אוי, זה כלכך ברור שאף אחת לא תגיב.
אלוהים, זה כזה ידוע O: למה מי כבר פה? תמר חזרה רק היום מברצלונה אז היא לא תגיב. ואני לא חושבת שתטרחו לקרוא את זה בכלל. הרבה זמן לא הייתי פה. ואני שונאת את כיתה ו'. מאוד. התרחקתי מהמון אנשים. מחברות שלי, מהבנים בכיתה שלי, ואני מרגישה בכיתה כל כך לא רצויה, כל כך מוזר. ולמה קיים מתמטיקה? ;;;; מילא, אחוזים. הו יופי, למה לנו לחשב למה משה קנה מהמכולת 12% מהבבננות ששם והביא את זה ל - 17% מהקופים בספארי ובלהלהלה?!~ העניינים של משה הם לא העניינים שלי. ויו, כלכך שמנתי, למרות שאני כלכך רוצה לרזות. ונמאס לי מהחוג הזה. אני בו בשנה השישית כבר. ומעולם לא הושפלתי כך. הצביעות, הצביעות.. הפקאצות: ספיר, שיר, פז ואופיר - פז ואופיר הן פרחות נחמדות, יודעות למה אני מתכוונת? הן לא עם הוורוד וכל אלה, אלא רק [עלק] סנוביות מקובלות שחולות על בגדים ולכל אחת יש חבר מפוחלץ. ספיר ושיר? ספיר היא גונזילה מגעילה ושיר היא צבועה כפוית טובה. השיר הזאתי עושה אסיפה של הפרחות מולי, ולא שמות על המורה, שבמקרה הוא גם האבא של אופיר, המלכה שלהן. הן מתחילות לצחוק על שני, ילדה מאוד מאוד נחמדה מהחוג בכתה ז'. הן מדברות על השיער שלה ודברים כלכך טפשיים, מה לעזאזל אכפת להן?!~ אחרי כמה דקות, שני עוברת ליד שיר ושיר הזאתי צועקת: "היי שנינוששש"! גועלי. גועלי. והכי נפגעתי? טל, חברה שלי מהכתה שאיתי בחוג, התחילה להתחבר איתן, שהיא יודעת שהן אויבות שלי בנשמה. אופיר הייתה חברה שלי. והיא הלכה וסיפרה להן הכל עליי. כל כך נפגעתי. וטל תמיד עושה לי סצנות. ואני סולחת לה. ונמאס לי. היא צוחקת מהשטויות שלהן, מספרת להן סיפורים ובלהבלה. וגם תמיד שילד מהכתה שלי מבקש שאני אכין לו איזה עיצוב לאתר החדש שכל יומיים נפתח לו, פתאום, "אה.. שיר.. טל מכינה לי". ואיך אני מגלה את זה? טל צועקת [כמובן לידי, מה, לא?] "ייצן, (עדן, הילד) לשלוח לך את העיצוב היום?" וזה קרה כבר יותר מפעמיים. אני לא מכינה לו יותר דברים. ואני משקיעה לו בעיצובים. וטל, כל דבר שאני עושה, היא עושה לי פרצוף. ודיי. זה נמאס, באמת. הפרחות. השקיפות. הצביעות. הסנוביות. כלעכסבעטו.~~"~$%#