האור שבחושך
New member
אוף... לא מוצאת כותרת.....
המכתב נכתב לחברה שלי... כמובן שהוא לא נשלח.... נראה לי שכתבתי אותו יותר בשביל עצמי כמו רוב המכתבים שלי (הוא נכתב לפני המון זמן). איך להסביר לך שזו לא המציאות- שזה גם לא הדימיון... שזו מן מציאות מפותחת. רק את ואני והעולם. נכון- זה קיים-זה מוחשי אבל עצם היותו מוחשי ממעיט בערכו. את הכל אפשר לראות. וכל מה שרואים נראה במיליון דרכים שונות. לדוגמה הים - נכון, אני יודעת שאני לא מפסיקה להשתמש בים... אבל יש כל כך הרבה דרכים להסתכל עליו ,מה שמחבר אותי למה שבעצם רציתי להגיד. כשאבא שלי מסתכל על הים - הוא חושב על חול מגעיל בבגדים וברגליים שאי אפשר להיפטר ממנו גם אחרי אלף מקלחות... ואמא- כשהיא חושבת על הים , היא חושבת על המים ... על השמש .. על כיף.. על בילוי עם המשפחה.. על ריח האויר וזהו בזה זה נגמר. אבל אני - כשאני חושבת על הים אני חושבת על הכח שמסתתר מאחוריו... על מה שנמצא בקצה השני... שנכון - גאוגרפית זה לא בעייה לדעת מה נמצא שם , אבל אני עם החלומות שלי גולשת כל כך רחוק שאם מישהו היה יכול להיכנס לראש שלי הוא היה יוצא משוגע. ואת.. את רואה את הדברים המוחשיים- החלשים מעצם היותם מוחשיים... את רואה אותם כל כך ברורים ופשוטים , ולפעמים הרצון הכי גדול שלי הוא להיות כמוך. אולי אם אפסיק לגלוש על גלשן הדימיון- אם אפסיק לרצות לדעת להבין... אולי אז אהיה בדרכי אל האושר?! והאושר- גם הוא מוחשי... אבל הוא כל כך נסתר מהעין... כמו כל הדברים הטובים. יש כל כך הרבה דברים טובים בעולם הזה... אבל לרוב האנשים קל יותר להתעלם. לחשוב שהעולם הזה רע ,שהעולם הזה כל כך מסריח. העולם המסכן שכל מה שהוא רצה זה להתקיים בשקט , ביופי של עצמו... עד שבאו פילוסופים ופסיכולוגים וסוציולוגים ועוד כל מיני אנשים עם הגדרות ארוכות שלא אומרות כלום חוץ מדרך פשוטה להסביר מה בעצם הם מחפשים ,וניתחו אותו עד לעמקי עצמותיו עד שהוא נשאר רזה , עלוב , מעורר רחמים... אפילו את שלי. ובגלל זה... בגלל זה הדברים הטובים שבו נסתרים כל כך מהעין - כדי שאנחנו - או הם - האנשים שבשלים מספיק כדי לחפש אותם יבינו ויעריכו עד כמה הם מיוחדים. ואני כמו הים .. פועלת על כח לא מוסבר , פשוט ממשיכה להתקיים בלי מטרה ידועה מראש .. בלי פואנטה מוחשית. מחפשת את הפשטות שמשום מה לאנשים מסויימים קל כל כך למצוא .. מנסה להתקיים בלי שיפריעו לי וחייה סתם כדי לחיות ... כדי להראות - אני ניסיתי וגם קצת הצלחתי - אני את שלי וקצת מעבר עשיתי... אור
המכתב נכתב לחברה שלי... כמובן שהוא לא נשלח.... נראה לי שכתבתי אותו יותר בשביל עצמי כמו רוב המכתבים שלי (הוא נכתב לפני המון זמן). איך להסביר לך שזו לא המציאות- שזה גם לא הדימיון... שזו מן מציאות מפותחת. רק את ואני והעולם. נכון- זה קיים-זה מוחשי אבל עצם היותו מוחשי ממעיט בערכו. את הכל אפשר לראות. וכל מה שרואים נראה במיליון דרכים שונות. לדוגמה הים - נכון, אני יודעת שאני לא מפסיקה להשתמש בים... אבל יש כל כך הרבה דרכים להסתכל עליו ,מה שמחבר אותי למה שבעצם רציתי להגיד. כשאבא שלי מסתכל על הים - הוא חושב על חול מגעיל בבגדים וברגליים שאי אפשר להיפטר ממנו גם אחרי אלף מקלחות... ואמא- כשהיא חושבת על הים , היא חושבת על המים ... על השמש .. על כיף.. על בילוי עם המשפחה.. על ריח האויר וזהו בזה זה נגמר. אבל אני - כשאני חושבת על הים אני חושבת על הכח שמסתתר מאחוריו... על מה שנמצא בקצה השני... שנכון - גאוגרפית זה לא בעייה לדעת מה נמצא שם , אבל אני עם החלומות שלי גולשת כל כך רחוק שאם מישהו היה יכול להיכנס לראש שלי הוא היה יוצא משוגע. ואת.. את רואה את הדברים המוחשיים- החלשים מעצם היותם מוחשיים... את רואה אותם כל כך ברורים ופשוטים , ולפעמים הרצון הכי גדול שלי הוא להיות כמוך. אולי אם אפסיק לגלוש על גלשן הדימיון- אם אפסיק לרצות לדעת להבין... אולי אז אהיה בדרכי אל האושר?! והאושר- גם הוא מוחשי... אבל הוא כל כך נסתר מהעין... כמו כל הדברים הטובים. יש כל כך הרבה דברים טובים בעולם הזה... אבל לרוב האנשים קל יותר להתעלם. לחשוב שהעולם הזה רע ,שהעולם הזה כל כך מסריח. העולם המסכן שכל מה שהוא רצה זה להתקיים בשקט , ביופי של עצמו... עד שבאו פילוסופים ופסיכולוגים וסוציולוגים ועוד כל מיני אנשים עם הגדרות ארוכות שלא אומרות כלום חוץ מדרך פשוטה להסביר מה בעצם הם מחפשים ,וניתחו אותו עד לעמקי עצמותיו עד שהוא נשאר רזה , עלוב , מעורר רחמים... אפילו את שלי. ובגלל זה... בגלל זה הדברים הטובים שבו נסתרים כל כך מהעין - כדי שאנחנו - או הם - האנשים שבשלים מספיק כדי לחפש אותם יבינו ויעריכו עד כמה הם מיוחדים. ואני כמו הים .. פועלת על כח לא מוסבר , פשוט ממשיכה להתקיים בלי מטרה ידועה מראש .. בלי פואנטה מוחשית. מחפשת את הפשטות שמשום מה לאנשים מסויימים קל כל כך למצוא .. מנסה להתקיים בלי שיפריעו לי וחייה סתם כדי לחיות ... כדי להראות - אני ניסיתי וגם קצת הצלחתי - אני את שלי וקצת מעבר עשיתי... אור
