אתה לא לבד והגיל גם לא נורא
אני עובר תהליך דומה עכשיו בגילי המופלג של 33 אחרי שנים שבהם יצאתי עם נשים וכו'. זה לא פשוט.
תרשה לי להגיד לך דבר אחד שאני חי לפיו שמחזק אותי בתקופות הקשות:
אין לחיים זמן. אתה לא צריך לעשות שום דבר אף פעם. אין איזה לו"ז או מדיניות שאתה צריך לחיות לפיה. כל דבר בזמנו ובעיתו עם התלבטויותיו וכו'. אני אישית לא מצטער על שום דבר שעברתי בחיים כולל הדברים הכי מוזרים או קשים. כל שנה חדשה היא טובה יותר ומביאה אותי למקומות גבוהים יותר. מכל דבר לומדים ומכל מצב מגיעים למקומות בלתי צפויים.
זה לא שאני כל יום מבסוט רצח ומסתובב על איזה ענן של שמחה. אני אומר לך את כל זה תוך כדי שאני בעצמי נמצא בבלבול מאוד גדול ומחפש את הדרך לאמת שלי יחד עם הרבה מהרגשות שאתה תיארת. ככל שנהיים גדולים יותר, זה נהיה קצת יותר מסובך כי ההרגלים והדעות יותר קשים לשינוי. זה די בודד, אבל כמו שכתבו פה כמה אנשים, הרבה עברו את זה, הרבה יעברו את זה. יום אחד (ויכול להיות שהוא יהיה יותר מהר ממה שאתה מדמיין) אתה תחזק אנשים שעברו את אותו דבר שאתה עברת כבר.
אז שיהיה בהצלחה, תחבק את הצער והתסכול. הם יעברו.
ואני מקדיש שיר אחר
http://www.youtube.com/watch?v=vTPpJQCOyB8
