אוף התסכול....

[Mr Fahrenheit]

אוף התסכול....

אחרי ארוחה עם חברות של אמא על תקן נהג בה עלתה לדיון (קצרצר) איזו בת של שכנים ש"ממש תתאים לי".
וכל כך בא לי לקום ולצעוק כמו באיזה סרט אמריקאי מפגר: "די! מה אתם לא רואים? מתי ב-10 שנים האחרונות התעניינתי בבנות? יצאתי לדייטים? הייתה לי חברה?!" אבל במקום זה אני מחייך חיוך נבוך ואומר "היא גרה רחוק...".

אני כמעט בטוח שאם אמא תשאל אותי ישירות אם אני אוהב בנים אני אענה בחיוב. אבל להגיד לבד, זה עוד אין לי אומץ. משהו עוצר אותי וזה מתסכל...

זהו, רציתי לפרוק קצת.

 

[ItsikH]

הצעה לנסיון נסה להעיר לאמא שלך שזה לא נעים לך, שהיא והחברות שלה מנסות לשדך לך. עובדה שזה לא נעים לך, אז למה לא תאמר את זה? לא בהתרסה חלילה, בעדינות. בכך תאפשר לה לדבר על זה אם היא תרצה.

 

[Mr Fahrenheit]

אמרתי פעם או פעמיים שזה לא נעים לי.. כנראה

שלא לקחו אותי ברצינות כ"כ...

 

[תרנגול פראי ועליז]

זכרונות עבר -

אני סגרתי ענין בזה שאמרתי לדודה שלי, שאחרי שהבכורה שלה תתחתן גם אני אתחתן.
זהו, נגמרה החטטנות המסלידה.

 

[eatmypeas1atatime]

יש כמה סוגים של אמהות יהודיות

יש כאלה שמציעות לסדר לך מישהי כי הן חושבות שאתה ביישן ושזה יעזור לך
יש כאלה שסתם רוצות כבר נכדים
ויש כאלה שמנסות אותך כי הן יודעות שאתה הומו ומנסות בעדינות להוציא את זה ממך בלי ללחוץ עליך

אולי אמא שלך מבינה שאתה לא מתעניין בנשים, מבינה שיש משהו שאתה לא מספר לה, אבל רוצה שאתה זה שתגיד לה תוך שימוש בלחץ מתון (והנה אכן זה מלחיץ אותך

).. ואז אתם סתם משחקים מי ישבר קודם
אמהות הרבה יותר ערמומיות ממה שהן נראות

ואולי גם לא.. אבל בכל מקרה לפי איך שאתה מתאר, לא נשמע שיהיה סיפור גדול..

 

[Mr Fahrenheit]

אז שתשבר כבר...

 

[Man of Tin]

מכיר טוב מאוד את המצב

אני בדיוק ככה. לא ממש אכפת לי שידעו, פשוט לא רוצה להיות זה שמספר.

אני אגיד לך מה עשית עם ההורים שלי - במשך שנה אני השארתי כל מיני רמזים קטנים ככה שהם הבינו בעצמם שמשהו הולך. לאט לאט תגדיל את הרמזים עד שיהיו ממש גסים. אחרי שאני הבאתי את החבר שלי בזמנו הביתה להתארח (אמרתי שהוא סתם חבר) אמא שלי נשברה ושאלה אם אנחנו זוג חחח..

 

[Mr Fahrenheit]

איזה רמזים? חחח

ובאמת נראה לי בזמן האחרון שאם אני אמצא חבר יהיה לי יותר קל לספר. פשוט "אמא הכרתי מישהו. כן, מישהו..."...

 

[Man of Tin]

בהתחלה לי זה היה בעיקר שינויים בהתנהגות

למשל תפסו אותי מדבר עם מישהו בטלפון (רואים שזה דייט לפי שפת הגוף חחח). זה ממשיך גם בלצאת מאוחר לבקר חברים חדשים שהם לא מכירים ולחזור בבוקר. השיא כאמור היה כשהבאתי חבר הביתה.

ואם עדיין לא התחלת לצאת עם אנשים, אז אולי כדאי להתמקד בזה לפני שאתה מתמקד בלספר למשפחה? אצל הרבה אנשים זה הפוך, אבל במקרה שלך (שכאמור מאוד מזכיר לי את המקרה של עצמי) אולי דווקא עדיף להיות יותר סגור על עצמך לפני שאתה מתחיל לספר לאנשים.
הבעיה לספר נובעת לדעתי מזה שאתה לא סגור על עצמך. אם באמת מעולם לא היה לך חבר אז אני יכול להבין את אי הסגירות הזאת. ברגע שתהייה נוח בלראות את עצמך כהומו, אני חושב שיהיה לך הרבה יותר פשוט לחשוף את זה.

 

[Mr Fahrenheit]

אני מאמין שאתה צודק. יש תקופות שאני סגור על

עצמי ויש תקופות שלא. רוב הזמן אני גם לא רוצה להמשך לבנים, לא רוצה להיות הומו. זה קשה...

 

[Man of Tin]

זה באמת קשה

אבל זה עובר. בסוף אתה מבין שזה מי שאתה ואתה כבר מרגיש בסדר ובנוח עם זה. לי אישית מאוד עזר לצאת להכיר ולהפגש עם אנשים. ככה אתה רואה שאתה לא לבד ושיש עוד הרבה אנשים בדיוק במצב שלך. לי אישית יצא להכיר הרבה מאוד אנשים שניפצו לי סופית את הסטיגמות הסטראוטיפים והמיתוסים לגבי הומואים.

ברגע שתבין שלהיות אתה ולהיות הומו זה לא סותר, כי להיות הומו לא אומר שום דבר על האישיות, אז יהיה לך הרבה יותר קל.

אני אישית סיפרתי רק למשפחה הקרובה שלי בינתיים. שתי ידידות גם יודעות מעבר לזה. אבל אני בשבועות הקרובים עומד לעבור שינוי מאוד גדול בחיים שלי (גיוס לצבא ומעבר למרכז מהצפון הנידח), ואני מתכנן לא להיות בארון שם. זה אחרי שהייתי במצב מאוד דומה למצב שאתה מתאר רק לפני שנה. אז תהיה אופטימי - עם גישה טובה הכל אפשרי =]

 

[Mr Fahrenheit]

הקושי הגדול שלי הוא שאני יודע, גם בגיל 25

היחסית צעיר, שאני רוצה תא משפחתי ואני רוצה ילדים. אבל אני לא מצליח לדמיין את עצמי בונה תא משפחתי עם גבר (אולי זה כי אף פעם לא התאהבתי. לא בגבר ולא באישה)..
בחודש-חודשיים האחרונים אני מנסה להכיר קצת אנשים אבל לא כל כך יודע איפה (ניסיתי באטרף אבל רובם שם או מחפשים סקס או לא עונים לי כי אני לא נראה לטעמם [אני קצת מלא]). למועדונים אני לא רוצה ללכת כי אני לא נהנה מהאווירה הזו ואני ממש סובל ממוזיקת מועדונים.

בהצלחה בצבא אגב, מקווה שתעבור לך התקופה בהנאה וסיפוק.
ותודה על התגובות שוב

 

[ItsikH]

לגבי תא משפחתי נכתבו כאן כבר לא פעם הדרכים האפשריות, זה בהחלט אפשרי ולכל גישה יש פתרון, וחשוב לחשוב ולתכנן את זה מוקדם ככל האפשר, ולא פחות חשוב - לקבל את תמיכת המשפחה המורחבת, וחזרנו לענין היציאה מהארון...

 

[makel1]

נסה לחשוב איך אתה מתגבר על הפחדים

ואוזר אומץ לספר. המצוקה שנגרמת לך מזה שאתה לא מספר, ובכלל זה ההתמודדות עם השאלות הלא נעימות מבחינתך, עולה על הקושי בלספר להורים. נכון, זה יכול לגרום לסיטואציה לא נעימה, ואולי אפילו תקופה קשה, אבל אני מניח שבמוקדם או במאוחר תספר, אז אולי שווה להשתדל לעשות את זה כמה שיותר מהר.

בהצלחה

 

[Mr Fahrenheit]

זה לא ממש פחדים. פעם פחדתי שהיא תגלה לבד

היום אני לא ממש פוחד מזה (אפילו מייחל לזה כמו שאתה מבין).
אני פשוט לא יודע איך לפתוח את השיחה הזו. מתי זה זמן מתאים (אני יודע, אף פעם). יש גם בעיה של שפה כי אני מדבר עם אמא ברוסית, אבל אני חושב ומתנסח בעברית, קשה לי למצוא את המילים המתאימות ברוסית לעשות את זה כמו שאני רוצה.

 

[kombinaizer]

מהניסיון שלי

אף פעם אין זמן טוב
אני לא השארתי רמזים, מאז ומתמיד תוייגתי כסטרייט בלי שום רמיזה לגיי
יום אחד נמאס לי, הושבתי אותם לשיחה ואמרתי להם.

ממליץ לך לא לדחות את זה ולספר לה כמה שיותר מהר (כמובן ברגע שתהיה מוכן) - לאחר מכן החיים נעשים טיפה יותר פשוטים ואבן גדולה יורדת מהלב

בכל מקרה בהצלחה

 

[pierced1]

מה לגבי...

מה לגבי מכתב?
אתה יכול להשאיר מכתב שהיא תראה כשאתה לא בבית (אבל אני לא כל כך ממליץ).
או לכתוב את מה שאתה רוצה ברוסית, ואז תוכל לבחור ולבחון היטב את מה שאתה רוצה
להגיד, לתת לה את המכתב ולהיות לידה בזמן הקריאה.

 

[Mr Fahrenheit]

הרוסית שלי לא ברמה מספיקה כדי להתנסח בה כמו

שאני מתנסח בעברית. אני לא מצליח לחשוב ברוסית באותה רהיטות ודעה מגובשת כמו שאני מתנסח בעברית (אני בארץ מגיל 3).
ככה שמכתב זו דרך לא ממש טובה.
תודה.

 

[white star]

חשבת להעזר באתר תהל"ה?

זה יכול לעזור לך מבחינת רעיונות איך לעשות את ה"שיחה".
גם הבן זוג שלי ממוצא רוסי (נו טוב אוקראיני) וכשהוא דיבר עם אמא שלו והסביר לה שהוא עובר לגור עם בן זוג ולא עם חבר (הוא הסביר לי שברוסית אלה מילים שונות) היא הבינה וקיבלה. טוב היא גם אמרה לו שהיא חשדה בזה כבר תקופה...
בהצלחה

 

[Mr Fahrenheit]

לא חשבתי על תהל"ה, אבל אני אבדוק את זה..

אני חושב שבחודש-חודשיים האחרונים עלו לי דברים יותר למעלה ואם עד עכשיו הייתי די אדיש ופסיבי לעניין הזה עכשיו זה מתחיל לצוף. תמיד הייתי במסגרות עד עכשיו (תיכון, צבא, קבע) ועכשיו הכל נגמר ואיפשהו פיספסתי לחיות את החיים שלי.