ריקודים ובילויים
הם שני הדברים עליהם הקשר שלכם מתבסס, וזה עבד גם בשבילך עד עכשיו ולראיה - כתבת שאת פורחת..
יש אנשים שכאשר הם נכנסים לזוגיות שנייה לאחר התרסקות הראשונה - באופן טבעי פחות ממהרים להיכנס לזוגיות במובן הנורמטיבי
ומחפשים את הדרך ליהנות מקשר זוגי ללא הנספחים המקובלים (מגורים משותפים, חתונה, שגרה, ילדים נוספים ושאר ירקות).
בין אם בן זוגך הוא אחד מאותם אנשים או סתם בחור נהנתן שחולק אתך את האהבה לריקודים - משהו השתנה באיזון וכעת את מחפשת
את המחויבות במובן הרחב יותר של המילה בעוד הוא עדיין באותו מקום בו הייתם מלכתחילה - ריקודים ובילויים בסופי שבוע.
כמו שאמר אייבורי, כשהקשר "נתקע" בשלב מסוים ולא ממשיך להתפתח - זה בדרך כלל מסמל את מות הקשר,
אלא במקרים מסוימים בהם לשני הצדדים נעים ונוח להישאר באותו שלב וכנראה שזה לא המקרה.
עכשיו תקראי את מה שכתבת כקוראת מהצד ונסי לחשוב בצורה אובייקטיבית על מה שקראת.
הבחור נפגש אתך בסופי שבוע בלבד לריקודים ובילויים, נותן ומצפה לקבל חופש מוחלט בשאר השבוע ומבקש שלא תתקשרי כל יום -
נשמע שאם את מחפשת זוגיות במובן המקובל של המילה - הוא ממש לא האיש הנכון, מאחר והוא נמצא במוד שונה לחלוטין.
מצד שני, אם את מחפשת בן זוג לריקודים ובילויים - הוא הפרטנר המושלם, ולמרות שהוא מוכן גם לעטוף אותך בניחוח קל של זוגיות -
אל תתפתי לזרוק את עצמך לשם כי זה כל מה שתקבלי ממנו.. ניחוח קל ותו לא.
איך את מצטיירת בעיני ילדייך? אין לי מושג, רק ילדייך יודעים. (לא מבינה את השאלה הזו ומה היא קשורה לשאר הסיפור.)
איך מתמודדים עם רקדנים נוספים שממטירים שאלות בסגנון "מה קרה לבן זוגך"? פשוט מאוד - אומרים "נפרדנו".
זה קורה, את יודעת.. לא המצאת את הגלגל.
את כותבת שקשה לך עם תחושת הלבד וזה לגיטימי, אבל קחי בחשבון שלפעמים כדאי ורצוי להיות קצת "לבד"
מאשר למצוא את עצמך בקשרים אלטרנטיבים מסוג זה שמשאירים אותך כאובה ומבולבלת.
בדרך כלל - כשאדם לא מסוגל לחיות עם עצמו בשלום, הוא נוטה לעשות את ההחלטות הכי מטופשות ולהביא את עצמו
למקומות הכי לא נכונים והכל מתוך הנואשות והצורך של "לא להיות לבד".
בהצלחה.
