אוף........התלבטות.

למה נראה לך

שירדתי עליה. זהו הצורך, וכשהוא קיים הוא דורש את סיפוקו וצריך להיות מודעים אליו.
אם היא זקוקה לאמירה החברתית הזו שהיא בזוגיות, ולכן לא משחררת קשר שלא מספק את שאר הצרכים <ציטוט לא מדויק - מה אגיד לילדים? מה אגיד בריקודים? איפה הבן זוג?> אזי היא צריכה להבין ששם הדיסוננס נוצר.
כל הצרכים טובים ויפים, אבל כשיש אי הלימה ביניהם, אז כמו שאמרת...
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
מה שטענתי הוא שזו לא אמירה חברתית...

אלא צורך עמוק.
והיא לא משחררת כי היא כנראה אוהבת אותו.
וכך חזרנו למילכוד המקורי.

נכון שהיא צריכה להחליט, כמובן... לא טענתי שלא.
 

חירותה1

New member
אגב..."מה אגיד לילדים"

ילדיי כמובן כבר גדולים.הם מתעניינים במה שקורה לי.
גם כאשר אני מנסה לא לשתף בזמן משבר .בתי מרגישה שינוי במצב הרוח שלי.הבן זוג לא מגיע פתאום אלי וכו'.מתחילות שאלות.
בתי אומרת לי:"אמא תעשי מה שהלב שלך אומר".או:"זוגיות היא תמיד מורכבת "[מנסיונה ]או: אמא את מגזימה.הוא בא המון לקראתך."
ובענין שאלות של אנשים.......אני רואה זוגות שפתאום לא ביחד ולא עולה בדעתי לשאול :"מה קרה"
ברור לי שזה מכאיב .ואם היא או הוא לא חברים שלי .למה לשאול ולהביך.
 
טוב ננסה לעשות סדר

אנסה להפריד בין האספקטים השונים שעולים בהקשר של הקשר הזה:
לגבי הקשר עצמו - אני קצת מבולבלת, כי מצד אחד את אומרת שהגעת למסקנה שאת רוצה לחיות בשני בתים <גישה שגם אני מאוד בעדה, גם בנישואין, רק שבן הזוג שלי לא כל כך אוהב את הרעיון
>. כלומר לכאורה אין בך את הרצון שכולם איכשהו כאן מזהים להתמזג ולאחד כוחות לגמרי, כי את מעדיפה לשמור לעצמך על ספייס אישי. אבל מן הצד השני הזוגיות עם הספייס האישי שהוא מציע לך לא מתאימה לך ומרגישה חסרה. אז משהו לא מתיישב. אז האם התדירות היא הבעיה? עוצמת הקשר? זה שאת רצית רק ספייס פיזי אבל על הדרך קיבלת גם ספייס מנטלי? או שזה בעצם חוסר בטחון בקשר בגלל הספייס שהוא לוקח לעצמו? את לא בוטחת בו? או שכל העניין הוא ב'מה יגידו', כי הוא חורג בצורתו מ'הנורמלי'?

וזה מביא אותי לפאן השני שאת מתמודדת איתו ברמה הרגשית, ומדברת אותו מאוד חזק <מריוס, היא מדברת אותו חזק
>, והוא הפאן של ההשלכות של פירוק הקשר ברמה החברתית. או של נוכחות הרעשים בקשר בכלל. למרות שאת כבר לא בת 20, יש לי תחושה שעדיין יש בך איזה צורך להציג לעולם חזית מושלמת, של אפס בעיות והכל נהדר. וזה שלך לגמרי. וזה משהו שממלכד אותך.
מה הבעיה שהבת שומעת שאת לא לגמרי סגורה על הקשר או מתמודדת עם בעיות? אז? אז שומעת. את כבר ילדה גדולה. את חיה לעצמך. מה שצריך לעניין אותך זה מה באמת טוב לך.
סיימת כבר עם כל האייטמים החברתיים התובעניים של הלהתחתן / להביא צאצאים / לגדל אותם לתפארת. אז נכון שאנחנו לא חיים באירופה או ארה"ב, וכאן כולם נכנסים לכולם לתחתונים. ואם פתאום תופיעי לבד אז ישאלו. ואז מה?
מה זה עניינו של מי איך עולה הזוגיות שלך ולמה את נפרדת? את כבר בגיל שאת יכולה לענות בחיוך לגמרי נונשלנטי "זה ממש לא עניינך", ולהמשיך הלאה בלי להתרגש. עכשיו זה הזמן שלך, מותר לך להיות את עצמך. ואם לא מתאים לך - לחתוך. המה יגידו באמת לא צריך להיות השיקול. ואם הוא כן, כדאי לך מאוד לקחת את עצמך לכמה שיחות טיפוליות משחררות שיעשו עמך חסד ויורידו לך עול כבד של חיי מראית מהכתפיים.
 

חירותה1

New member
לא הגעתי לשום מסקנה

מראש לא חשבתי על מגורים משותפים .לא בגלל שמירה על ספייס אישי.לא מסוגלת [אחרי שהתאלמנתי]לעזוב את ביתי וסביבת המגורים שלי .
הדיון כאן מיקד וחידד את הקשיים שלי[אני די מודעת להם ]ואלו השינויים שאצטרך לעבוד עליהם.
בענין הפאן השני-"להציג לעולם חזית מושלמת של אפס בעיות והכל נהדר" זה ממש לא מאפיין אותי לעשות הצגות כלפי חוץ.גם כשהייתי במשבר אישי קשה [מחלת בעלי המנוח]לא יכולתי ולא אהבתי לשתף אחרים[אז גם כאן כלפי חוץ הכל נראה לכאורה מושלם?]
החלק האחרון של דברייך נכון מאוד.את רואה אפילו שאני ילדה גדולה יש השפעה מהחינוך בבית בילדותי[המה יגידו היה מאוד חזק ומשמעותי.
תודה על דברייך.
 

חירותה1

New member
לא מרגישה שיש בי

את הצורך להציג שאני בזוגיות.אבל בהחלט הרגשתי בעבר צורך חזק בזוגיות.
בסביבתי הקרובה מכירה נשים שהשנים עוברות והן לא הראו ולא עסקו בחיפוש בן זוג .
לי זה היה חשוב.אני מרגישה ביטחון והמון חיוניות .כמובן גם הצורך המיני..תמיד היה חשוב לי .
 

שילה1

New member
זה שהן לא מראות אינו אומר שאינן רוצות או

מנסות.ולנושא הצורך המיני-לכל אחת פתרונו משלה שלא תפרסם בין חברותיה.ולא ארמוז.
 

חירותה1

New member
שילה... הנשים שאני מכירה

בסביבתי....אולי רוצות זוגיות .אבל לא עושות כלום למען זה.
כפי שאנחנו יודעים ....זאת התמודדות לא פשוטה [אני נזכרת באינספור דייטים ולא הייתי רוצה לחזור לזה]
להתחבר ולהיפתח רגשית למישהו אחר לא הכי קל.
ובענין הפתרונות לצורך המיני...כשאין ברירה זה פתרון טוב.
אבל אין תחליף למגע אנושי.
 

שילה1

New member
היי בטוחה שהן עושות ואת לא יודעת

וזאת בתנאי שרוצות,כמובן.
היי בטוחה גם שלרובן יש "יזיז"-שעליו לא תדברנה.
די לעידן התמימות!
 
אחרי שקראתי את כל התגובות וחייכתי במרביתם תודו שהשיחה בין שני הגברברים כאן הייתה מעניינת אך גם מאד משעשעת.... (וחבל שהפסקתם, בנים),
אני נוטה להסכים עם אדון מנהל
.
אז ככה... בואי נחשוב לאחור: את נמצאת בקשר מספר שנים. בקשר הזה יש שני אנשים, את והחבר שלך. חברך מחפש ליהנות איתך בריקודים בסופי שבוע בעיקר,
ללא כל קשר טלפוני. לעיתים יוצאים לבלות בתיאטרון, מועדון וכדומה. בתקופה זו בה בילית יחד עם מישהו שמצא חן בעיניך, הרגשת בהיי.
אבל זהו מה שאת מחפשת??
ולפי דברייך את מחפשת משהו אחר. ציינת בראשית התגובה "ללא מגורים משותפים" כלומר יש לך איזו ציפייה לגור יחד בשלב כלשהו, נכון? ציפית לקשר הדוק יותר, כולל טלפונים ויציאות באמצע השבוע. אבל לא קיבלת את זה. ומסיבה זו נפרדתם. הקושי שבלהיות לבד, החזיר אותך לזרועותיו. והוא קיבל אותך כי למעשה הוא מחפש ליהנות איתך ללא מחויבות.

מה שנקרא חוסר תיאום בצרכים!! כך הקשר נמשך מספר שנים, כאשר החוסר תיאום הזה מאותת לא פעם אחת.

הצרכים שלך בזוגיות שונים משלו!! יש כאן תגובות מאד חכמות שמראות את העניין ויש כאלו שמנסות לרמוז לך אולי משהו לא בסדר אצלך. הסיבה היא שלכל אחד מאיתנו צרכים שונים בזוגיות , לכן יש כאלו שידמו אותך ל"דבק" בעוד שאחרים היו שמחים להיות איתך כי גם הם מצפים לקרבה כמו שאת מצפה. אין כאן נכון או לא נכון. וגם מה שמצפה החבר שלך זה בסדר.
אלו הם צרכיו ולעת עתה.

את צריכה לעשות חושבים עם עצמך (ואם זה עם איש מקצוע לכמה פגישות, למה לא?) ולפענח מה את באמת רוצה בזוגיות ולכוון את החיפוש לצרכים האלו. עוד בתחילת הקשר את יכולה לזהות צרכים שונים ולחתוך אם לא בא לך. אבל אם את מחליטה להמשיך כי גם לך בא "להשתולל" ללא מחויבות, אחלה... כל עוד את מרגישה שם טוב!
אל תתחשבני על מה שאחרים חושבים ואל תתייסרי בכך שאת לבד ומעדיפה להיות בקשר שהוא לא טוב לך.

בהצלחה!
 
סליחה, כתבתי את המשפט האחרון עם טעות בעברית.. התכוונתי: אל תתייסרי שאת לבד וכך תעדיפי להיות בקשר שלא טוב לך בו.
החלטה שלך. בהצלחה
 

חירותה1

New member
ציפיות...

יכול להיות שאם הייתי רואה התאמה הדדית בצרכים אז הייתי מסכימה למגורים משותפים[הציע מס' פעמים]
לא הסכמתי למודל של קשר בסופי שבוע בלבד.והיה חשוב לי קשר טלפוני של מס' דקות בכל יום[לא גרים באותה עיר]
נראה לי ששלושה ערבים פנויים --זה מאוד סביר.אבל היציאה לרקוד עם נשים לא נראית לי .באותה מידה שאני לא הולכת לרקוד עם אחרים.
הגישה שלו :" תעבדי על עצמך בנקודות החולשה שלך" לדעתי נכונות גם לגביו [אבל לא אמרתי לו אפילו פעם אחת]
את צודקת בענין זיהוי הצרכים.כשאני משחזרת את התחלת ההכרות [לא הקשר] לפני עשר שנים.בפגישה שלישית אמרתי לו שלא מתאים לי.
תודה
 

newron26

New member
את רוצה נישואים חדשים, הוא רוצה ידידה לסופ"ש

מה לא ברור כאן,

הוא מחפש מישהו שיהיה לו מעניין איתה ואת מחפש זוגיות לחיים,

הוא לא בשבילך ... פשוט.

את מסתכלת עליו כבן זוג, והוא מסתכל עליך כחברה טובה, זה הכי פשוט בעולם.
 

חירותה1

New member
לא מחפשת

נישואים .בגילי זה מיותר.
זוגיות בשלב הזה של חיי היא חברות מאוד טובה וקבועה.
 

newron26

New member
אז מה אכפת לך שהוא לא עובד ואת מחזיקה אותו ?

אם זה היה הפוך - אני לא בטוח שהיה אכפת לו.

את עכשיו משלמת על החברות הטובה והקבועה הזו - מה הבעיה ? לא ממש מבין.

אין לך אפשרות לאכוף אותו,או לחייב אותו ללכת לעבוד, והוא - החיים הטובים.

הנה שיר שמתאר את המצב שלכם :

https://www.youtube.com/watch?v=-d0GARTk_Nk

תהני !
 
למעלה