אוף הפרפקציוניזם
אוף הפרפקציוניזם
כבר דברנו על זה כאן פעם, אבל מהיבט אחר. מה אני עושה איתה? כמובן שיש שני מצבים. עם הראשון אני מזדהה יותר, כי גם אני כזאת, רק התמתנתי עם השנים. מדובר במצבים שבהם היא מנסה משהו, אבל לא ממש מצליחה, ואז האכזבה שיש לה מידה של הצדקה. אז זה מעצבן אבל פחות מהמצב השני. במצב השני, שהוא זר לי לחלוטין, היא עושה משהו בצורה מעולה, אי אפשר יותר טוב (או לפחות כך נראה לי) אבל היא לא מרוצה מעצמה, גם אם משבחים אותה וגם אם לא מגיבים. היא יכולה לעשות משהו מעולה ומיד אחרי למרר בבכי ולאמר שעשתה אותו גרוע, ואם אומרים לה שעשתה מעולה היא בוכה יותר ומתעקשת שלא נכון. אז מצד חשוב לי שהיא תבין שמותר גם לא להצליח תמיד, כי בגלל שהיא מפחדת מכשלונות, יש הרבה דברים שהיא מסוגלת אבל לא בטוחה בעצמה ולכן לא מנסה. מצד שני חשוב לי שכשהיא עושה משהו טוב היא תבין את זה ותאמין בזה, בעיקר אם גם משבחים אותה על כך. אז אני מדברת איתה הרבה, ומנסה גם להראות, שמותר לפעמים לא להצליח וחשוב יותר לנסות, ויחד עם זה אני משתדלת להדגיש בפניה כל הצלחה שלה. לחבק ולהעניק אהבה אני מעניקה על כל נסיון, ומשבחת על שמנסה, אבל כשהיא גם מצליחה אני מדגישה יותר. למרות זאת ברוב המקרים היא בכלל חוששת לנסות, ובאחרים לא מאמינה שהצליחה וממררת בבכי. יש לכם רעיונות מה לעשות? זה מיאש כבר. רעיון אחד יש לי, אבל מימושו עדיין מעט רחוק, והשאלה מה עכשיו. הרעיון הוא לבקש מהגננת להבליט בפני שירילי בעיקר דברים שהילדים האחרים לא ממש הצליחו בהם, אבל במקביל דווקא לשבח את הילד שאת עבודתו הלא מוצלחת היא תראה. אבל עד הגן יש עוד כמעט חודשיים, זה המון זמן.
אוף הפרפקציוניזם
כבר דברנו על זה כאן פעם, אבל מהיבט אחר. מה אני עושה איתה? כמובן שיש שני מצבים. עם הראשון אני מזדהה יותר, כי גם אני כזאת, רק התמתנתי עם השנים. מדובר במצבים שבהם היא מנסה משהו, אבל לא ממש מצליחה, ואז האכזבה שיש לה מידה של הצדקה. אז זה מעצבן אבל פחות מהמצב השני. במצב השני, שהוא זר לי לחלוטין, היא עושה משהו בצורה מעולה, אי אפשר יותר טוב (או לפחות כך נראה לי) אבל היא לא מרוצה מעצמה, גם אם משבחים אותה וגם אם לא מגיבים. היא יכולה לעשות משהו מעולה ומיד אחרי למרר בבכי ולאמר שעשתה אותו גרוע, ואם אומרים לה שעשתה מעולה היא בוכה יותר ומתעקשת שלא נכון. אז מצד חשוב לי שהיא תבין שמותר גם לא להצליח תמיד, כי בגלל שהיא מפחדת מכשלונות, יש הרבה דברים שהיא מסוגלת אבל לא בטוחה בעצמה ולכן לא מנסה. מצד שני חשוב לי שכשהיא עושה משהו טוב היא תבין את זה ותאמין בזה, בעיקר אם גם משבחים אותה על כך. אז אני מדברת איתה הרבה, ומנסה גם להראות, שמותר לפעמים לא להצליח וחשוב יותר לנסות, ויחד עם זה אני משתדלת להדגיש בפניה כל הצלחה שלה. לחבק ולהעניק אהבה אני מעניקה על כל נסיון, ומשבחת על שמנסה, אבל כשהיא גם מצליחה אני מדגישה יותר. למרות זאת ברוב המקרים היא בכלל חוששת לנסות, ובאחרים לא מאמינה שהצליחה וממררת בבכי. יש לכם רעיונות מה לעשות? זה מיאש כבר. רעיון אחד יש לי, אבל מימושו עדיין מעט רחוק, והשאלה מה עכשיו. הרעיון הוא לבקש מהגננת להבליט בפני שירילי בעיקר דברים שהילדים האחרים לא ממש הצליחו בהם, אבל במקביל דווקא לשבח את הילד שאת עבודתו הלא מוצלחת היא תראה. אבל עד הגן יש עוד כמעט חודשיים, זה המון זמן.
