כמה נורא כשהילד חולה. תחושה איומה של חוסר אונים ותסכול. אינני סבורה שהאובדן הפך אותנו בהכרח לאמהות רגישות יותר, שכן כל הורה נשבר מבפנים כשילדו סובל, אבל אין לי ספק שהאובדן הפך אותנו לחרדות יותר. הרבה יותר. אני שמחה שמצאתם את מקור הבעיה ושהאנטיביוטיקה תסיים את העניין. כשחולים מבינים שהזכיה האמיתית בלוטו של החיים היא הבריאות ואני מאחלת לכם להרים את כל הקופה.
שוב תודה לכולכן על התמיכה שהרעפתן עלי. יש לי ילד חדש
קם מהמיטה. מדבר. אתמול הוא שכב כל היום, בלי יכולת לאכול ואפילו לא לשתות. הייתי צריכה שכנוע מסיבי כדי לדחוף לו כפית מים לפה. היום קם והכריז בעצמו שהוא צמא ואפילו אכל יוגורט. החום ירד. תודה לאל ולפלמינג, מגלה האנטיביוטיקה.
לא הספקתי להגיב להודעה המקורית אבל חשבתי עליך הרבה וקיוויתי שאין כלום. האמת שלגבי חרדות האבדן לא שינה אותי כי תמיד הייתי חרדתית... עכשיו עוד יותר... נשיקות