אוף אני כ"כ דואגת

[Tנקר בל]

אוף אני כ"כ דואגת

הבן שלי מיום ראשון שעבר עם חום גבוה. אתמול ושלשום היה בגן - ובאמצע הלילה שוב חזר לו החום הגבוה. זה חום גבוה שלא יורד למרות התרופות. אני נותנת במקביל אקמול+נורופן, ונראה שפשוט אין השפעה. היום עשינו בדיקות נוספות, והרופאה ציינה למעבדה שזה דחוף. שבוע שעבר היינו בבי"ח (לא בגלל המחלה. קשר עקיף בלבד), ואני דואגת גם בגלל זה, ומדמיינת כל הזמן את התסריטים הכי גרועים שאני יכולה להעלות על דעתי. אני יודעת שסביר להניח שעוד כמה ימים המחלה תחלוף, שזה סתם וירוס מעצבן, אבל עדיין חושבת כל הזמן על האפשרויות הכי גרועות ששום אדם סביר לא מעלה אותן על דעתו. אני מרגישה שהפכתי לאדם אחר. חרד יותר. אני לא אוהבת את האדם החדש שאני. הייתי רוצה בחזרה את הבטחון והאמונה שהכל יסתדר לי בחיים על הצד היותר טוב, שאני ואהובי מוגנים, ושום רע לא יארע לנו. מתגעגעת למה שהייתי לפני האובדן, לפני שידעתי שדברים יכולים להשתבש לי בצורה הכי לא צפויה, לפגוע בי במקום הכי כואב.

 

[טאניוש]

תרגישו טוב

כמה שזה מלחיץ. אין שום דבר חוץ מחום?

 

[Tנקר בל]

תודה

כאבי בטן ולפעמים הקאות, כנראה תוצאה של החום.

 

[happy]

Tנקר אהובה../images/Emo24.gif

מה אפשר לומר חוץ מאשר תרגישו טוב. יש המון וירוסים שמסתובבים להם בתקופה זו של השנה. אני דוגלת בללכת למיון במקרים שחום לא יורד. לא יודעת למה אולי הפולניה שבי יוצאת החוצה אבל אני מרגישה הרבה יותר בטוחה במיון מאשר בקופ"ח. מה גם שבדיקות דם מגיעות מהר מאוד במיון. מקווה שתרגישו טוב כמה שיותר מהר רק בריאות.

 

[Tנקר בל]

happy

תודה על המילים החמות ועל החיבוק, שלמרות וירטואליותו - שימח אותי. היינו בבי"ח בשבוע שעבר. לא הפכתי לחכמה יותר אחרי הביקור שם.

 

[תמי ס]

הדאגה שלך מוצדקת

ואני לא חושבת שזה קשור לאובדן. מרגע שאנו הופכים להורים (וגם אני וגם את היינו אמהות עוד לפני האבדן) אנו הופכים להיות חרדתיים, כשילדיי חולים אני יוצאת מדעתי, זה מפחיד ומלחיץ בייחוד כשאנו לא יודעים מה המחלה בעצם כי אין לנו ידע רפואי. כהורים יש לנו שליטה (חלקית ) על מהלך חיי ילדנו, ואז באה המחלה (הוירוס הקטנטן והנודניק) ולוקחת את השליטה מידינו, ומי אוהב לאבד שליטה? שבוע וחצי של חום זה יותר מידי לטעמי, תנדנדי לרופאה, דרשי עוד ועוד בדיקות, אם יש צורך תתייצבי יום יום במרפאה. מאחלת לכם בריאות ובהקדם.

 

[זוהרה האחרת]

קודם כל תרגישו טוב

אני מסכימה מאוד למה שאת כותבת בנוגע לחרדה. לא היו לי ילדים לפני האובדן, אבל אני מניחה שהוא גורם לנו לאובדן התמימות, לאמונה שבסוף הדברים מסתדרים על הצד הטוב ביותר, ובכלל "שרע קורה אצל אחרים". אפילו שיתפתי אתכם בהגיגים האלה לפני מספר שבועות. אני באמת לא יודעת, אם התמימות שהיתה לי תחזור אי פעם, "השריטה" כנראה תישאר, אבל צריך לדעת להתנהל (ואני עוד מחפשת את המתכון הנכון) בין מידה הגיונית של חרדה לבין יכולת להנות גם מהרגע ולהיות אופטימי. ותרגישו טוב, מקווה שזה וירוס פשוט שיעבור.

 

[נוריה]

רפואה שלמה

ושתגיע כבר מהר! טינקר, מזדהה טוטלית עם הדאגה המרובה שאין לי מושג אם היא קשורה לאובדן אבל זה לדעתי יותר קשור בכך שהילדים גדלים ואנחנו קולטים את הנס שבהם. תרגישו טוב טוב הדס

 

[7נתי7]

אוי טינקר../images/Emo24.gif

קשה לחזור למה שהיה פעם. כל דבר נראה מאיים הרבה יותר ממה שהוא באמת לאחר מה שעברנו. התמימות והנאיביות של פעם לא תחזור. אני סומכת עליך שעשית לו את כל הבדיקות האפשריות,ביסודיות שבך. מאחלת לכם המון בריאות ושקט נפשי,לא יזיק

 

[2קשת]

טינקר יקרה ../images/Emo24.gif

אני לא מבינה בזה אבל זה באמת נשמע נורא מלחיץ, ואני חושבת שבלי קשר לאובדן - החרדה באה עם ההורות והיא בלתי הפיכה, זה לתמיד. מקווה שבקרוב קרוב תחלוף הדאגה והילד שלך יהיה שוב בריא חזק ושמח!

 

[קובולט]

יקירתי../images/Emo24.gif

אין כמו לאבד שליטה על הריון על התנהלות חיי הילד- במיוחד שאת רואה ילד קטן שקצרה ידיך מלעזור לו, חוץ מלנסות להוריד את החום. ללחוץ עוד על הרופאה ואולי שווה להגיע עד שניידר למרות המרחק (רק תגידי האוטו מוכן לפקודתך), בכל זאת שם זה בית החולים לילדים ויודעים שם יותר מאשר כאן. שולחת חיזוקים וירטואלים בנתיים, עד להחלמה מהירה

 

[סינטה1]

יקירתי ../images/Emo24.gif

אני בטוחה שהכל בסדר

בטח וירוס קטן והכל יסתדר. אני מכירה את החרדתיות הזאת מאוד מקרוב והבנתי שאין לי כבר טעם להלחם בה אלא פשוט לקבלה. נשיקות לילד שלך ותרגישו טוב

 

[פלגיה]

טינקר, אני מסכימה עם תמי

חרדות ודאגות לילדים הם נחלתו של כל הורה ללא קשר אם חווה אובדן או טרגדיה לפני כן או לא. התסריטים עולים בראש באופן אוטומטי, ואין לנו שליטה עליהם.כל אדם "סביר" מעלה על דעתו את האפשרויות הכי גרועות, כאשר מדובר בילדים שלו. אני למשל לא צריכה "תירוץ" כמו חום בשביל להתחיל לדאוג. מכירה את הדאגות שלך, ולא יודעת מה אפשר לעשות נגדן. מקווה שבאמת תהיו בריאים, ושהדאגות שלך יהיו רק לשווא.

 

[ורד13]

מדאיג. מאוד מדאיג.

ואני מקוה שעד שהגעתי לכאן כבר הגיעו תוצאות בדיקת הדם ולפחות כבר יש מושג עם ווירוס או חידק. מאוד מבינה אותך, אבל לא בטוחה שזה קשור במישרין לאובדן. הגורים הם הכי חשובים שיש וסבל שלהם הוא לא ניתן לתפיסה. אכן הביטחון שהכל יהיה טוב התערער, אולם מאיפה שאני מסתכלת נראה לי (ואולי זה בגלל שאני מלכת הפסימיות) כי לכל אדם בשלב מסוים מתערער הביטחון הזה. ההתבגרות והקבלה שאנחנו איננו מוגנים, לדעתי היא תהליך שבאופן כללי מתרחש אצל כולם. רק שאצלנו הוא קיבל את הצבע המיוחד העצוב של הפיריון. אני לא חושבת שנהית אדם חדש, אז את מוזמנת להמשיך לאהוב את עצמך. פשוט לדעתי לוקח הזמן עד שהאמפילוטדה מתיצבת. עד שנהיה האיזון בין החרדה לבין הביטחון או עד שנרשמת בחזרה הידיעה את ומשפחתך הינם אי בתוך העולם וביחד מסוגלים לגבור על רוב הצרות. על רובן. שירגיש טוב הקטנציק, יש להם נטיה להיות מאוד חולים מהר וגם מאוד בריאים מהר. מקווה שכך כן עכשיו ואם את מנסה להיות גיבורה כשהוא חולה, אל תכעסי אם זה לא הולך. הפולניות צדקו. כשהם חולים אנחנו חולים.

 

[Tנקר בל]

תודה ../images/Emo24.gif

תודה על התמיכה, ועל התובנות, אני כל כך שמחה ששיתפתי אתכן, כי הייתי במועקה גדולה יחד עם בעלי, ולא רצינו להדאיג את ההורים שלנו. העזרה שלכן ממשית ביותר, למרות וירטואליותה. ידוע עכשיו שיש לו דלקת חיידקית (והבנתי שחמורה), והרופאה חושבת שאולי זו דלקת ריאות (וגם לי זה מסתדר טוב עם השיעולים, ועם האיזור שהוא מראה שכואב לו - בית החזה). התחלנו טיפול אנטיביוטי, שאני מקווה שיעזור. יש לי שאלה שאולי תדענה לענות לי - היא שלחה אותנו לצילום רנטגן מחר, אבל ציינה שלא משנה היכן הדלקת - הטיפול נשאר אותו טיפול. אז למה חשוב לדעת איפה הדלקת, אם דרך הטיפול איננה משתנה? אני כותבת את הערכים החריגים בבדיקת הדם, אולי מישהו יוכל לתת לי עוד מידע (הרופאה מאוד נחמדה, אבל כנראה מתקשה מעט בעברית). WBC - 27.6 K/UL %NEUTROPHILS - 76 NEUTROPHILS - 20.57 K/UL LYMPHOCYTES - 4% LYMPHOCYTES - 1.08 K/UL BAND CELLS - 12% BAND CELLS - 3.25 K/UL TOXIC GRANULATION

 

[ורד13]

אכן. דלקת חידקית..

הספירה גבוהה. וצריך אנטיביוטיקה. משנה לדעת היכן הזיהום . כי אם לא יהיה שיפור ,(ואמן, יהיה) היא תוחלף. מניחה שגם לקחו תרביות. זה גם חשוב ע"מ לעקוב אחרי סיבוכים אפשריים. ואמן שלא יהיו. טוב שעשית את הבדיקה. הדאגה שלך היתה במקום. עכשיו עם הטיפול , אמן בשלישית, יהיה שיפור. שיהיה לכם לילה שקט. נשמע שאתם בדרך הנכונה. בריאות.

 

[Tנקר בל]

הצ'ק בדואר../images/Emo8.gif

יועצת צמודה. איזה כיף. בדיקת שתן + תרבית לקחו בתחילת שבוע שעבר, וכן בדיקת צואה. הן היו תקינות, ולכן היא חושבת על דלקת ריאות. מוזר קצת, כי כל הרופאים שבדקו אותו ציינו שהריאות נקיות. אני מאמצת את כל האמנים שלך בחום. תודה.

 

[ורד13]

כמובן שהתכוונתי לתרבית דם...

ועדיין מאמינה שבמסגרת הבדיקו נלקחה, ותשובה תקינה תהיה בעוד מספר ימים. שולחת קבלה. בנקודות כאלו אני שמחה על ההשכלה הבסיסית שלי, שהאל יודע שהרבה אני לא משתמשת בה. אם החם מתחיל לרדת זה סימן מצוין. תעדכני שיורד. שירד כבר.

 

[Tנקר בל]

אפילו לא ידעתי שעושים תרבית דם

אני בכלל לא בטוחה שנלקחה. לא כתוב לי בשום מקום שיש עוד בדיקה בעבודה, כמו שכתוב בדר"כ, כשאין את כל התוצאות. לחזור אל הרופאה ולבקש תרבית דם? החום ירד, והילד כבר לא אפטי, ואני מתחילה להירגע (ועכשיו נלחצת מחדש בגלל שלא לקחו תרבית דם

).

 

[ורד13]

לא. אם החום ירד

והילד מרגיש יותר טוב - אין צורך בתרבית. מטרת התרבית היתה שבמידה והחום לא יגיב, אם במקרה יש זריעת חידקים גם בדם, לדעת לאיזו אנטיביוטיקה הם מגיבים. יופי שמרגיש טוב..