אוף איזה מצב מעצבן )-:
- פותח הנושא עופרית*
- פורסם בתאריך
שלום שלום ואין שלום!
היי עפריתי. אני מאד מבינה את התסכול שלך ושל כולנו כאן. אך לשאול מתי זה יגמר, זה כמו ילד שמחכה שסופת ברקים תחלוף. למה בעצם כל זה קרה? האם יכול להיות שהיה סיכוי לשלום ורק ``הם! הם לא רוצים?!`` ``הם פוצצו את המשא ומתן``?!? אני מוצאת לנכון להזכיר כאן, שאני טורחת להדיר את רגלי ואת אזני מכל מקום שרק ``מריח`` מפוליטיקה. אולם עם כל זאת, אני טוענת, שלמרות שאנו טוענים כל הזמן שאנו רוצים שלום, עדיין איננו בשלים לשלום! לא רק ``הם לא בשלים``!!! כל עוד אנו משתמשים במושגים ``אנחנו`` ו``הם``. איננו בשלים לשלום. וזכרי, שכשאנו מפנים אצבע מאשימה וכשאנו אומרים ``הם לא בשלים``….. כידוע: ``הפוסל-במומו פוסל``!!! הלא כשאנו מפנים אצבע מאשימה- שלוש אצבעות מופנות כלפינו (נסי זאת פיזית ותראי). שלום אמיתי, הוא מצב של תודעה. המילה `שלום` נגזרה מהשורש שלם. שלום אמיתי, משמעו להגיע לשלמות פנימית, להשלמה עם הפנימיות שלנו. שלום אמיתי, מתחיל מהבית פנימה. כל אחד עם עצמו. כבר הכרנו בכך שה`מציאות היומיומית` שאנו חווים, היא בעצם השתקפות. בבואה של התת מודע הקיבוצי האנושי. כי הלא : ``סוף מעשה במחשבה תחילה``?!!! וכל עוד אין אנו שלמים עם עצמנו, כיצד נצפה לשלום פיזי עם שכנינו?! מי מאיתנו חי בשלום עם עצמו? עם אשתו? עם ילדיו? עם הבעל? עם השכנים? יד על הלב, האם את מכירה אנשים רבים המצויים במצב תודעה כזה בתוך עולמנו המטורף? עכשיו ``אנחנו`` כועסים ``עליהם``! כעס לעולם אינו מוצדק. כעס זוהי בעצם השלכה של רגשות אשם המצויים בנו. בכך שאנו כועסים על האחר ומרגישים ``צודקים`` אנו `מנקים` את עצמנו מרגשות האשמה, הנובעים מהתת מודע שיודע, ש`אינו רוצה לוותר עדיין`. כעס לעולם אינו מוצדק. כעס נובע משיפוט. אלוהים, לעולם אינו כועס. כי אלוהים איננו מאשים. אלוהים זוהי אנרגיה של אהבה מוחלטת. של שלום. כל הזמן נשלחת אלינו אהבתו וחובקת אותנו. אלא שאנו לא חשים בה ודוחים אותה על הסף, עסוקים במלחמות הפנימיות שלנו. מתבצרים לנו בתוך חומות האיבה ההדדיים. הקנאה איש ברעיהו, הטינה, החשש שמא הזולת יגבר עלינו. כל אחד דואג לרכושו, לדעתו, לאינטרסים שלו. (וכך הוא גם מגדיר טוב ורע). הכיצד יבוא שלום?!?!?!?! ……. העניין הוא, שאין צורך להביא את השלום! הוא כבר פה. הוא כבר ישנו. הוא מאז ועד עולם!!! השלום `יחזור אל כנו`, ברגע שכל אחד מאיתנו (ואין כוונתי כאן רק לעם היהודי, אלא בכלל לעולם כולו), ישב עם עצמו, יתבונן פנימה אל תוך עצמו וילמד להכיר את מהותו הפנימית ואת העובדה שהוא מחובר בטבורו אל כל חלק וחלק של האנושות הכלל עולמית, כאצבעות של יד אחת. האם תיתכן מריבה בין שתי אצבעות של אותה יד? אם תפגענה זו בזו, הרי שכל היד תינזק! ואיך אפשר שתהייה מריבה בין בני אדם לבין עצמם מבלי לפגוע בכלל האנושות? הלא כולנו רסיסים של אותו שלם. וברגע שנכיר בהיותנו חלק של השלם, יבציע השלום, במלוא יופיו ועוצמתו המרהיבה. אולם כל עוד `אנו` חשים מאויימים ומדברים בלשון ``אנחנו`` ו``הם``, לא יבוא שלום. לא יועילו כל הסכמים והסכמי ביניים, לא יועילו ניירות חתומים ופוליטיקאים מנפנפים ומתנשקים הזורים חול בעיני בוחריהם. השלום מתחיל מבית!!!! *זהו קטע מתוך מאמר בטור שלי בעתון `במקום` שהתפרסם בכ` בסיוון תשנ``ו (שנת 19996 התאריך הלועזי לא ברור כאן). שעדיין לצערי רלוונטי מאד!!! L&L TALYA
היי עפריתי. אני מאד מבינה את התסכול שלך ושל כולנו כאן. אך לשאול מתי זה יגמר, זה כמו ילד שמחכה שסופת ברקים תחלוף. למה בעצם כל זה קרה? האם יכול להיות שהיה סיכוי לשלום ורק ``הם! הם לא רוצים?!`` ``הם פוצצו את המשא ומתן``?!? אני מוצאת לנכון להזכיר כאן, שאני טורחת להדיר את רגלי ואת אזני מכל מקום שרק ``מריח`` מפוליטיקה. אולם עם כל זאת, אני טוענת, שלמרות שאנו טוענים כל הזמן שאנו רוצים שלום, עדיין איננו בשלים לשלום! לא רק ``הם לא בשלים``!!! כל עוד אנו משתמשים במושגים ``אנחנו`` ו``הם``. איננו בשלים לשלום. וזכרי, שכשאנו מפנים אצבע מאשימה וכשאנו אומרים ``הם לא בשלים``….. כידוע: ``הפוסל-במומו פוסל``!!! הלא כשאנו מפנים אצבע מאשימה- שלוש אצבעות מופנות כלפינו (נסי זאת פיזית ותראי). שלום אמיתי, הוא מצב של תודעה. המילה `שלום` נגזרה מהשורש שלם. שלום אמיתי, משמעו להגיע לשלמות פנימית, להשלמה עם הפנימיות שלנו. שלום אמיתי, מתחיל מהבית פנימה. כל אחד עם עצמו. כבר הכרנו בכך שה`מציאות היומיומית` שאנו חווים, היא בעצם השתקפות. בבואה של התת מודע הקיבוצי האנושי. כי הלא : ``סוף מעשה במחשבה תחילה``?!!! וכל עוד אין אנו שלמים עם עצמנו, כיצד נצפה לשלום פיזי עם שכנינו?! מי מאיתנו חי בשלום עם עצמו? עם אשתו? עם ילדיו? עם הבעל? עם השכנים? יד על הלב, האם את מכירה אנשים רבים המצויים במצב תודעה כזה בתוך עולמנו המטורף? עכשיו ``אנחנו`` כועסים ``עליהם``! כעס לעולם אינו מוצדק. כעס זוהי בעצם השלכה של רגשות אשם המצויים בנו. בכך שאנו כועסים על האחר ומרגישים ``צודקים`` אנו `מנקים` את עצמנו מרגשות האשמה, הנובעים מהתת מודע שיודע, ש`אינו רוצה לוותר עדיין`. כעס לעולם אינו מוצדק. כעס נובע משיפוט. אלוהים, לעולם אינו כועס. כי אלוהים איננו מאשים. אלוהים זוהי אנרגיה של אהבה מוחלטת. של שלום. כל הזמן נשלחת אלינו אהבתו וחובקת אותנו. אלא שאנו לא חשים בה ודוחים אותה על הסף, עסוקים במלחמות הפנימיות שלנו. מתבצרים לנו בתוך חומות האיבה ההדדיים. הקנאה איש ברעיהו, הטינה, החשש שמא הזולת יגבר עלינו. כל אחד דואג לרכושו, לדעתו, לאינטרסים שלו. (וכך הוא גם מגדיר טוב ורע). הכיצד יבוא שלום?!?!?!?! ……. העניין הוא, שאין צורך להביא את השלום! הוא כבר פה. הוא כבר ישנו. הוא מאז ועד עולם!!! השלום `יחזור אל כנו`, ברגע שכל אחד מאיתנו (ואין כוונתי כאן רק לעם היהודי, אלא בכלל לעולם כולו), ישב עם עצמו, יתבונן פנימה אל תוך עצמו וילמד להכיר את מהותו הפנימית ואת העובדה שהוא מחובר בטבורו אל כל חלק וחלק של האנושות הכלל עולמית, כאצבעות של יד אחת. האם תיתכן מריבה בין שתי אצבעות של אותה יד? אם תפגענה זו בזו, הרי שכל היד תינזק! ואיך אפשר שתהייה מריבה בין בני אדם לבין עצמם מבלי לפגוע בכלל האנושות? הלא כולנו רסיסים של אותו שלם. וברגע שנכיר בהיותנו חלק של השלם, יבציע השלום, במלוא יופיו ועוצמתו המרהיבה. אולם כל עוד `אנו` חשים מאויימים ומדברים בלשון ``אנחנו`` ו``הם``, לא יבוא שלום. לא יועילו כל הסכמים והסכמי ביניים, לא יועילו ניירות חתומים ופוליטיקאים מנפנפים ומתנשקים הזורים חול בעיני בוחריהם. השלום מתחיל מבית!!!! *זהו קטע מתוך מאמר בטור שלי בעתון `במקום` שהתפרסם בכ` בסיוון תשנ``ו (שנת 19996 התאריך הלועזי לא ברור כאן). שעדיין לצערי רלוונטי מאד!!! L&L TALYA
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.