מה, זה הכי כיף לקטר
אני חושב שאחד הגורמים הגדולים ביותר למפח נפש הוא הציפיות המופרזות שיש לנו מהחיים. מגיל קטן מפמפמים לנו כמה הם נהדרים, בכל האגדות - הרי אם הם באמת היו כה נפלאים, לא היה צריך למכור אותם באינטנסיביות כזו. ואלה מאיתנו שמביאים ילדים, מפיצים הלאה את התעמולה. אבל האמת היא לדעתי שהחיים הם סתם. לא טובים ולא רעים. בתוך הסתם הזה קורים הרבה דברים טובים, קורים גם דברים רעים, ובסה"כ - הסיכום הכללי הוא בסדר, נחמד, אני בעד. אבל זבל יש בלי סוף...
ולא סתם ביהדות מצפים למשיח, לגאולה. לגאולה ממה?