אוףףףף
אוף איזה יום עבר... האזכרה... אני שונאת את כל הרעש.. הדודים... הדודות. ובכלל אבא שלי לא רצה שזה יהיה בבית.. ואת זה אני עוד יותר שונאת... הוא עשה את האזכרה במקום שאני בכלל לא מרגישה שייכת... לא מרגישה קשורה..
ואחרי כל זה נכנסתי בערב לאינטרנט סתם כדי להרגע... ואז חברה טובה ביותר במקום שתשאל איך היה ומה שלומי שלחה אליי הודעה סתמית ושניה לא הגבתי לה.. אז היא אמרה טוב נמאס לי מהסינונים שלך... וחסמה אותי... אני רגילה לזה.. אבל היום?? דווקא היום שהיה לי כל כך קשה??? דווקא היום שחיכתי לאיזה שהוא יחס מינימלי? דווקא היום שציפתי למעט הבנה... אוף, אני שונאת להשמע בכיינית אבל זה כל כך כאב לי... זה ממש פגע בי.. אני כותבת והדמעות זולגות.. כל היום התאפקתי ומסתבר שלדמעות יש פה משלהן.. אוף, שאני נשברת אני מרגישה כזאת חולשה. אני לא אוהבת את ההרגשה הזאת.. אולי השינה והיום החדש שקרב אלינו יעשו לי טוב
אוף איזה יום עבר... האזכרה... אני שונאת את כל הרעש.. הדודים... הדודות. ובכלל אבא שלי לא רצה שזה יהיה בבית.. ואת זה אני עוד יותר שונאת... הוא עשה את האזכרה במקום שאני בכלל לא מרגישה שייכת... לא מרגישה קשורה..
