אוףףףף - קשה להיות אמא קשוחה

גליאל

New member
צהרון זה כלא?

אבל מה לעשות כששני ההורים עובדים במשרה מלאה? את מציעה לי להתפטר רק כי יש לי ילד בן 6 שעדיין זקוק להשגחה מחוץ לשעות הלימוד?
 

אגוזים1

New member
תגידי, את קוראת

הודעות של אנשים אחרים?

אני לא מצליחה להבין את התגובות שלך להודעות שלי אז אני מפסיקה כאן, בסדר?
 

גליאל

New member
קראתי. אני יודעת שלא את כתבת שצהרון זה כלא

פשוט התפלאתי מהקישור בכלל בין צהרון לכלא. כאילו יוצא שכל אמא ששולחת את הילד שלה לצהרון כאילו שולחת אותו לכלא? הקשר מעניין ביותר.
 

גליאל

New member
לא - כלא נשמע טוב יותר

לדעתי אחרי ההשוואות האלה ההורים צריכים בית משוגעים טוב בשביל להבין מה קורה פה.
 

אגוזים1

New member
טוב, אז לא הבנתי אותך


לגבי אמא עובדת...
הקושי והצורך למצוא סידור מתאים/צהרון מתאים (או לפתור את הבעיה בצהרון הספציפי הזה) הוא לגמרי ברור (גם אני אמא עובדת ובמשרה מלאה...) אז שיהיה בהצלחה


וכן, גם אני הייתי בשוק מהרעיון הזה (מזועזעת... כבר כתבתי)
 

purpleyaler

New member
היי מהראשי

בתור מישהי שעד לפני 4 שנים עוד הייתה בבית ספר אני עדה כי בית ספר הוא אכן כלא. שוב, כמו שחייבתלהגיד אמרה, לא מבחינת התנאים, לא מבחינת התכנים, אלא מבחינת החופש שניתן לילד.
באיזה עוד מסגרת תשמעי על מצב בו לוקחים ילד בן 7, מלא אנרגיה וחיים, מושיבים אותו על כסא במשך שמונה שעות ואומרים לו שאסור לו לקום, אסור לו לזוז אסור לו דבר אסור לו לעשות משהו בלי לבקש רשות אסור לו לצייר אסור לו לצאת החוצה הוא חייב רק לשבת בכסא ולהקשיב לאיזה זקנה בת 60 שכבר לא זוכרת איך זה להיות בן 8.
אני לא אומרת שיש כיום אופציה אחרת, אבל חייבים להכיר במושג הזה. בית ספר הוא כלא לילדים. צהרון לא שונה ממנו, לא טוב ולא לרע. הוא פשוט המשך של הכלא.
בית ספר הוא כלא, תפנימו, תבינו את הילדים שלכם, ואל תתחילו להתבכיין כי האופציה הכי טובה לכך הוא בית ספר אלטרנטיבי שמשאיר את הילד שלכם ברמת התפתחות של גיל 4 עד סוף התיכון.
רק אל תשחקו אותה מתייפיפות נפש. בית ספר= כלא, העבודה שלכן= כלא, וכולי.
 
Actually, a job is not like that

It is true that you have to work at something to get money and survive (unless you have a large inheritance / rich husband / etc), but
you can choose where to work, and these days there are many jobs that are very flexible in terms of hours, where you actually do the
work (e.g. in the office or at home), etc, plus you can also start your own business, etc.
But above all - it's you that makes the choice of where to work (among the choices available to you), not someone else.
That is why my daughter can't wait to get to that stage in life, where finally she will be the one to make all the choices.
And it's not that we don't give her a lot of opportunities to make choices - but, obviously, she can't
make ALL the decisions about herself.
She knows why that is, and she knows that part of our job as parents is to make her prepared for that next stage, so she can have options and
can be as happy as she can be.
But she still can't wait to get there already.
 

purpleyaler

New member
Well

I disagree. Maybe you work at something that you actually chose, but it's not always the case.
Most of my friends compromise on their work. Most people do.
It's true, you may have several options, but when you say you can choose whether you work from home or not, it's different.
No practical person will choose working as a writer, for example. Or a director. Or a painter. All this creative people who once were creative kids that didn't like the prison school, will have to choose a practical day job. In a bank, in a hightech company.
A choise is when you can actually live through the options.
 
Almost everyone I know

works at something they chose (high-tech included) - and if they don't like it - they quit. We're probably a lucky bunch (tfu, tfu, tfu...) - but that's how it is.
Some start their own businesses, some are in academia, some are in high-tech, etc.
But we all choose, and like what we do - or we leave and choose something else.
 
I was actually talking about our

friends in Israel (we are here, wherever we are, as part of our academic careers, as well - this isn't where we are going to stay).
It's not that there is some magical country where you get to do what you want - it is the result
of the choices our friends and us have made (regarding what to study, what to do in
our spare time, etc, etc, etc)
We all worked hard to get where we want to get.
 

purpleyaler

New member
Maybe my generation

is grey and bitter..
I don't know, I haven't heard of anyone my age (22) that study or work in a field they like.
We wait, until we'll get older and won't have to worry about it, yet we know we will, and that it's only going to get worse.
We put our lives in pause, in order to get enough money to live.
I know that's what I'll have to do after the degree.
 

אגוזים1

New member
טוב... פנית לאדם הלא נכון...

הילדים שלי הולכים לבית ספר דמוקרטי (ביסודי. הגדולה בחרה לא מזמן לעבור לתיכון רגיל). הם הולכים לשם בשמחה. הם בוחרים מה ללמוד. הם בוחרים איך תראה מערכת השעות שלהם. ממש לא כלא...

אבל זה לא קשור. כי לדעתי גם בית ספר רגיל הוא לא כלא. ולמרות איך שזה מוצג אצלך, יש בחירה.

וזה מה שאמרתי לחייבתלהגיב, שזו כן בחירה. רק שההבנה שיש לך בחירה תלויה בך וביכולת שלך לראות את זה.

לרוב הילדים בסך הכל כיף להיות בבית הספר (אולי לא ללמוד דווקא אבל כן נהנים מהשהות שם). ואם רע להם מאוד שווה לבדוק למה. אולי משהו שקשור לילד? אולי משהו שקשור לכיתה? אולי בעיה חברתית? אולי לימודית? אולי אין התאמה לסוג המסגרת? ווט עבר. ואת זה חשוב (לדעתי) לפתור. חשוב ואפשר!

לפעמים, כאשר אנחנו בתוך מסלול מוגדר היטב קשה לנו לראות את השבילים הקטנים שמסתעפים ממנו. קשה לנו לראות את הפינות שמסתירות פתחי יציאה. קשה ומפחיד. זה נכון אגב גם בעבודה.
אבל זה עדיין לא אומר שהם לא קיימים.
 

אגוזים1

New member
עם הגדולה

זו הייתה בקשה שלה (למדה בכיתה א׳ ו- ב׳ בבית ספר רגיל ואז ראתה איך אפשר ללמוד בבית ספר דמוקרטי וביקשה לעבור).

עם הקטנים זו הייתה החלטה שלנו (הם המשיכו למעשה מהגן שם) אבל בכל מקרה הם יודעים היטב שאם הם ירצו/יבחרו הם יוכלו לחזור למסגרת הרגילה (בדיוק כמו שהגדולה בחרה לחזור בתיכון).
 
מה זה לחזור למסגרת הרגילה?

הם היו פעם במסגרת רגילה? איך הם יודעים מה יש שם?
ולגבי הגדולה - איך היא ראתה איך אפשר ללמוד בבית ספר דמוקרטי?
ואם הם היו מחליטים שהם לא רוצים לא לבית הספר הדמוקרטי (או שלא היה כזה באזור) ולא לבית הספר הרגיל - מה היית עושה?
 

אגוזים1

New member
את יכולה לשאול

אותי על מה עשינו ולמה (ואני אענה בשמחה). אין טעם לשאול מה היינו עושים ״אילו״ כי אז מתאימים את הפעולה למה שכן יש לא למה שאין.

הגדולה כאמור הייתה במסגרת רגילה בכיתה א׳ ו- ב׳ (ותחילת כיתה ג׳). את דרך הלמידה בבית ספר דמוקרטי היא הכירה דרך אחותה שנכנסה לשם בגן. היא הייתה המומה מהמבחר ומהאפשרות ללמוד את הקורסים המיוחדים (קיבלנו הביתה ספר עם סילבוס של כל הקורסים) ובעיקר מהאפשרות שאפשר לבחור מה ללמוד. וביקשה ״ללמוד ככה״.

ההחלטה שלה לעבור בתיכון לתיכון רגיל נבעה גם היא מבחירה אישית (חברה מגוונת יותר 200 ילדים בשכבה במקום 30).
 
למעלה