אוףףףף - קשה להיות אמא קשוחה

[חייבתלהגיב]

אני די בטוחה שאם הבת שלי הייתה נתקלת

במשהו כזה, זה היה מוצא חן בעיניה. כאמור, היא אפילו המציאה סוגים של בתי ספר/כיתות שהיא הייתה רוצה ללכת אליהם (ושקיימים בעולם, אבל לא באזור שלנו) - כיתה מדעית, למשל.
אבל מה לעשות - כשאין אז צריכים ללכת למה שיש. וגם הילדים שלך צריכים ללכת למה שיש (מבין האופציות שיש וסבירות בעינייך) - למזלכם ושמחתכם יש לכם אופציה שהם מאוד אוהבים. אשריכם.

 

[purpleyaler]

האמת שאני בעיקר בטראומה

מבתי ספר אנתרופוסופים. לבתי ספר דמוקרטים יש מקום חם אצלי בלב, והם האופציה האידיאלית כיום, לפחות מבחינתי. העניין איתם שהם לא מתאימים לכל אחד. אני מכירה באופן אישי נערים שגדלו כל חייהם בבתי ספר דמוקרטים ומתחננים להוריהם לעבור למסגרת רגילה. יש גם מקרים הפוכים.
אני חושבת שהבעיה העיקרית היא שלפעמים לילד יש אינטואיציה טובה לגבי מה טוב או לא טוב לו, וההורים לא תמיד מסתנכרנים עם תחושות אלו. במשך שנים התחננתי להוריי שיוציאו אותי מבית הספר ויעבירו אותי לבגרות אקסטרנית. יש קיבעון מחשבתי אצל הורים רבים שלא מאפשר להם לחשוב על דרכים אלטרנטיביות. כן, גם במקרי קיבעון על בתי ספר אנתרופוסופים. יש ילדים שזקוקים למסגרת מוגדרת יותר, ולא לשחק במקלות מהגינה עד גיל 14.

 

[אגוזים1]

על זה בדיוק

דיברתי בפסקה האחרונה. קיבעון.

לא חושבת שבתי ספר דמוקרטיים הם ״אידיאליים״. לא חושבת שיש בית ספר ״אידיאלי״. כי כמו שכתבת לכל אחד יכול להתאים משהו אחר. מה שחשוב הוא להבין שיש אופציות אחרות. ויש.

אגב, לא תמיד התשובה היא ביציאה מהמסגרת. יש הרבה מה לעשות גם בתוך המסגרת. כל עוד לא מתייחסים אליה כ״כלא״...

 

[bhs]

אין לי מושג על מה את מדברת

ילד בן 7 הולך לבית ספר, כל שיעור מורכב מהקניות ועבודה אישית, מי שמסיים יכול לקחת כרטיסיה עם משימות נוספות או לצייר מותר להסתובב בכיתה,העיקר להיות בשקט כי קבוצה אחרת יכולה להיות בהקנייה.הלימודים הם כ5 שעות, יש להם גם שיעורי ספורט אומנות מוזיקה. המורות בגילאי 40-50, עם ילדים בני גילם שיודעות איך ילד בגילם מרגיש. אני לא יודעת איכן את למדת ומה הקשיים שעמדו בפנייך והביאו אותך לחוויה כה שלילית, את זה את צריכה לפתור מול הורייך ובעבודה עצמית.

 

[חייבתלהגיב]

אבל זה המצב פה. הילד רוצה להיות בבית,

האמא רוצה (וצריכה) שהוא יהיה בצהרון, וכרגע אין לה פתרון אחר - כך שהילד חייב להישאר שם בניגוד לרצונו.
כאמור, לבת שלי פתחו את הראש בגן, והשנייה פתחה את הסנטר - כל יום כששלחתי אותן, חששתי לשלומן, אבל השארתי אותן שם כי לא הייתה לי ברירה. ואת הבכורה השארתי בצהרון גם כשהיא התלוננה (עד השנה), ועכשיו אני שולחת אותה לחוג בבית הספר שהיא כבר הייתה בו ולמדה בדיוק אותם תכנים, על אף שהיא, מן הסתם, לא מעוניינת (והסברתי לה למה - כי גם לי וגם לאבא שלה אין אפשרות לקחת אותה באותו יום) - כי כשאין ברירה, אז אין ברירה. וכשזה הפתרון היחיד שמצאנו, אז זה הפתרון היחיד. זה לא לפטור את עצמך ממציאת פתרון, זה לא למצוא פתרון אחר. וזה מזעזע ומעציב, אבל זה המצב.

 

[אגוזים1]

אין לי מה להגיד...

אני לא חושבת כך, לא פועלת כך ולכן אצלי זה לא המצב.

אבל כפי שציינת בשירשור אחר, כל אחד יעשה כפי שהוא חושב לנכון.

 

[חייבתלהגיב]

לך יש אפשרויות אחרות, טובות יותר כנראה.

כאמור, כשלנו יש אפשרות טובה יותר, אנחנו בוחרים בה. אבל כשאין, אז זה מה יש. אבל בכל מקרה, הילד תמיד נמצא במקום שבו ההורים שלו החליטו שהוא יימצא. הבת שלי מייחלת לרגע שבו היא תהיה בת 18, וזה לא יהיה המצב והיא תוכל לבחור הכל לבד - איפה לגור, מה ללמוד, במה לעבוד, וכו'. היא גם לא רוצה לחזור לארץ, כי היא יודעת שבישראל בגיל 18 צריך להתגייס והחופש נדחה בעוד כמה שנים, ופה לא.

 

[bhs]

אפשרויות יוצרים - הם לא מתעופפים באויר

 

[bhs]

אן בייביסטר בארה"ב? אין צהרונים פרטיים?

תמיד יש ברירה, חששת לשלומן ושלחת עדיין לגן? -זה פשוט לא נתפש אצלי.הילדה בהחלט מסכנה ללכת לאותו החוג שנה שנייה כי אתם בעבודה? זה ממש לא הבחירות שאני עשיתי או אעשה.

 

[חייבתלהגיב]

Oh, that's because you are a much better

mother than I am, of course.
There are tons of wonderful options, that I just preferred not to choose because that's the kind of mother I am.
Not all children are as lucky as yours are, and have such a good mother.

 

[bhs]

נכון, זו הבחירה שלכם כהורים, מתוך הרבה

אפשרויות שקיימות. לשלוח ילדים ל"בית סוהר" ובמקום שאת חוששת לחייהם - איך את קוראת לזה? מעולם לא ראיתי כך את החיים שלי כהורה, האם את חרדתית ומגזימה? האם עשית בחירות פחות מוצלחות? האם תפישת העולם שלך כל כך שונה? רק את יכולה לענות על זה. אני לא מהארגון לשלום הילד ולא מחפשת את היכולות שלך כהורה, אבל תמיד יש אפשרויות ואם את לא רואה אותן את יכולה להתיעץ עם הורים אחרים.

 

[חייבתלהגיב]

I am in a location in which mothers stay home

even though they would like to work, because they cannot find a place to put their children, because there is a shortage
of daycare centers, etc.
I know you think there are a lot of options here, but that is just because you don't know that there actually are not.
We were on every waiting list for years, until we were able to find another place.

 

[bhs]

אם הייתי חוששת לשלום הילדים שלי אני לא הייתי

שמה אותם ב."כלא" או מקום שלא נראה לי בטוח, גם אם יש הרבה הורים אחרים שמחכים למקום בגן מסויים - אפשר לחפש מטפלת/בייביסיטר, אפשר למצוא אופר, אפשר להביא משהו מהמשפחה מהארץ, אפשר לא לעבוד.יש בטוח עוד אפשרויות, כשמחליטים לבצע רלוקשיין צריכים לקחת הכל בחשבון ואם זה לא מסתדר עם מה שמתכננים אז מבצעים החלטות מחדש - זו החלטה שלכם כהורים מה אתם בוחרים לעשות. מעולם הילדים שלי לא התיחסו לבית הספר כאל "כלא", מעולם לא נפצעו בגנים או שחששתי לחייהם. לכלם יש התחייבויות לעצמנו לילדנו למשפחתנו לעבודה ועוד וכל אחד בוחר עד כמה הוא רוצה ויכול לעמוד בהם, זו בחירה של כל אחד מול עצמו. אם עבור ילדייך בית הספר הוא "כלא" - זה לא אומר שזה "כלא" לכולם.

 

[חייבתלהגיב]

"אפשר להביא מישהו מהמשפחה מהארץ"?

עכשיו את גם מכירה את המשפחה שלי ויודעת שיש מישהו שיכול לבוא לטפל בילדות?
אני לא חושבת שמטפלת/בייביסיטר/אופר זה פתרון יותר בטוח מהגן הזה (שבסופו של דבר, טפו טפו טפו, הן שרדו אותו).
אני לא אמרתי שהילדות שלי התייחסו לבית הספר כאל "כלא". אמרתי שזה מה שזה, כי ההורים מחליטים לשלוח את הילדים לשם, והילדים חייבים ללכת לשם. אם הילדים אוהבים את ה"כלא", סבבה. אם לא - הם עדיין צריכים ללכת לשם (או לבית ספר אחר טוב יותר בסביבה, אם יש כזה - אבל לפעמים אין).

נכון, הייתה אופציה אחת - לוותר על הדוקטורט ולחזור לארץ. באופציה הזאת לא בחרנו.

 

[bhs]

אז היו לך אפשרויות אחרות - רק פסלת אותן

ויש לך אותן גם היום אבל את מעדיפה להכניס את הילדה ל"כלא" במקום להביא מטפלת/אופר/בייביסיטר ושיהיו בבית. את גם מצפה שהמורים יתמודדו עם הילדה שלך ולא לעשות אבחון כדי שלא יאלצו אותך לטפל בה. בית הספר שם ממש עם המון סיבולת, יש לך מזל גדול.

 

[חייבתלהגיב]

בגיל 3-4, מטפלת/אופר/בייביסיטר

במקום ללכת לגן זו אופציה פחות טובה - כי היא גם לא יותר בטוחה, לדעתי, וגם לא מספקת את הצרכים של הילד מבחינת חברה. ואת יודעת למה אני לא רוצה לעשות אבחון - זה לא כדי לא לטפל בה, אלא כדי לא לטפל בה באופן מאוד מסוים שאני מתנגדת אליו.

 

[חייבתלהגיב]

(ואפשרויות פחות טובות תמיד יש בשפע -

הייתי יכולה גם להשאיר את הילדה לבד בבית, למשל. גם זו אפשרות).

 

[חייבתלהגיב]

סליחה, בשלב שבו הילדות נפצעו

זה היה "לוותר על הדוקטורט שלי, ועל הפוסט של בעלי (שהוא חייב לעשות בחו"ל כדי להתקדם בקריירה האקדמית), ולחזור לארץ כשלשנינו יש קריירה אקדמית קטועה, ולקוות לטוב".

 

[bhs]

את לבטח מגזימה- לא צריך לקטוע את החיים ולחזור

את מתיחסת לבית ספר כאל "כלא" - ויש לך את הסיבות שלך - אני ממש לא רואה את זה כך. לא ברור לי למה ילדה אחת פתחה את הראש והשנייה את הסנתר, אבל ההחלטה היא שלך מה עושים הלאה ותמיד יש ברירות "אפורות" ולא רק שחור ולבן.

 

[חייבתלהגיב]

והבת הקטנה בכלל בגן

וכאמור, בגן עם יותר משמעת, כדי שתתחיל קצת יותר מוקדם להתרגל למסגרת (למדתי את הלקח מהגדולה...).