אוףףףף - קשה להיות אמא קשוחה

[חני בו]

אני לא מופתעת

 

[bhs]

את מניחה שהילד נוהג באלימות כדי לצאת מהצהרון?

 

[חייבתלהגיב]

לא, אני מניחה שאם הילד ירביץ ובתגובה

ישלחו אותו הבייתה (ועוד יותר מפעם אחת), זה יהווה חיזוק לאלימות, כי הוא יקשר (ובצדק) בין מתי שהוא נוהג באלימות לבין השליחה שלו הבייתה, והוא הרי מעדיף לא להיות בצהרון אלא בבית.

 

[אביבקיץ]

מסכימה עם הבעיה, אבל לא עם הפתרון

 

[bhs]

חייבים לקחת את הילד הביתה

ולודא שבבית - עושים בירור של המקרה, דואגים לברר היטב מה קרה בצהרון - שכן אם ילד אחר הציק לו צריך לטפל גם בילד האחר.
להעניש אותו בשלילת עיסוקים שחשובים לו - כמו זמן מחשב וכו.לא הולכים ליום כיף הביתה.
ילד צריך לדעת גבולות, אם הורים מחליטים שהוא הולך לצהרון אין שחרורים. אני לא מכירה ילדים שימשיכו להרביץ כדי לא ללכת לצהרון, אולי הבת שלך כן - אבל זה לא אומר לגבי כולם.

 

[ליאור53]

סליחה אבל..

ממה שהבנתי, היא כתבה שהצוות מבקש לקחת אותו בין היתר כי הוא מרביץ לילדים ולא רק כי לא נחמד לו בצהרון..

מכיוון שנושא האלימות בצהרון קרוב לליבי - אם הייתי שומעת על ילד שמרביץ בצהרון, הצוות לא מצליח להשתלט עליו וההורים לא באים לקחת אותו בתור "מסר חינוכי" - ממש לא הייתי מקבלת את זה בהבנה. יש עוד ילדים בצהרון חוץ מהילד הזה.. למעשה, בצהרון שלנו יש ילד כזה (הצהרון כבר לא שלנו, כי בדיוק בגלל סיבות כאלו הוצאתי את הילדה לצהרון פרטי..).

וסליחה על "חוסר הרגישות" לילד של כותבת ההודעה, אבל כשהילד שלך חשוף לאלימות בצהרון - כל הסובלנות נעלמת מהר מאוד.

 

[ליאור53]

אביבקיץ כתבנו יחד

 

[חייבתלהגיב]

מה זה הצוות לא מצליח להשתלט עליו?

יש רק חדר אחד? קשה לי להאמין.
הטענה שלי היא שלשלוח אותו הבייתה כי הוא הרביץ לילד, רק יעודד אותו להרביץ לילד גם למחרת. כלומר, שליחת הילד הבייתה תגביר את האלימות שלו במקום להפחית אותה. הענשת הילד הן בצהרון והן, לאחר מכן, בבית, עשויות, לעומת זאת, להפחית את האלימות - כי הילד מבין שמכות לא עוזרות לו לצאת מהצהרון.
אני ממש לא חושבת שצריכה להיות סובלנות, ושהצוות צריך לשבת ולהסתכל על הילד מרביץ - הצוות צריך להרחיק את הילד המרביץ, להעניש אותו, ולהודיע להורים שלו על מעשיו כדי שיענישו אותו גם הם.

 

[ליאור53]

צוות של צהרון

הוא לא צוות מקצועי של גן. מנסיון של כמה וכמה צהרונים עירוניים.
המטפלות לא בהכרח מסוגלות להרחיק כל פעם שילד מרביץ, כי יש ילדים שמרביצים כל הזמן..
מעבר לזה, הילד הזה הוא לא היחיד בצהרון, ואם יש עוד ילדים מרביצים חוץ ממנו - אי אפשר להשתלט עליהם.

ילדים כאלו גם נוטים לא להקשיב לצוות, ולכן כשמרחיקים אותם הם פשוט חוזרים. וזה לא סביבה ביתית שאפשר שוב ושוב להרחיק. זה פשוט לא עובד.
ומה עם הילדים האחרים? למה סייעת אחת צריכה להיות צמודה לילד אלים על חשבון הילדים האחרים?
הילד הזה אינו מרכז העולם (כלומר הוא כן בשביל הוריו, אבל לא בשביל שאר ילדי הצהרון) ויש עוד שיקולים שצריך לקחת בחשבון כמו טובתם של שאר הילדים..
ואם היית רואה ילד שנפתח לו הראש כתוצאה מילד כזה - עדיין היית אומרת לא להוציא את הילד מהצהרון? וזו לא דוגמא בדיונית. זה מה שקרה.

 

[חייבתלהגיב]

מצחיק שנתת את הדוגמא בסוף, כי לבת שלי פתחו

את הראש בגן. אף אחד לא חשב להרחיק את הילד (שהיה בן שנתיים), אלא החליטו להגביר את הפיקוח על הילדים הקטנים. האחריות והאשמה פה הייתה לגמרי של הגן, ולא של הילד. כנ"ל אם ילד פותח לילד אחר את הראש - כמעט תמיד זה אומר שהצוות התרשל בתפקידו.

הילד הזה אינו מרכז העולם והוא לא יכול להרביץ לילדים האחרים, ולכן אם הצהרון מחליט שהוא לא יכול להתמודד איתו, הם צריכים להעיף אותו. אבל לשלוח אותו הבייתה כשהוא נוהג באלימות, שוב, רק יעודד אותו לנהוג באלימות.
המטרה היא לא שהם ירחיקו אותו שוב ושוב, אלא שטיפול אינטנסיבי של הצוות בצהרון וההורים בבית (שיכלול הרחקה והענשה) יביא להפסקת האלימות של הילד שם תוך זמן קצר. אם זה לא מצליח, הם צריכים להעיף אותו. בניגוד לבית ספר, אין חובה שהילד יהיה בצהרון.

 

[ליאור53]

מסכימה איתך והבדל קטן..

יש הבדל בין ילד בן שנתיים לילד גדול.. הבדל גדול מאוד. אם ילד גדול פותח ראש למישהו, ההתייחסות חמורה הרבה יותר מן הסתם.

ומסכימה איתך - ילד שלא מצליחים להשתלט עליו, יש להוציא אותו מהצהרון.

צריך פשוט להבין שבצהרון עירוני אין כמעט צוותים שיכולים לבצע "טיפול אינטנסיבי" כמו שרשמת. לפעמים מתגלה צוות נגיד שבאמת חינוכי בנשמתו. אבל לרוב זה לא כך, וזו נקודת ההנחה ממנה צריך לצאת. מצוות צהרון לא לצפות לפתרון בעיות, גם לא חלקי.

 

[ליאור53]

נגיד = נדיר.. צוות נדיר..

 

[קרפיון מעופף]

את חייה בארה"ב שם יש תקנות הרבה יותר מקפידות

של יחס צוות לכמות הילדים. בארץ יש כ 40 ילדים על שני מבוגרים לא 24
ובזה טמון ההבדל

 

[חני בו]

גם בכתה!!

 

[גליאל]

חשוב לציין שהוא לא ילד אלים בכלל

זה קורה השנה ורק בצהרון. לא ברור מדוע. יכול להיות מאוד שמציקים לו בצורה כשלהי והגננות לא בדיוק שמות לב.
חשוב להזכיר שהוא ילד יחידי שבא' מעבר. שער הילדים לומדים בא' רגילה והם די בחבורות שם (ילדים מבתי ספר שונים - דווקא מבית ספר שלנו אין הרבה וכאמור מהכיתה שלו הוא היחידי). בבית ספר למשל הם חבורה של 10 ילדים - יותר קשה להקניט אותם שהם ב"כיתה מיוחדת". בצהרון בגלל שהוא לבד מ"כיתה מיוחדת" אולי זה פתח להצקות (למרות שהבנתי שיש לו חברים - לא קבועים אומנם).

אני כמובן לא מצדיקה את ההתנהגות האלימה שלו. אני רק מנסה להבין מה קורה שם. אתמול למשל קראתי לילדה שהוא הציק לה ושאלתי אותה מול אלירן האם באמת הוא הציק לה או שאולי היא אמרה לו משהו. היא אמרה שהוא סתם ככה בא והרביץ לה. בבית שאלתי שוב את אלירן מה קרה. הוא סיפר שהוא נגע באצבע בתיקה והיא קיללה אותו בשקט. אז הוא הרביץ לה באוכל.
לא יודעת מי אומר את האמת - אבל זה בהחלט הדליק אצלי מנורה אדומה ואני אבקש מהגננות לשים לב אליו יותר.

חבל שאין אפשרות לשים מצלמות בצהרון. אני מאוד מעוניינת לדעת מה קורה שם באמת! למה העברנו אותו מצהרון קודם? כי כל הילדים היו שם קטנים ממנו בגיל (גן טרום חובה ביחד עם חובה וכיתות א'). שמנו לב שהוא נגרר אחרי הקטנים - אז החלטנו להעביר אותו לצהרון של בני גילו. בצהרון הנוכחי רק כיתות א'. ב' ו-ג' נמצאים בקומה אחרת.

 

[אגוזים1]

לדעתי

לא פעלת נכון כשפנית לילדה. מה רצית שהיא תגיד לך? קיללתי את הבן שלך ולכן הוא הרביץ לי? נכון, חשוב להבין למה הוא מגיב באלימות ולמצוא פיתרון הולם, אבל לא זו הדרך.

 

[אביבקיץ]

כדאי להבין מה הבעיה שלו עם הצהרון

אולי קשה לו להיות כלכך הרבה שעות מוקף בילדים ורעש.


אין אצלכם בסביבה צהרון יותר ביתי? אישה שלוקחת הביתה קבוצה קטנה של ילדים?

 

[גליאל]

לא מצאתי אופציה אחרת באמת שחיפשתי

אנחנו עובדים. אין לי מה לעשות איתו עד 16.30. אני חייבת איזו שהיא מסגרת עד השעה הזו. אפילו פרסמתי מודעה בבניין - אבל כל מה שמצאתי זה בייבי סיטר - וזה אני לא רוצה. חשוב שיהיה בקבוצת ילדים.
יכול להיות שקשה לו - מסכימה. דניאל למשל לא רצה צהרון כבר מכיתה א'. למזלי היתה לנו שכנה שהבת שלה למדה בכיתה מקבילה לדניאל. אז נתתי לה מפתח מהדירה שלנו. היא היתה פוגשת אותם בתחנה ומכניסה את דניאל הביתה ונועלת את הדלת עד שגל היה מגיע הביתה. ככה צהלנו את כיתה א'. מכיתה ב' עברנו דירה והאוטובוס עוצר ליד הבית - אין כביש לעבור. הילד מגיע הביתה לבד.
אגב - גם גל לא רצה צהרון. אבל הייתי בחופשת לידה ארוכה כשהוא היה בכיתה א' ככה שלא היה צורך בצהרון. מכיתה ב' הוא הגיע הביתה לבד.

צהרון זה נושא חדש בשבילי כי הגדולים לא היו (כלומר רק בתקופת הגנים - בית ספר צהלנו ללא צהרונים).

 

[Ani15]

למה לא להשאיר אותו עם גל בצהרים?

 

[גליאל]

גל רוב השבוע חוזה בסביבות 15.30 - 16.00

הוא לומד בטכניון אחרי הלימודים הרגילים. דניאל גם חוזר יותר מאוחר. תאמיני לי זה היה מבחינתי הפתרון המושלם (היה חוסך לי הרבה עצבים וגם כסף שעולה לי הצהרון)