אוףףףףףףףףף

[עציון]

אוףףףףףףףףף

שוב פעם ה....הזה מהחיזבללה מפר שינה מהעיניים ומנוחה מהנפש. אפילו לנסוע כבר אי אפשר מבלי לדאוג לבן. הכל בוטל להם והציבו אותם במוצבים(כתוב גם בעיתון..) בגלל שההוא מהחיזבללה נצר למשפחת המן ומחפש נקמה. חג פורים שמח. ביי לכולם.

 

[sim26]

אפה הבן?

חשבתי שהוא באיזור ג'נין. האם יתנו להם לשמוע קריאת מגילה? אני לא שמעתי מהבן שם.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

התמודדות עם דאגות וחרדות../images/Emo178.gif

בכל פעם שאני נתפסת לדאגות, בעיקר כמובן לטחון, אבל לא רק - לאופציונר יש מאנטרה קבועה: "ואם תדאגי - זה ישנה במשהו? מה שצריך לקרות - הוא שיקרה. האמיני לי, אם יקרה, חלילה, יהיה לך מספיק זמן להתאבל(!) לא הודיעו לך שומדבר - אל תחפשי שמועות - עכשיו תחיי!!!". כשאני נתפסת בכל זאת לדאגות וחרדות - האמירה הזאת לא ממש עוזרת לי. נהפוכו - היא מעצבנת אותי! האם מישהו מההורים כאן מוצא שזו דרך התמודדות אמינה? לדעתי, הוא דואג בדיוק כמוני, רק שהויברציות שלי בעת דאגה הן די בולטות, כך שהוא כנראה חייב לשחק את השפוי...

 

[אמא פולניה1]

אמא'לה מישהו צריך להיות השפוי וזה

לא אנחנו ההורים. תארי לעצמך שגם הם היו מראים את הפחדים? אז אנחנו היינו ממש נמצאים בהיסטריה. חוץ מזה נקודת המבט שלהם שונה, בשבילהם הסכנה זה כל הכיף, האקשן, וזה לא מהפה שלי. הכל תלוי בנקודת מבט של כל אחד ומכל צד.

 

[mikca]

אני לא חושבת שזו התמודדות אמינה

זה סוג של הדחקה. אני לא מצליחה לא לדאוג. אני חיה ומתפקדת כרגיל אבל הדאגה היא בילט-אין ולדעתי גם בלתי נשלטת. כשהבן אומר לי לא לדאוג אני תמיד נזכרת שהייתי אומרת להורי לא לדאוג לי ועכשיו אני מבינה אותם הרבה יותר טוב.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

לאמא פולניה ולמיקה

המדובר בבעלי ולא בבן. אני שאלתי האם מוכרת לכן צורה כזאת של התמודדות.

 

[אמא פולניה1]

סליחה אמאשל מילואימניק טחון. הטעית

אותי עם השם, הוא עדיין נראה לי כמו אמא של... סורי... פרדו... ולשאלתך השניה, אני שומעת הרבה "מה את דואגת" מהגדולים שלי בחיי היום יום באזרחות , שזה לפעמים לא יותר קל, במיוחד כשהם לוקחים את המפתחות של הרכב. (בעלי גמר את שירות המילואים שלו כבר לפני ככה וככה שנים).

 

[אמשל מילואימניק טחון]

../images/Emo140.gifלא קרה כלום. טעית, טעינו, טועים

לגופו של עניין - בהחלט מסכימה איתך. לכן דיברתי על התמודדות עם דאגות בכלל. כמו שאמא שלי אומרת (ביידיש): "ילדים קטנים - צרות קטנות. ילדים גדולים - צרות גדולות".

 

[אמא פולניה1]

אמאשל מילואימניק,כמה, אבל כמה

פעמים בחיים שלי שמעתי את המשפט הזה, אגב, זה אחד המשפטים שעוברים מדור לדור. גם אני אומרת כיום את אותו המשפט. הרבה משפטים מהסוג הזה עוברים בירושה חוץ מאחד, שבשום אופן לא אמרתי בחיים לילדים שלי וזה "הלוואי והילדים שלך יעשו לך את מה שאתה עושה לי", בחיים בחיים לא אמרתי להם את זה. יש ירושות ויש ירושות.

 

[mikca]

אמשל טחון

אני שומעת את אותו משפט מבעלי לגבי הדאגה, אבל זה רק כדי להרגיע אותי, אני מזהה אצלו רמת חרדה לא פחותה מאשר אצלי. בכל מקרה זה לא עובד עליי ולא מוריד את רמת החרדות. גם כשבעלי נעדר מהבית (הוא כבר לא עושה מילואים), נמצא בדרכים, עד שאני לא רואה אותו חזרה אני דואגת. זה מפריע לי לפעמים שאני כזו אבל זה בלתי נשלט אצלי.

 

[mars4]

מה שאותי הכי מדאיג זה שאני

לא דואג וזה מעצבן אותי ברמות. טוב , ברור שזה שהוא כרגע נמצא בצריפין ומאד מרוצה יש משקל לא קטן אבל לדוגמא : אתמול התקשר וסיפר שלאור מספר החיילים הקטן מגבעתי ששרד את הקורס (פחות מ-50% ) יש לו אפשרות (אולי) להצתוות ליחס"ר. סיפר על ההתלבטות שלו וכמה הוא רוצה קורס צניחה ולוט"ר. ואני עודדתי אותו.. אמרתי לו תעשה מה שמתאים לך , בלי לחץ . ושסגרתי את הטלפון אמרתי לעצמי... שיט!!! מה אתה עושה? אחרי הכל, לא מדובר כאן במשחק ילדים. הדילמה הזו של לעודד למצוינות בהשוואה ל להקטין ראש קצת מטרידה אותי... בקיצור, בסופ"ש מגיע לצריפין המג"ד (מפקד הבא"ח) על מנת לעמוד מקרוב על הסיבה לנשירה הגדולה של חיילו מהקורס ולשוחח עם אלה שנותרו לגבי הציוותים בהמשך.

 

[סמדר בנ]

אם אתה לא דואג

זה רק מוסיף לשלוות הנפש שלך. אבשל מילואימניק טחון צודק בזה שהדאגה לא עוזרת בכלום. הבעייה שרוב האנשים לא מצליחים להסיר את הדאגה מליבם. יש לשער שכשהילד יגיע למקומות לא סימפטיים גם אתה תתחיל לדאוג

 

[mars4]

כן, זה נכון אבל כאן מדובר לא רק

ב"חוסר דאגה" בבחינת "שב ואל תעשה " אלא עידוד תמיכה וגאווה בדרך שהוא בחר , תוך התעלמות מוחלטת מהסכנות הקשיים והמהמורות שעוד נכונו לנו. לפעמים אני צריך את הצביטה הזו על מנת להפנים שאנחנו לא משחקים בתחפושות ושלא כל יום פורים.

 

[סמדר בנ]

מרס, מהרגע שהלך

לקרבי, הוא כנראה לצערנו יהיה חשוף לסכנות. זה אך טבעי שאתה מעודד אותו למצוינות וגאה בו. גם אני(מבלי להיות גבר) הייתי מאוד גאה בבתי שבחרה להיות לוחמת וכשהיא שאלה אותי פעם איך זה שעודדתי אותה ללכת למסלול זה אמרתי לה שאני מאוד מבינה את הרצון שלה לעשות שירות משמעותי, ואם זה השירות שלדעתה ימצה את יכולותיה הכי טוב, מתפקידי לתמוך בה. חוץ מזה, כבר אמרנו שלא פחות מסוכן (אם לא יותר) לנסוע בכבישים או ללכת למועדון.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

אפ'חד לא שאל אותי אם ללכת לקרבי

מרגע שבחר בקרבי - זה כבר לא כל כך משנה היכן ובאיזה תפקיד בדיוק. אז למה שלא ימצה עצמו בצורה הטובה ביותר להרגשתו? הדילמה שלך, מרס, בהחלט הטרידה וממשיכה להטריד גם אותי. הגעתי למסקנה שמכיון שהחינוך למצויינות ולתרומה לחברה בכל תחום שאתה יכול, הוא ערך חשוב מאד שלאורו חינכנו - אין טעם לבוא לעצמי בטרוניות בעניין הזה. אם אני "מחפשת" על מה לייסר עצמי - יש לי עוד המממון דברים ברשימה...

 

[paulika]

עציון , בא נתפלל שסופו של ההוא

מהחיזבללה, יהיה כסופו של המן ובנתים, שיהיה לך פורים שמח, למרות שאתה דואג...

 

[סמדר בנ]

../images/Emo201.gif מחזקת את ידי

ההורים שילדיהם היקרים בצפון, עציון ופנה קוטה ואחרים, זה אכן מדאיג מאוד אבל היתרון כשיודעים את כוונות האויב זה שיש יותר סיכויים להיזהר. מקווה שהכל יעבור בשלום

 

[רוני61]

חיזוק מהחבר'ה יעזור?../images/Emo201.gif

אנחנו איתך

 

[אמא פולניה1]

רק אתפוס את החיזבאלונצ'יק הזה, ואוו

וואו מה שאני אעשה לו. על העץ הכי עתיק והכי גבוה בעולם אתלה אותו, בדיוק כמו את המן. איך הוא מעז בכלל ועוד כשאתה בחופשה... חביבי, יש לו עסק אישי איתי.

 

[אמאשלחייל]

עציון, פנה וכל מי שיש לו מישהו או

מישהי בצפון - מחזיקים אצבעות ומתפללים שהכל יעבור בשקט ובשלום.