אוףףףףףףףףף

[האילתית 2]

כמה אפשר?

שוב ושוב כוננות ושוב ושוב איומי חטיפות. מחזקת את ידי החיילים באזור ואת תושבי הצפון. אנחנו תמיד איתכם.

 

[oshiko]

אַשְׁרֵי אָדָם, מְפַחֵד תָּמִיד;

וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ, יִפּוֹל בְּרָעָה. (משלי כ"ח, י"ד). אני כרגיל, המרגיע הלאומי ... בסופו של דבר, בין אם נאמין בהשגחה או באבולוציה, לכל התופעות הרגשיות והגופניות: פחד, שמחה, אהבה, שנאה, כאב, תאווה, תיאבון, עייפות, דריכות - ישנו תפקיד חשוב במנגנוני ההגנה שלנו. לפעמים אנחנו מבינים את התפקיד, לפעמים אנחנו צריכים קצת ניסיון כדי להבין אותו. אני, למשל, שייכתי את עצמי לחלק השני של הפסוק המצוטט, והבנתי דרך תגובות גופניות מסויימות שאין טעם להתווכח עם התופעות הקמאיות האלה; יש להן תפקיד, וצריך להבין אותו ולתת לו "מקום של כבוד". פחד קיים במצבים האלה, אין טעם להתכחש לו; צריך לדעת איך לחיות איתו. צריך להבדיל הבדל גדול בין פחד-חששות, לפסימיות. פסימיות כבר איננה עניין של רגש, אלא יותר של השקפת עולם. פסימיות "מדרבנת" לחידלון ולחוסר אונים; אופטימיות מדרבנת לעשייה. בין אם עשיה ממש, איפה שאפשר לעשות, בין אם "עשיה בתחומים אחרים כמו תקווה, תפילה, איש איש בדרכו. אפשר לחשוש באופן ריאלי, ועדין לאצץ את האופטימיות כהשקפת עולם. ולמרס - אין הבדל לדעתי בין רמת הדאגה שלך בין שירות בגדוד בגבעתי לשירות ביחס"ר; בשני המקומות לא מפעילים קיטנת נופש. אם הבן חושב שהיחס"ר איכותי ורוצה לשרת שם - טוב עשית שעודדת אותו. גם אני "חטאתי" בזה. עד כאן נאום הגבר ...

 

[האילתית 2]

קראתי את דבריך המלומדים

אבל, כל שכתבת הוא במסגרת ההיגיון.(ואהבתי את הדברים שכתבת). אבל כשמגיעים לרמת הפרט (כל אחד עם גוזלו הוא) ,הרגש תופס את מקום ההיגיון, הפחד משתלט ואף מרגיע לאומי לא עוזר. אפילו אם מדובר באימונים יש מחשבות טורדניות שמציקות. אז יש לנו בעייה. מצד אחד אנחנו גאים ובעד מה שילדנו עושים, אך כל הזמן חיים לצד החששות והפחדים.

 

[פנה קוטה]

קראתי את נאומך בעיון רב

וכל מה שנאמר כאן ע"י החברה הן מבחינה "הגיונית" והן מבחינה רגשית, מבטאים את כל מה שאנחנו מרגישים מאז שבנינו התגייסו. כל מה שאומרים זה נכון אבל והאבל הזה הוא גדול - בסופו של דבר לא ישנים בלילה . אתמול קיבלתי SMS מהגולנצ'יק "אמא אל תדאגי את יודעת , אני בגולני" אז מה? להפסיק לדאוג? לא. להמשיך והרבה אבל לא לשכוח את היתר. אוהבת את כולכם ותודה על העידוד.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

פנה - גנבת לי את המילים מהמקלדת...

בזמן שהייתי עסוקה בלענות למרס, את כבר כתבת את עיקרי הדברים בצורה נהדרת. לאושיקו, עכשיו לא בכובע מנהל הפורום הרציונאלי אלא בכובע האב לחייל קרבי, המעורב יום יום בארועים מסכני חיים:שתף אותנו בבקשה כיצד, אם בכלל אתה מבטא את פחדיך ואת דאגותיך. אם אתה משתף - האם אתה זוכה להקשבה ולאהדה מהסביבה הקרובה, או שהתשובות שאתה מקבל דומות לתשובות שאני מקבלת.

 

[oshiko]

תשובה קצרה

אני לא מבטא את חששותי בדיבור. אני מבטא אותם לפעמים במסגרת התפילה היום-יומית הסדירה.

 

[אמשל מילואימניק טחון]

../images/Emo4.gif לא בדיבור, בסימפטומים של סטרס

לתפילה אכן יש יתרון ברור: מי שאתה מתפלל אליו - לא התחייב להשיב מיד או בכלל, והוא גם לא נוזף בך על חרדות ופחדים...

 

[האילתית 2]

אבל יתכן שהתפילה והאמונה

נותנים כוח שלי למשל אין . הפורום הזה משפיע עלי בכיוונים מסוימים............

 

[אמשל מילואימניק טחון]

מעודדת אותך לבדוק לעומק....

כל מה שעוזר להתמודד - מבחינתי מבורך.

 

[oshiko]

התפילה, בלי קשר לאמונה ...

יש לה השפעה פסיכולוגית. הדרך להתמודד עם חששות היא ההרגשה שאנחנו יכולים לתרום משהו לשינוי המצב. אם אנחנו חוששים מנהיגת הילד בכביש, אנחנו יכולים לנצל את חודשי החניכה לחינוך לנהיגה נכונה, ולהזכיר את כללי הזהירות בכל פעם שיוצאים לכביש. במקרים שלא נשאר הרבה לעשות במישור הזה, הברירה היא בין חידלון משתק, לצעד אקטיבי שמכוון לנפש פנימה ונותן לה תקווה ואופטימיות.

 

[אמאשלחייל]

מאוד מסכימה. אפשר להתפלל גם אם

אתה לא דתי. כל אחד יכול להתפלל בדרכו שלו.

 

[אימשל2]

מקווה שכולכם תחזיקו מעמד

כמו שאמר אושיקו: גדודים פלס"ר, גבול הצפון, ג'נין, שכם, רמאלה, חברון, עזה. כל גיזרה והימים החמים שלה. שתסלחנה לי גזרות ששכחתי אותן. גם בהן חם לעתים מזומנות. באשר הם נמצאים, זה לא פיקניק. למרות שלרגל משלוחי המנות מהארץ ומחו"ל עוד אפשר לחשוב שהם בשטח כדי לאכול. שיהיה לכולנו פורים שקט ושמח.

 

[sim26]

עציון אם הבן שלך עם הבן שלי

אז יש סיכוי יותר טוב לקרוא מגילה ביחד. תכתוב לי מסר ואולי נהיה בקשר איתם. הבן אמר לי היום שיש מגילה אבל לא בטוח שתהיה אפשרות לקרוא. עם קצת תמיכה אולי....

 

[אשד4]

לכל אלה שבניהם בצפון../images/Emo24.gif

עציון, סים וכל השאר, בינכם שומרים עלי ועל כל תושבי הצפון. הם דואגים לכך שילדי הצפון יוכלו לחגוג את חג הםורים, תושבי העיר לשבת בבתי קפה שברקע כל היום קולות המסוקים החגים להם מעלה מעלה. אז בפעם הבאה שהם באים הביתה תמסרו להם

בשמי. והבן, למרות שהוא לא בשטח, אי אפשר לדבר איתו. עסוקים יומם וליל. יש תחושה של מתח באוויר... בשבוע שעבר עשה MRI ותוצאותיה ישפיעו על ההמשך. (קורס קצינים? קורסים אחרים? ). מקווים לטוב ובשורות טובות, חג שמח ושקט לכולם אשד