צר לי, אך בקטע של "לקחת סיכון"
איני מסכימה איתך כלל. אם היה לי ידוע מראש שיש סיכוי אפילו אפסי, לא הייתי מציגה את האוסף. התרשמתי מאנשים אחרים שהציגו ועוד אוספים עדינים משלי שחזרו הביתה בשלום, ואכן כשהבעתי את חששותי בפני דנה ומיטל הובטח לי שבשנה לפני הכל היה בסדר ואין לי מה לדאוג, נעלמו לי הדאגות (ואתם יודעים כמה חששות היו לי לפני זה). הובטח לי שהאוסף יוחזר בשלום וגם יהיה מבוטח. עם כל הכבוד הדי, ויש כבוד. ממש לא מקובלת עלי הטענה של "לקחת סיכון". אז נכון שיש לי כמה בקבוקים באמת יקרים שלא הוצגו, אבל ישנם אחרים שיקרים מאוד סנטימנטלית וגם כספית שכן הוצגו וכן חלקם חזרו הביתה לא כשהיו. היו הרבה רגעים שחשתי זלזול - הבת של המוביל ארזה לי את הבקבוקים? וכשאמרתי למוביל לחתוך את הפץפץ לגודל מסוים הוא עוד רב איתי שזה יותר מדי ו"חבל על הפץפץ" וארז לי 3 בקבוקים ברצועה שבה אני אורזת בקבוק אחד בד"כ. זה זלזול. וכן הדי, קל עכשיו להגיד "אמרתי לכם". זה תמיד קל לאחר מעשה. דנה ומיטל אכן מקסימות, והיחס שלהן היה באמת טוב, אבל הסירוב הלא ברור לי להחזיר את הוצאות חומרי האריזה, בעוד שרק הנסיעות לשם עלו לי לא מעט, והסירוב לפצות אותי על הנזק שנגרם - זה כואב. אני עוד לא החלטתי מה לעשות הלאה, מה עוד שאני לא מאלה שרצים לרדיו/טלויזיה/עיתונות ואני לא מאלה שמסוגלים לצעוק/לתבוע, אז נראה מה קורה. בכל מקרה, אני זאת שהוציאה לפחות בינתיים למעלה מ-200 שקלים מכיסה הפרטי בשביל להציג את האוסף ולפגום בו. כנראה שזה הלקח שלי.