קשורה מאוד.
אני מביעה את דעתי על נושאים שעולים בפורום, כמו כל אחד אחר.
מאחר ואני אדם סקרן שמתעניין בהרבה נושאים, יש לי הרבה דעות מוצקות על הרבה נושאים.
אני שמחה שאני משעשעת אותך, לפחות אני עושה משהו טוב...
מן הסתם, לא בכל דבר התנסיתי. בדיוק כמוך. לא כל דבר אני צריכה לעבור בעצמי כדי להבין אם הוא טוב לי או לא.
בנוגע לחינוך - אני יודעת שכשלא היה לי כח להכין שיעורים, אמא שלי לא עבדה במקומי ולא טייחה את העצלנות שלי.
במקרים שהמורה גילתה את זה, קיבלתי עונשים בהתאם. זה גרם לי ללמוד לקחת אחריות על המעשים שלי.
רוצה דוגמה? הנה:
בפעמיים בחיים שקיבלתי דו"ח עם האופנוע, לא התבכיינתי ולא ניסיתי להתחמק.
עשיתי משהו שכווווווולם עושים, מתוך ידיעה שהוא אסור (ולא משנה שהחוק דבילי, מיושן ולא מתאים למציאות).
הייתי מספיק מטומטמת כדי לא לבדוק שאין באיזור שוטר, בימים שבהם היה ידוע שיש מבצעי אכיפה ממוקדים על דו"ג
(עוד המצאה מפגרת שנועדה לגבות כספים ולא באמת לשמור על הבטיחות). בעיה שלי.
זה נקרא לקחת אחריות על המעשים שלך, גם כשיש מחיר כואב לשלם.
וזה לא בא מהאוויר, סתם ככה.
אם לא מחנכים את הילדים לזה מגיל צעיר - אין להם שום סיבה להתחיל לקבל את העונשים (שהיו ידועים מראש) בגיל צבא, למשל.
אני לא חושבת שילד יכול לגלות אחריות ולעבוד קשה אם לא מלמדים אותו לזה.
את לא יכולה להגיד לילד בן 10 לסדר את החדר שלו, אם לא לימדת אותו ודרשת ממנו את זה מגיל צעיר, בהדרגה לפי יכולותיו כמובן.
כלומר, את יכולה, אבל אני לא רואה איך זה יביא לתוצאות.
גמישות מחשבתית? בכיף, לא כשזה פוגע בי.
ילד בן שנתיים וחצי שמסתובב חופשי בחנות של בגדים למבוגרים ומורח על הבגדים שאני מעוניינת למדוד/לקנות
תערובת של נזלת ובמבה - זה חינוך לקוי בעיניי ואני אעיר לאמא שתשחרר את הילד שלה ככה.
ילדים זה מבאס, זה דורש שמירה צמודה. לא מסוגלת? קחי בייביסיטר כשאת יוצאת לשופינג.