אומנם עבר הזמן..

ד-ב-ה

New member
אומנם עבר הזמן..

אבל- יש לי סיפור, לא.. זה לא סיפוןר... זה מעשה שקרה. :) והוא כך: בערב יום הזכרון, הייתי בדרכי הביתה- כרגיל באוטובוס (למזלי- בלילה..) היו שירים עצובים בווקמן- אז שמעתי לי.. ואז.. נשכבתי על הספסל באוטובוס... ונרדמתי.. פתאום!!! הלכה הקליטה!!1 משהו השתבש!!! העברתי גל.. לא עזר.. עוד גל.. כלום1!!!! פתחתי עייניים.. אני קולטת צפירההההההההההההההההההה!!!!!! זה היה מביך!!! אבל למ הלעזאזל לא אמרו לי כלום1?!?!? למה לאף אחד לא נראה שאני ארצה שיעירו אותי..את הדקה הקטנטנה הזאת .. שייואווו!!! בוא נגיד- זה היה פאדיחות.. אבל הרבה יותר מזה.. רע!! הרגשתי.. אממ... פספוס... אבל עבר.. לא כך?1... ובזכות הפספוסון הזה.. אני חושבת הרבה יותר.. (כשאני נזכרת) אז.. זה היה טוב שזה קרה!?...?!..!??!..... ולכם- אל תירדמו באוטובוסים ביום שיש צפירה!!! :)
 
למעלה