שערי החלימה וסכנות החלימה
את מגיעה לשער הראשון כשאת מוצאת את כפות ידייך. את עוברת את השער הראשון כאשר את מצליחה להתמיד בחלום מתוך מצב זה (ולא כפי שקרא לך, לדוגמא, שהתעוררת). את מגיעה לשער השני כשאת מצליחה להחליף חלום אחד בחלום אחר. את עוברת את השער השני כאשר את מצליחה להתמיד בחלום האחר ולעבור ממנו לעוד חלום וכן הלאה. את מגיעה לשער השלישי כאשר את חולמת שאת מתבוננת באדם ישן - ומגלה שזה בעצם את. את עוברת את השער השלישי כאשר את מצליחה לקבע את נקודת התפישה שלך במקום הזה ולהמשיך את החלום משם. את מגיעה לשער הרביעי כאשר את חולמת במשותף עם אדם אחר, או כאשר את מצליחה להגיע בחלימה שלך למקומות אמיתיים ביומיום, כפי שהם כאן ועכשיו. מדי יממה נקודת התפישה שלנו משתחררת ועפה למקומות לא נודעים. אנחנו קוראים לכך "שינה". הסיבה שאנחנו יכולים לדבר עכשיו ולהבין מה קורה סביבנו, היא הסטאטיות של נקודת התפישה שלנו ברגע זה. ברגע שהיא זזה, כל זמן שהיא בתנועה, אין לנו רציפות ואיננו יכולים לזכור או לעשות דבר. אם אנחנו מודעים לכך שאנחנו חולמים, בעת שאנחנו חולמים, אזי נקודת התפישה שלנו נעצרת לרגע קט - ואז יש לנו כמה אפשרויות. אם נשלוט בחלום שלנו, נקודת התפישה תנוע בפתאומיות חזרה למקום הרגיל שלה (או קרוב מאוד אליו); אם נתבונן בכפות הידיים שלנו ונעבור לשלוט בעצמנו ובבחירותינו, אך לא ננסה לשלוט בחלום עצמו, נקודת התפישה שלנו תתקבע במקום אליו היא הגיעה (רחוק מהמקום הרגיל). במלים אחרות, אנחנו לא קובעים לאן נקודת התפישה שלנו תגיע בעת השינה, אבל אנחנו יכולים לקבע אותה בכל נקודה שאליה היא הגיעה ולהמשיך לתפוש משם. זה מה שלוחמים עושים, על מנת ללטש את גוף האנרגיה שלהם.
קיבוע נקודת התפישה בורא עולם שלם. כשם שהעולם שברגע זה אנחנו חולקים, כאן, עם האינטרנט, והבית, והחברים, והכל, נברא מכוח קיבועה של נקודת התפישה. אנחנו חולמים חלום
משותף, מפני שנקודות התפישה של כולנו קובעו באותו מקום בדיוק! השער הראשון של החלימה הינו קיבועה של נקודת התפישה במקום חדש. לעבור את השער הראשון פירושו להתמיד בקיבוע החדש ולשמור עליו. להגיע לשער השני פירושו להסיט את נקודת התפישה שוב, מכוח התכוונותנו. לעבור את השער השני פירושו לקבע את נקודת התפישה שוב, במקום החדש. להגיע לשער השלישי פירושו להסיט את נקודת התפישה למקום מאוד מאוד מיוחד: אל המקום שבו נמצא הגוף הפיסי שלנו. זהו העולם הרגיל
שלנו. לעבור את השער השלישי פירושו לקבע אותה שם (ועל ידי כך אנחנו מפגישים בין הגוף הפיסי לגוף האנרגיה). אגב, אם נעיר את הגוף הפיסי בעודנו נמצאים לידו, אנחנו כנראה נמות.
להגיע לשער הרביעי פירושו להניע את נקודת התפישה שלנו בתואם עם נקודת התפישה של אדם אחר. כלומר, לחלום במשותף, ממש כפי שאנחנו עושים ברגע זה ממש - אבל הפעם
במקום אחר, מכוח התכוונותנו. סכנות החלימה הן כמו סכנות היומיום עבור תינוק שיוצא לבד לרחוב, ללא השגחה. התינוק הוא גוף האנרגיה שלנו. מה שהגן על גוף האנרגיה שלנו כל זמן שאנחנו לא עוסקים בחלימה, היא העובדה שהוא כל כך לא מגובש ולא קוהרנטי, שהוא לא נמצא בשום מקום. הוא חמקמק, בלתי מודע, קופץ ממימד למימד - ולא מתחבר אל שום מימד לזמן מספיק כדי להיפגע. כדי לפגוע במשהו, המשהו הזה צריך להיות חלק מהעולם שפוגע בו. וכדי להיות חלק מעולם כלשהו, נקודת התפישה צריכה להתקבע, אחרת אין כל עולם, אין שום דבר קבוע בכלל. גוף האנרגיה שלנו איננו מלוטש עדיין, אבל ברגע שאנחנו עוברים לתוכו ומתחילים לפעול בתוכו (זה מה שקורה בחלימה), הוא מתחיל להיות נגיש לעולמות שונים, שאותם הוא לא מכיר. וזה כמו שתינוק יהלך לבד ביער, חשוף לסכנות. זה בהחלט יכול להסתיים במוות, או אף בדברים גרועים ממוות, אם יש כאלה בכלל (אני בטוח שיש, זו לא שאלה). עם זאת, למרבה המזל, יש לנו אינסטינקטים טבעיים ששומרים עלינו במידה מסויימת. נצרף לכך את התכוונותנו כלוחמים ואת טוהרנו - וכבר נהיה די מוגנים יחסית. והכי חשוב, הכל מתפתח במקביל. בהתחלה אנחנו גמלוניים ואיטיים ולכן לא יכולים להרחיק הרבה, אז גם הסכנות יותר קטנות. ככל שאנחנו מתפתחים יותר, כך הסכנות גדלות (לדוגמא, התינוק הוא כבר ילד היכול להגיע לבד אל הכביש), אבל גם היכולת שלנו להתמודד איתן עולה. לפיכך, אם יש לנו הדרכה של מישהו שמבין, אז הסכנות קטנות יותר. ועדיין קיימות לגמרי, בצורה ממשית לחלוטין. אבל איך אמר פעם bertcat, גם לצאת לרחוב זה מסוכן.
לחיות זה מסוכן - אפשר למות מזה.
יש רק דרכים יותר נחמדות ופחות נחמדות, יותר מהירות ופחות מהירות. החלימה היא דרך פחות נחמדה ויותר מהירה בכדי למות - ולכן צריך
להיזהר. גם מדיטציה, אגב, עשויה להיות מסוכנת
מאוד, אבל פחות. בקישור הראשון שצירפתי למטה, תקפידי גם לקרוא את הקישור שבתוך הקישור, להודעה של bertcat בנושא שערי החלימה, בסדר? ולגבי סכנות החלימה, צריך להבין שאנחנו נכנסים לעולמות לא נודעים מבחינתנו. חואן פעם שאל את קרלוס, מה קרלוס יעשה אם בעת שהוא יושב ועובד על משהו, פתאום יצנח לו על השולחן עכביש מוזר למראה. הרי קרלוס לא יישב להתפעל ממנו, אלא ימחץ אותו מיד. אותו הדבר לגבי חלימה. קרלוס שאל את חואן מדוע שיפגעו בנו, אז חואן השיב: "מפני שאנחנו פושטים את צווארנו לעומתם". החלימה היא מסוכנת, היא שיטוט בתוך הלא-נודע, כשאמצעי המגן היחידי שלנו הוא הזהירות, האינסטינקטים והמהירות שבה אנחנו מסוגלים להסיט את נקודת התפישה. אלא שאנחנו מאוד איטיים בהשוואה לרוב היצורים האחרים שנפגוש. ובכל זאת, אם אנחנו צועדים בזהירות, צעד אחר צעד, תוך שימוש בנסיונותיהם המחרידים לעיתים של אלה שקדמו לנו במשך אלפי שנים, רוב הסיכויים שנצליח לשרוד - וללמוד.