פיליפ,
היתה לי שיחה ארוכה עם ג'ק ד. ולאחר שהבטנו שנינו בתמונת הפודיום וניתחנו אותה - הבנו מה חסר לך!! STAR QUALITY ולמה? בעולם המירוצים המודרני (תתפלא, אבל זה כולל גם את מקסיקו) פוזה וצבעוניות בתוספת לכישרון רכיבה ואיכות - נחשבים ומושכים הרבה יותר. אני מסתכל על התמונה ומה אני רואה?? פרט לאדם שנמצא משמאל ולבוש בטרנדיות אופנתית בהתאם לקו הקיץ של 1992 ונראה כאילו הוא הולך להחטיף לך סנוקרת שמאלית ישר לביצים, ופרט לבחור שעומד ממש בימין הנראה כראפר לייט עם אילן יוחסין ממלוכי-בוכרי, אני רואה צבע, מותגים שמחה ופודיום עם שלושת הזוכים במקצה שלהם. במקום הראשון ניצב מאוריציו, רוכב שכבר חווה דבר או שניים בקריירת המירוצים שלו. בחור סימפטי. ים של ספונסרים על החולצה, נעלי אצבע בסגנון: "אפילו לא התאמצתי. באתי, רכבתי, ניצחתי..."). יש עליו צבע ופוזה ולפעמים, ממש לעיתים רחוקות אם הוא רוצה להרגיש "קול" הוא מוסיף טיפ-טיפה וודקה לרד-בול. מחייך למצלמות. במקום השני - הרוכב שמוסיף ממש קצת רד-בול לוודקה ומחייך לצלמת. אוהב את המסיבות, אוהב את האדרנלין של המירוצים, ים של כשרון אבל לא כל-כך אוהב לעבוד קשה. מעדיף ללכת לים ולזרוק כדורים של מטקות על בנות. ואחר כך לוקח אותן אליו לחדר שיגלחו לו את הרגליים. ואת מי אני רואה על המדרגה השלישית? את יורם, המושבניק מגדוד המג"חים של השריון שחזר זה עתה מגירוז הטנק ודפיקת פינים לזחל, מת לשתות קפה שחור עם וופלים ולהדליק איזה נובלס לפני שצריך להתחיל לקפל את העסק ולהחליף את השומר בבונקר. אז איך בכלל אפשר לחייך??? ומה עוד? אם אי פעם חשבת להשיג ספונסרשיפ עם KTM RACING, שכח מזה אמיגו, בפעם הבאה תרים את הגביע למעלה כמו שכולם עושים. ותשיג לעצמך גם כובע. יא צבר מסוקס שכמותך. סאלוד וכל הכבוד. בשבילנו אתה תמיד תהיה הכוכב