אומד

[עולםשלםבחוץ]

אומד

שלום לכולם, האם שם העצם "אומד" (estimation) נאמר מלעיל או מלרע?

 

[איתי שלר]

מלעיל

שלום גם לך. אֹמֶד: שם עצם- במלעיל. אוֹמַד- פועל בזמן הווה (בינוני)- במלרע (הוא אומד את הדבר).

 

[איתי שלר]

צ"ל:

אֹמֶד: שם עצם- במלעיל. אוֹמֵד- פועל בזמן הווה (בינוני)- במלרע (הוא אומד את הדבר).

 

[sailor]

אמד - שם עצם, מיותר. יש אמדן

 

[איתי שלר]

אֹמֶד היא המילה הקדומה יותר.

 

[הרהוט]

אין אמדן.

יש אוּמדן. ובניקוד: אֻמְדָּן.

 

[sailor]

יש אמדן

ובניקוד: אֻמְדָּן. את כללי הכתיב חסר ההגיון אתה יכול לדחוף לאן שאתה רוצה. למחוק את כל ההסטוריה במחי החלטה זו גחמה של יושבי מגדל השן שהוסיפה רק בלבול וטעויות. ממש האנציקלופדיה הסוביטית.

 

[הרהוט]

יש אמדן

כמו שיש שלחן, פלחן, אלפן...

 

[sailor]

נכון, איך ידעת?

 

[הרהוט]

ידע

אישי, עשר לירות.

 

[יאקים]

בוקר טוב, הרהוט.

הלא ידעת שהמלח מתעקש לא לאמץ את כללי הכתיב המלא?

 

[sailor]

על איזה כללים אתה כותב?

סלט זועתי ששונאינו לא הצליחו לחשוב עליו.

 

[יאקים]

ראשית, לא פניתי אליך, אלא אל הרהוט.

שנית, אתה יכול לצפצף על כללי הכתיב המלא של האקדמיה, אני דווקא מעדיף לאמץ אותם. שלישית, עידנים שאיננו מסכימים זה עם זה במספר סוגיות לשוניות, וזה בסדר מבחינתי. רביעית, מה זה זועתי? (אולי זוֹעתי?) כל טוב לך,

 

[ravmeir]

אמד

אֹמֶד, על משקל בֹּקֶר, הוא הצורה המקורית. האטימולוגיה מאשרת כי הצורה המלעילית מתארת את המקור. הצורה המלרעית היא אשר נובעת ממקור כזה (לפחות על פי רֹב). הצורה אמדן נובעת מלשון חכמים (אמוראים) שהבינו שמשפט אנושי אינו נעשה על פי צדק מחלט אלא לפי אמד. לכן צרפו את "אמד" עם "דן" ויצא להם "אמדן" (אמד+דן = אמדדן =אמדן). המשנה בפרקי אבות דנה לא מעט בזהירות הנדרשת מן הַדַּיָּן הבא לֶאֱמֹד את ענשו של הנִדון בפניו. אנחנו, בברית הכהנים העולמית, מגלים ענין רב בדיונים הנערכים כאן מעת לעת. במרבית המקרים - ממש ברמה גבהה ומפתיעה ברצינותה. טוב שיש פורום כזה.

 

[יאקים]

רב מאיר, ערב טוב לך

חן-חן לך על פנייתך אליי. זו לי הפעם הראשונה שנתקלתי בכינויך כאן, והרי אתה ותיק ממני בכמה שנים בפורום הזה.... אכן, אתה צודק שהמקור של אומדן הנו אֹמֶד השייך למשקל סגולי-מלעילי פֹּעֶל/ קֹטֶל, והרי קובוץ וחולם חסר באים זה במקום האחר בשינוי מבנה ההברה וההטעמה. כך נתקלים אנו בצמדים: יֹקֶר>יֻקְרָה; תֹּכֶן>תָּכְנָה; חֹמֶר>חֻמְרָה; חֹמֶר>חָמְרָה (לעניין זה, אין הבדל בין הקמץ הקטן לבין הקובוץ, כפי שאנו רואים זאת בבניין הָפעל/הֻפעל.. אשר לסברה שאומדן הנו אמד + דן, נראה לי שזה נשמע ונראה מוזר, אם כי מעניין. אגב, באיזו גולה אתה שרוי, אם יוּתר לי?

 

[איתי שלר]

ערב טוב, יאקים

אמדן או אמדנא הן מילים במשקל ארמי של שם עצם, והנו"ן היא חלק מהמשקל. לכן נראה שיש בסיס לתחושת המוזרות שהלחם מילים זה עורר בך. אם כי כמובן המסר שבדרשה זו, על מגבלותיו של השיפוט האנושי הוא בוודאי נכון גם אם אין לו בסיס אטימולוגי-היסטורי.

 

[יאקים]

איתי, ערבא טבא גם לך. אכן כן בעניין המשקל

הארמי, ובעברית של ימינו קיימות מילים לא מעטות במשקל זה: קורבן, אובדן (אני חורג מכללי הכתיב במשקל זה ובשאר המקרים של קמץ קטן בהברה סגורה: עורמה, יוזמה, חוכמה, עוצמה. ובכלל, הרי השמות יוקרה, גוזמה, עובדה ודומיהם יש בהם קובוץ, ובידוע הוא שבמקרה דנן הקובוץ והקמץ הקטן הם אלופונים...אשר על כן לא כל כך נתחוורה לי כוונת האקדמיה למנוע הוספת אם קריאה וי"ו בעורמה, אך להוסיפהּ במקרה של יוקרה... ערב מצוין לך, ואגב, אני מודע לפרשנויות של חז"ל ולנטייה להיסמך גם על גימטריא ועל צירופים קבליים, שאין להם ולא כלום עם ההסבר הפשוט: ישנו כאן משקל, ואין הדעת תופסת אומד + דן, שאם כן מה יהא ההסבר לגבי אובדן?!

 

[איתי שלר]

אתה בטוח?

אתה בטוח שהאקדמיה מורה לכתוב "יוקרה" בוי"ו? – לא שמעתי על זה. [ובאשר לשאלתך על אבדן – אל דאגה. שערי דרשנות לא ננעלו. ניתן למצוא קשרים שונים ומיוחדים בין המילים הקיימות בשפה. ויש מקום לדרשות כאלה. המסר שלהן בוודאי רצוי. אלא שאינן אטימולוגיה היסטורית].

 

[יאקים]

בעניין יוקרה, מה ההבדל בין שם זה

לשמות באותו המשקל: עובדה, אוגדה, כומתה, חולצה ועוד? בדוק זאת בעצמך או היוועץ במנהלת. יש לי רושם שאיני טועה בכך, אבל אתנצל אם טעיתי הפעם.

 

[איתי שלר]

כנראה שלא טעית

סוף סוף יֻקרה מנוקדת בקובוץ ולכן לפי הכללים שנקבעו מוסיפים אם קריאה. (אני משום מה הייתי רגיל להגותו כתנועת O בקמץ קטן, ולכן חשבתי שנכתב יָקרה כיָזמה, אבל אתה צודק שבמילון היא מנוקדת בקובוץ ומכאן שיש להוסיף וי"ו לפי כללי האקדמיה).