על דברים "בטוחים" ושאינם בטוחים
אני חושש שאת לא מתייחסת לגופו של עניין. אכן, קשה יותר להשיג ממוצע של 95 באוניברסיטה מאשר לשפר בגרות, אולם ההשוואה אינה במקום, מכמה טעמים: א. הבחורה בפנייתה ציינה שהיא כבר לומדת. סביר להניח ששיפור בגרות אחת, בזמן שהיא לומדת, יפגע בלימודיה מחד גיסא, ויעלה את ממוצע הבגרויות שלה בלא יותר מ3-4 נקודות (זאת בהנחה שללימודי פסיכולוגיה-ביולוגיה נדרש ממוצע בגרויות גבוה יחסית). ב. איך ניתן להתייחס לשיפור בגרות כאל "דרך בטוחה" (הציטוט במקור)? מדוע הדרך האקדמית היא דרך מסוכנת? לאור הבגרויות שלי, הייתי מעדיף לחזור על 10 קורסים מאשר לעשות בגרות נוספת, ולכן, אין טעם להיות נחרצים בנושא. ג. הכניסה ללימודי הרפואה מחושבים, ברובם, ביחס של 1:3 בגרות לפסיכומטרי, כלומר 75% פסיכומטרי, 25% בגרות. לכן, משקל שיפור בגרות נמוך עשרות מונים ממשקל שיפור ציון פסיכומטרי. ד. בנוסף, הקבלה על סמך תואר/תואר חלקי היא בדר"כ ביחס של 1:1 (לפסיכומטרי), לעומת 1:3 כפי שצוין. משמע, העלאת ממוצע התואר היא בעלת משקל ניכר יותר מאשר ממוצע הבגרות. אין בכוונתי להציע כיוון כזה או אחר; אבל, לנוכח הדעה הנחרצת (אני מניח שמנסיונך, כפי שציינת באחת מתגובותיך) שאת מביעה אני מרגיש חובה להראות את הצד שמנגד. לגבי נסיון - גם אני מכיר "הרבה אנשים" שניסו לעבור על סמך ציונים אקדמים. למעשה, 4 מתוך 5 הצליחו, והבחור שלא הצליח מנסה לשפר את ציון הפסיכומטרי שלו. תמונה מאוזנת היא דבר חשוב. בסופו של דבר - כפי שאני תמיד נוהג לציין - כל מקרה לגופו. חשבי את ממוצע התואר/תואר חלקי; חשבי את ממוצע הבגרויות שלך; צרי לך טבלה, ובדקי מה קורה בכל אחת מהאופציות הבאות: שיפור פסיכומטרי, שיפור בגרויות ושמירת ממוצע תואר סביר. בהצלחה!