אולי יש לכם רעיון...

[GnomeBubble]

לא כ"כ בסיסי

אבל עדיין די טוב ללומדים, ויש גם תרגום לאנגלית והסברים. האתר עצמו ביפנית, אבל פשוט צריך ללחוץ על אחד מהקישורים ברשימה פעם אחד, ואח"כ על עוד קישור ותגיע לדף שאפשר לקרוא. אם התכוונת למשפטים קצרים ופשוטים של ממש, אז את זה תוכל למצוא בכל אתר שמלמד דקדוק יפני בסיסי (יש כמה כאלה בקישורים אצלנו).

 

[t s u k i]

וואוו ../images/Emo12.gif

איזה כיף...כל כך הרבה רעיונות ^_^ אז כמה דברים: קודם כל, ליותר נלוזים מבינינו, יש תוכנה מאוד לא מסובכת ובאנגלית שנקראת soulseek. הפנו אותי אליה בקומונת jrock. היא מיועדת בעיקר להורדה של שירים, בגלל זה בכלל לא חשבתי על הרעיון לחפש בה מנגה עד שGnomeBubble דיבר על winny, אבל אז אמרתי, למה לא - ננסה. היו המון תוצאות לחיפוש מנגה, רובן בלי קשר, כמובן, אבל נראה לי שאפשר למצוא דברים ^_^ לגבי קניה מהרשת, מהניסיון שלי, מחירי המשלוח של yesasia, הרבה פחות מזעזעים משל אמזון יפן, ויש להם קטגוריה חדשה של קומיקס שעדיין לא בדקתי, אבל יכול להיות שווה. העיניין הוא, שלמרות שאני מאוד אוהבת קומיקס, דווקא על המנגם היפני אני לא מתה, במיוחד לא מה שמיועד לילדים, אבל זה כל מה שאני יכולה להתמודד איתו כרגע. ברור שבלי קשר אני אבדוק את הדוכן שיהיה ב'אייקון', אני אהיה שם ממילא (ביום ראשון מקרינים שני סרטי אנימה ^___^). לגבי ספרים... לא נראה לי שיש בארץ, ומחירי המשלוח לא ממש הגיוניים, manty אני אשמח להפגש כשאת מגיעה לארץ, למרות ש...לחכות עד דצמבר?

 

[GnomeBubble]

../images/Emo6.gif

האמת היא שאצלי זה קצת הפוך - אני לא ממש מת על קומיקס מערבי (למרות שקראתי קצת Sandman של ניל גיימן ואהבתי, אבל זה יותר מה שנקרא רומן גראפי מקומיקס). כל הז'אנרים האמריקאים הקבועים של קומיקס (סופר-גיבורים או סיפורים קצרים ומצחיקים) לא ממש מדברים אלי. מה שיפה במנגה (ואפשר להגיד אותו הדבר על אנימה) זה שהיפנים מתייחסים אליה כאל מדיום ולא כאל ז'אנר, ככה שאפשר למצוא כל סוג של סיפור (חוץ מ-Superheroes דווקא

). החיסרון היחיד מבחינתי, זה שמנגה היא בשחור-לבן, ולפעמים היה נחמד לראות קצת צבע. איזה מנגה ניסית? כי אני בטוח שכמעט לכל אחד יש לפחות סדרת מנגה אחת שהוא יכול לאהוב. אני יכול להמליץ על כמה, אבל אני לא בטוח שהטעם שלי יקלע לטעם של כולם. עדיף למצוא אתר טוב עם ביקורות ולחפש משהו מתאים. ובקשר לספרים, נזכרתי שקראתי איפהשהוא על ספרי פוריגאנה ללימוד יפנית. אלא ספרי מבוגרים רגילים שהוציאו להם גירסת פוריגאנה עבור מערביים שרוצים ללמוד יפנית. העניין הוא שאני לא מצליח למצוא אותם באמאזון או במקום אחר. אגב, למי שרוצה (אני יכול לצלם דפים), יש לי ספר יפני על בודהיזם שבנוי בפורמט של דף ביפנית - דף באנגלית. אבל אין פוריגאנה על רוב הקאנג'י והשפה לא פשוטה, ככה שאני לא יודע אם זה מועיל במיוחד.

 

[t s u k i]

אופס - טעות בהגדרה...../images/Emo9.gif

גם אני מתחברת יותר למה שנכנס תחת קטגורית הרומן הגראפי. למרות שבתיכון הייתי מכורה לx-men באופן טוטאלי, אבל אחרי שהרגו והחזירו את כולם לחיים חמש פעמים בחצי שנה

נשבר לי בעניין מנגה, האמת שאני ממש לא מכירה הרבה. קראתי את ghost in the shell, הוא מצויין - למרות שאני בטוחה שפיספסתי הרבה בדקויות (מממ... אני צריכה לקרוא את זה שוב). בחנויות ראיתי רק דברים כמו דרגון-בול, שלא ממש בא לי עליו. אני חייבת להודות שגם יש לי קצת בעיה נפשית עם סגנון בציור של המנגה (לא להרוג אותי, בבקשה), אז התכנים צריכים ממש למשוך אותי כדי שאקרא את זה... אני בהחלט מוכנה לנסות,אז אם יש לך המלצות, אני אשמח

 

[gill142]

מנגות ביפנית בארץ:

כן כן, אני יודע, רוב החנויות מוכרות מנגות באנגלית, אבל עדיין, יש את הצעירים הנועזים שמזמינים מנגות מיפן ומוכרים בארץ, אז ככה, ביום שישי הזה, א' חול-המועד, 1/10, יש 2 דוכני אנימה ומנגה: אחד בקניון ערים בכפר סבא ליד המדרגות הנעות (אולי גם אני נוסע לשם, אני קונה שם מתנת יומולדת לחבר) ועוד אחד בקניון לב המפרץ בחיפה בקומה ראשונה. שתי הדוכנים יפעלו מסביבות השעה 9 וחצי עד נראה לי סביבות חמש. יש גם מכירת מנגות ומוצרי אנימה בתאריכים 3-5/10, בפסטיבל אייקון, זה בסינמטק תל-אביב (אולי גם לשם אני אלך), ואם הולכים לשם, שווה כבר בהזדמנות לקנות מנגות. עוד משהו, אם קונים מנגות של קודומו ובכלל לילדים ונוער, מעל הקאנג'י יש לרוב גם קאנה שמסביר איך לקרוא נכון את הקאנג'י, זו שיטה טובה ללמוד קאנג'י דרך מנגות. מקווה שזה יעזור.

 

[GnomeBubble]

פוריגאנה יש כמעט בכל מנגה שיצא לי

לראות בינתיים (למרות שאני משער שקיימות מנגות בלי). ככה שלא חייבים להתפשר על סיפור לילדים, אלא אפשר לקחת סיפור יותר בוגר קצת, לפי הטעם. בגלל זה אני חושב שמנגה זה חומר עדיף ללימוד על פני סיפורי ילדים (זה פשוט יותר מעניין). הציורים גם עוזרים להבין לפעמים, למרות שיש למנגה את הקטעים הקשים לקריאה שלה (אפקטים קוליים, טור המחבר). האמת היא שמנגה לילדים, עד כמה שאני יודע, לא רק שתמיד מופיע בה פוריגאנה, אלא שממילא לא משתמשים בקאנג'י מעבר לרמה מסויימת (למשל, מנגה שקהל היעד שלה הוא ילדים מכיתה א' עד ג', כמעט ולא תשתמש בקאנג'י מעבר לרמה 3). מצד אחד זה יכול להיות נוח למתחילים (פחות קאנג'י להתעסק איתם), אבל מצד שני אני חושב שזה עלול להרגיל את מי שקורא לקרוא מילים בקאנה שאמורות להיות בקאנג'י.

 

[אורן רונן]

אני חושב שלא ראית מספיק מנגה

נכון, לא רק במנגה לילדים קטנים יש פוריגאנה, אבל היא בדרך כלל לא מופיעה בכל מה שמיועד מעבר לתלמידי תיכון. יש *הרבה* סדרות כאלה, ובד"כ הן גם הסדרות הטובות היותר, בעלות הערך הספרותי האמיתי. בכל מקרה, דפדוף רנדומלי במדפי המנגה של חנות ספרים יפנית נתן לי את ההרגשה שפוריגאנה מופיעה בכמחצית מהספרים. הבעיה היא שבמערב כמעט ולא מוכרות הסדרות הבוגרות יותר, ובנוסף בגלל הבדלי תרבויות ומוסכמות תרבותיות על אלימות/מין בספרות, קהל היעד המערבי למנגה ספציפית כמעט תמיד מבוגר יותר מקהל היעד המקורי.

 

[GnomeBubble]

לא ראיתי הרבה מנגה ביפנית

ואני מכיר את סוג המנגה שאתה מדבר עליו. מצד שני יש גם מנגות טובות (ובעלות ערך ספרותי שאינו תמיד פחות, לדעתי) שמיודעות גם לתלמידי תיכון וגם לקהל בוגר יותר, ובהן יש בד"כ פוריגאנה. אז נכון שקשה יותר למצוא מנגות כאלה מתאימות לקהל בוגר מאשר מנגות שיועדו מראש לקהל בוגר, אבל במנגה שמיודעת ממש רק לקהל בוגר אין פוריגאנה...

ודרך אגב, אחת המנגות הכי פופלריות במערב נקראת ברזרק. אני לא יודע לאיזה טווח גיל יעדו אותה במקור ביפן (מגיל העשרה וקצת, אין כבר מעצורים על אלימות ביפן, אני חושב), אבל רמת המין והאלימות במנגה הזאת מרקיעה שחקים. ונראה לי שזה בדיוק מה שעושה אותה כל כך פופלרית. מצד שני, דווקא מנגות למבוגרים שלא עמוסות ב"חומר קשה" (מין ואלימות), אלא פשוט מדברות על נושאים שפחות מעניינים צעירים - אלא המנגות שבקושי מגיעות למערב. לדעתי, גם הן יתחילו להגיע עוד כמה שנים. סך הכל, המנגה התחילה לתפוס תאוצה בקרב קהל גדול במערב רק בזמן האחרון, בהשפעת האנימה.

 

[אורן רונן]

זו בדיוק הכוונה שלי

גם בתחום האנימה וגם בתחום המנגה, החברות המשווקות במערב מפנות את המאמצים בעיקר לגילאי ה-20. לכן הן מיבאות את החומר רווי האלימות והמין (מין לא פורנוגרפי, ז"א. גם את זה מייבאים, אבל לא נכנס לזה כאן) - רובוטים ענקיים, ילדות-קסם, מד"ב אפוקליפסי, נינג'ות וסמוראים. ביפן, בד"כ הסדרות האלה מיועדות לגילאי העשרה (ולכן גם המנגה המבוססת עליהם מכילה פוריגאנה ברוב המקרים) אני לא טוען שאין סדרות מצוינות בז'אנרים האלה (נהפוך הוא, חלק מהסדרות המתוחכמות והאוהבות עלי ביותר שייכות להם), אבל הקהל המערבי עדיין לא מכיר את הצדדים האחרים של אנימציה וקומיקס יפני - הדרמות ללא אלמנטים פנטסטיים, הרומנים, סדרות הספורט, הסיפורים ההיסטוריים, הפרודיות על החברה היפנית, וסיפורי המד"ב הקשה יותר (כזה שלא מתבטא בעיקר בסצנות אקשן). נכון, לאט לאט מתחילים לראות יבוא גם של סדרות מהז'אנרים שלא היו מוכרים במערב עד עכשיו (בעיקר במנגה - תרגום של אנימה מהז'אנרים האלה עדיין מאחור) - אבל לרב הוא לא מוכר בארה"ב.

 

[GnomeBubble]

בקשר לאנימה

מה שאמרת היה בהחלט נכון עד לפני שנתיים-שלוש, אבל בזמן האחרון אני מרגיש שזה השתנה. היום מייבאים גם סדרות אנימה שאין בהם אפילו טיפה אחת של אקשן (או ילדות-קסם, לחלופין). למשל, הסדרה המעולה 灰羽連盟 (האיבאנה רנמיי) שבצורה קסומה מספרת סיפור עשיר בסימבוליזם. או הסדרה 世界の紋章 (סקאיי נו מונשו) שמבוססת על ספרי מד"ב קשה. מה שכן, אני מסכים איתך שסדרות אנימה ומנגה של ספורט בד"כ לא מיובאות. אבל, וזה אבל מאוד גדול, אסור לשכוח את הסצינה הפעילה מאוד של ה-Fansub (תרגום מעריצים) שמתרגמת כמעט כל אנימה שיוצאת ביפן בשנתיים האחרונות, באיכות שלא נופלת (ובד"כ גם עולה) על התרגום הרשמי. בעצם, הסצינה הזאת היא הגורם לכך שחברות אמריקאיות התחילו לייבא באופן רשמי אנימציה שחורגות מגבולות הז'אנר הטיפוסיים של הרובוטים, ילדות-הקסם, הסמוראים, הנינג'ות והסדרות האלימות. בשנים האחרונות, הסצינה הזאת התפשטה גם למנגה, ועכשיו יש קבוצות מעריצים שמתרגמות מנגה לאנגלית, ככה שאולי עוד כמה שנים גם ז'אנרים רומנים היסטורים ודרמות למבוגרים שעדיין לא תורגמו, יתחילו להופיע בתרגום לאנגלית.

 

[אורן רונן]

כן, גם אני רואה בעיקר פאנסאבים

ונכון שהם מתרגמים הכל. אבל זו עדיין קבוצת מעריצים אדוקים קטנה, ואי אפשר לייחס לה את יחס העולם המערבי לתחום. הם גם פועלים בתחום האפור של החוק, ולעתים קרובות גם עוסקים בפיראטיות לכל דבר של סדרות שיש להן יבוא רשמי, ולכן למרות שאני ניזון מהם רבות, אני חושב שאפשר להתעלם מהן בתמונה הגדולה של מנגה ואנימה בארה"ב. האיבאנה רנמיי היא סדרה מצויינת, אבל - א. יש בה את האלמנט הפנטסטי שמקל מכירה ופרסום, ו-ב. היא מן היוצאים מן הכלל הבודדים בזרם העצום של סדרות אקשן טיפוסיות. (דרך אגב, אינני פוסל סדרות אקשן טיפוסיות. אני מסוג האנשים שרואים ונהנים גם מ-Monster [סדרת דרמה אפית על טבע הרוע האנושי] וגם מסיילור מון)

 

[GnomeBubble]

אני לא ממש עוקב אחרי ורואה

סדרות אנימה חדשות (למרות שהייתי עושה את זה פעם), אבל אני בעיקר מתלהב מאנימה שעושה משהו שנדיר למצוא בסרטים מערביים. בכל אופן, מה שאני חותר אליו הוא שיש הרבה דברים שתופסים קהל נישה וצוברים תאוצה של cult following. האנימה כולה עשתה את זה, עד שחלקים ממנה הפכו כמעט למיינסטרים. בזכות הפנסאב הגיעו גם סדרות כמו האיבאנה רנמיי למערב. אם פעם היו מייבאים 5 סדרות אנימה כל שנה למערב, היום אולי מייבאים 50. ושוב, אפשר לחזות בתופעה דומה גם במנגה או בסרטים יפנים בכלל, למרות שהם לא פופלריים כמו אנימה. מספר יותר גדול, נותן הזדמנות יותר גדולה להתרחב מהז'אנרים. גם רוב הסרטים היפנים שהגיעו למערב פעם היו סרטי סמוראים.