אולי זה סתם משבר קטן וזה חולף...

[ליל9]

אולי זה סתם משבר קטן וזה חולף...

אני רוצה לשתף אתכם, כל אותם קורבנות הפסיכו , במה שעברתי (ואני עדיין עוברת) בעקבות הפסיכו... תגיבו, תעודדו ובעיקר תזדהו איתי :] את הפסיכו הראשון שלי עשיתי בקורס תיכון מעפן ביותר ולא השקעתי בכלל, ציוני, יחסית בהתאם, 560. החלטתי לעשות שוב , באפריל של אותה שנה, בלחמן וקיבלתי 660. הציון לא היה צפוי בכללל ,בסימולציות הכי גבוה שהוצאתי היה 610 אני חושבת.. עוד לא היה לי יום כל כך שמח בחיים כמו אותו יום. אבל עם הזמן, כשרציתי להתקבל לעתודה והתחלתי לבדוק מה הסיכויים שלי גיליתי שהציון הזה לא מספיק לי . התבאסתי, אבל אמרתי לעצמי שכמו ששיפרתי ב100 נק' אני אצליח לשפר בעוד מועד לפחות ב50 נק'. נרשמתי לקידום אישי והמדריך שלי תגבר אותי בחומרים ממועדון700 ובמסימולציות קיבלתי לא פעם 700+. ידעתי לפתור כל תרגיל, מכל סוג, בטכניקות הכי מהירות והכי טובות. למרות הכל הייתה לי הרגשה לא הכי טובה ואפילו היססתי לרגע האם לגשת לבחינה בכלל (גם באפריל היססתי, ומאוד, אבל בזכות עצת אימי ניגשתי), אך בכל זאת ניגשתי במחשבה שאין מה להפסיד. הבחינה הייתה ברמה סבירה, לא היו לי שאלות קשות ובכלליות הלך לי טוב. ההרגשה שלי לא הייתה משוו...אבל אמרתי לעצמי שיהיה טוב ואלהים שהתפללתי אליו כל כך הרבה בטוח יעזור לי. חזרתי הביתה , סיפרתי איך היה, התקלחתי והלכתי לישון. הרבה מחשבות עלו לי באותם רגעים וככה בין המצמוצים עלה המספר 680. התפללתי לאלהים שלא! לא כיול הליות שאני אקבל ציון כזה ועודדתי את עצמי ושכנעתי את עצמי שהפעם אני רואה 700+!!! 752, 716, 720.... יום חמישי אחד הגיעו הציונים , לחצתי על הלינק, הכנסתי את הפרטים ושטפים של דמעות יצאו לי... זה היה 676... השקעתי כל דקה מהחיים שלי בשנה וחצי האחרונות למבחן הזה וזה מה שיצא.. כל הזמן הזה, הדברים שוויתרתי עליהם, הכסף שבזבזתי... מה??? הכל סתם???? כל מה שעשיתי היה לשווא??? אני לא מגזימה אבל הרגשתי כמו קאטרינה מהסיפור של אפלפלד, שהאדמה נפערת מתחתי.. הרגשתי כמו אישה שעשתה טיפולי הפרייה רבים ועד שטיפול אחד הצליח והיא בהריון ואז היא מגיעה לבדיקה חשובה ומגלה שהיא הפילה. [אולי קצת נסחפתי עם הדימוי כי אני בטוחה שהאשה הזאתה הרגישה הרבה הרבה יותר גרוע, אבל גודל הכאב שהרגשתי היה עצום, הרי זה היה הדבר שנשמתי, חלמתי, ראיתי, שמעתי ונתת את רובי לו]. עכשיו אני מרגישה "תלויה על בלימה" (כמה אבסורדי להשתמש בביטוי הזה). מצד אחד לא נשארו לי אנרגיות, אני עייפה נפשית מכל העניין ובא לי פשוט להרים ידיים ולהגיד "סטופ", לקחת פסק זמן עד אחרי הצבא ... אבל מצד שני, אחרי הצבא זה להתחיל הכל מחדש, וזה בעצם לוותר על הכל. כן, הפסיכו הזה לימד אותי על עצמי הרבה דברים, ובעיקר גרם לתכונה שהסתתרה בי, תכונה של תבוסתנות וויתור מראש, לבצבץ לה ובסוף לפרוץ. יש לי אפשרות לגשת שוב בפברואר, אבל הפעם אני לא מתכוונת ללמוד הרבה, רק שבועיים שלושה (כל יום שעתיים שלוש), כי באמת, המאגר של האנרגיות שלי קצת התרוקן בזמן האחרון... אני מאד רוצה לשמוע מה דעתכם ומה הייתם עושים במקומי (כולל רעיונות להתעודדות ולשיפור המצב רוח המגעיל שאני נמצאת בו) מחכה לתגובות, ליל

 

[טלוש 15]

אייי לא לקחת את זה קשה כל כך

קודם כל רגע!!!!!!!!!!!!!!! תקחי לך קצת חופש ותחשבי מה הכי חשוב לך ולמה את כל כך מתאמצת על הפסיכומטרי... אולי זה פסיכולוגית שאת לא מצליחה בו, כי ראיתי שציינת שההרגשה לפני המבחן לא הייתה כל כך טובה. אולי בתת מודע בלי להודות בזה את פשוט נתת הרבה מקום לעידודה של האם ונכנסת כדי כבר לסיים עם זה ולהמשיך הלאה ולא משנה באיזה צורה תסיימי (אולי הבנתי את זה שגוי אבל זאת ההרגשה שעלתה לי מהכתוב), תנסי לבוא בהרגשה טובה יותר ותחשבי עד כמה את רוצה ללמוד את המקצוע שאת כל-כך מתאמצת בשבילו ואת יודעת כמה את קרובה להצליח עובדה את יודעת את החומר היטב ועובדה בסימולציות הוצאת מעל 700, אז מה את לחוצה? את טובה, את מעולה ואת תצליחי בזכות עצמך כי פשוט אין דרך אחרת את רוצה ללמוד מה שאת מתאמצת בשבילו!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואלי כשתגשי למבחן תראי בזה כפתיחת מתנה ביום הולדת: לא תמיד אפשר להזמין מה שרוצים, ולכן גם הרבה פעמים יוצא לנו משהו אחר לגמרי משציפינו, ומצד שני זה לא פוסל את האפשרות שזה לא ימצא חן בעינינו בעתיד או כבר עכשיו כי זה בסך הכל עוד מתנת יום הולדת ושנה הבאה נקבל שוב.... אז כל מבחן עוד מתנה באריזה יפה עם הפתעה בפנים ולכן מיותר להתאכזב עוד לפני שאת פותחת את האריזה הצבעונית ורואה במה חידשו לך השנה... והכי חשוב אל תחשבי גם על הזמן שאת בזבזת את השנה וחצי הזאת לחינם, באותה שנה וחצי לפי מה שאת מתארת פה (ואת האמת רק את יודעת בינך לבין עצמך) את למדת, ואת יודעת פסיכומטרי נועד חוץ מלתת לך כלים גם לשפר את ההישגים האישיים שלך, אז תחשיבי על זה כאילו חיזקת את ידעותייך במתמטיקה ואנגלית, מה רע? אז נכון, זמן כסף, תשישות אבל כל מבחן את רק מוכיחה שוב ושוב לעצמך שאת מסוגלת ללמוד ואת משקיעה ועובדה הרבה אנשים לא מגיעים אפילו לתוצאות שלך... אז אין מה להתבאס תחשבי שזה עוד מכשול בדרכינו (או עוד מתנת יום הולדת ) ואולי קצת חופש של לא לעשות כלום או לעשות משהו שאת אוהבת בלי לחשוב על הפסיכומטרי יתנו לך הרגשה טובה... בהצלחה בכל מה שתחליטי לעשות, מקווה שעזרתי לך קצת אורלי

 

[סנטה]

מסקנה קידום אישי זה בולשיט ?

כי זה מה שהגעתי אליו ממה שאת אומרת

 

[a p p l e m a n]

לא למהר להגיע למסקנות

יש לי חבר שחלום חייו הוא רפואה. הוא בהתחלה ניסה עתודה. עשה איזה שני פסיכומטרי בכיתה י"ב והוא התחיל לחרוש כבר מהראשון. למרות שהראשון לא היה בקורס. ובראשון הוא הוציא 640. הוא עשה עוד אחד באותו שנה ולא התקבל. אחרי הצבא עשה עוד3 מבחנים. ובינהם קיבל פעמיים אותו ציון בדיוק 720. ופעם אחת אחרי קיבל אפילו 8 נקודות פחות. והוא לא מתייאש וממשיך ללמד. עכשיו לו ספציפית, הוא מעיד על עצמו שיש לו בעיית זמן שהוא לא מספיק פרק כמותי בזמן. במבחנים שהוא עשה. שהוא תמיד לחוץ בזמן בפרק כמותי. הוא מתכוון לגשת לעוד מועד. ולפי מה שאת מתארת, זה נשמע שיש לך יכולת ויש לך פונטציאל. ואין לך מה להתיאש אחרי 2 מבחן. סה"כ הפסיכומטרי זה מבחן שלא משקף כלום. אין לך מה להתרגש. אני לא מציע לך ללמד 2 ביום, מהסיבה הפשוטה שמה שלא חוזרים עליו נשכח.אל תתרגשי. אפשר לעשות את זה ואנשים הצליחו לשפר הרבה יותר ממה שאת חושבת. רק השבוע סיפרתי על חבר ששיפר 200 נקודות מקורס של קידום תיכון. זה אפשרי. היה לי מדריך בקבוצת כושר קרבי שהתאמנתי בה לפני הצבא שעשה 7 פסיכומטרי וקיבל באחרון 769 והלך להיות מדריך פסיכומטרי "בשביל להחזיר את כל הכסף שהמכונים גנבו ממנו, כלשונו". תאמיני בעצמך, אל תתעסקי עם ציונים ופשוט תעברי שוב על כל החומר תעשי הרבה מבחנים, תפיקי הרבה לקחים ותצליחי.

 

[ליל9]

תודה תודה תודה

אין לכם מושג כמה אתם מעודדים.. באמת!!! אני עדיין צירכה לשכנע את עצמי עוד ועוד , אבל זה באמת מעודד לשמוע שיש כאלה שלא מתייאשים (7 פסיכו!! ) ואני רק בשלישי מתייאשת...

 

[יורי ג]

את לא לבד

גם אני את הפסיכומטרי הראשון עשיתי וקיבלתי בו ציון עוד יותר נמוך ממה שאת קיבלת בפסיכומטרי הראשון שלך. למדתי לבד, אבל ציפיתי להרבה יותר. הבנתי שצריך להתייחס לנושא ברצינות ולקחת קורס. זה מה שעשיתי. הקורס באמת עזר והתחלתי לחשוב שיש סיכוי שאני אצליח לקבל את הציון שאני כל כך צריך. למדתי כל כך הרבה עד שיצאה לי הנשמה. הגעתי ממצב שבו לא הייתי מספיק לענות על 10 שאלות בפרק הכמותי, למצב שהיה נשאר לי 3 דקות בסוף פרק. במילולי הגעתי ממצב של פרק של 30 שאלות ובו הייתי טועה ב-10 ולא מספיק לענות על 5, למצב של 5 טעויות (עברית זאת לא שפת האם שלי). אנגלית לא היה ממש בעיות. הגעתי למבחן השני מוכן יותר מכל דבר שהייתי מוכן עליו בחיים שלי. עשיתי את המבחן, והייתה לי הרגשה ממש טובה, בדקתי בפורום וכמעט כל התשובות שעניתי היו נכונות. כל שעה בדקתי את האתר של המרכז. עבר כמעט חודש, וקרוב ליום שבו הציונים היו אמורים להתפרסם הציונים, הגיע מכתב בדואר רשום (לא הייתי בבית). הלכתי לדואר והתפללתי שזה לא יהיה מכתב מהמרכז הארצי. רציתי שזה יהיה צו 8, שיהיה מכתב מהביטוח הלאומי שיגיד שאני חייב כסף, כל דבר רק לא זה, כי ידעתי שהם לא מפרסמים ציונים בדואר רשום. אבל זה היה זה. קראתי את המכתב וחשכו עיניי. המרכז הארצי חשב שהעתקתי, או שהעתיקו ממני או שמישהו אחר עשה את המבחן במקומי. כלומר משהו במבחן שלי גרם להם לחשוד. הפתרון היחיד זה בחינה חוזרת אמיתית בירושלים, במרכז הארצי. את הבחינה אני צריך לקבוע עד ל-3 שבועות מיום קבלת המכתב. מיד התקשרתי לשם ושאלתי מה הסיבה, אבל הם לא רצו להגיד. ביקשתי לפחות שיגידו לפחות איזה ציון קיבלתי, אבל הם גם לא רצו להגיד. אמרו לי רק שאם אני אוכיח במבחן החוזר שבאמת הציון שקיבלתי במבחן מגיע לי הם יתנו לי את הציון האמיתי שקיבלתי במבחן. עכשיו אני פשוט יכול לקחת ולעשות COPY+PASTE לכל מה שכתבת. חשבתי על כל הזמן שהשקעתי, על הכסף, על הדברים שהייתי צריך לוותר עליהם, האם זה היה שווה את כל זה??? אני מבין איך הרגשת (לא בטוח לגבי הקטע של ההריון). בסוף לא היה מה לעשות והייתי צריך לקבוע מבחן, אז חשבתי שעדיף לגמור עם זה כמה שיותר מהר, וקבעתי לתאריך הכי מוקדם שהיה אפשר. הגעתי לירושלים ועשיתי את המבחן. זה היה די מוזר כי אני הייתי לבד בכיתה עם משגיחה במשך 3 וחצי שעות. מה שהיה עוד יותר מוזר זה שבכיתה יש קיר שכולו מראה. חשבתי על כל הסדרות של המשטרה שבהם חוקרים אנשים מאחורי מראה חד כיוונית. בסוף הם בדקו את המבחן במקום ואמרו לי שאין לי ממה לחשוש, ושזה בסך הכל ההפרש של 160 נקודות בין שני המבחנים שהיו בתקופה כל כך קצרה, שגרם להם לחשוד. במבחן החוזר הוכחתי ש"אני זה באמת אני", וקיבלתי את הציון האמיתי שלי וזה היה בדיוק מה שרציתי (ועוד קצת). אז לסיפור שלי יש סוף טוב, ואם קראת עד כאן אז כל הכבוד. אין לי פתרונות קסם, אני חושב שזה רק השקעה נטו. אני מקווה שיום אחד את תכתבי את הסוף הטוב של הסיפור שלך.....

 

[Xenox]

קיר שכולו מראה?

במקומך הייתי משתין מרב פחד

 

[יורי ג]

כן...

כל המבחן ניסיתי לנחש כמה אנשים מסתכלים עליי או שאולי מצלמים אותי...

 

[ליל9]

קודם כל תודה על העצות והעידוד,

זה עושה כ"כ טוב על הלב לשמוע ממכם שלא רק אני עוברת את זה... ובע"ה הסוף של הפסיכו' אצלי עוד יהיה טוב :]

 

[BonBonAsa]

היה פה פעם מישהו שעשה קידום 700 ושי

ושיפר רק ב2 נקודות...