אולי די?! (אולי ט')

הכוונה שלי לאשפוזים

אבל לא כי הם מחדדים את התחושה של "לא חולה מספיק" אלא בעיקר כי הם מאוד מכניסים לתוך המחלה יותר - פשוט בגלל העיסוק בזה פה בצורה יומיומית ואובססיבית כמעט , והריכוז הגבוה של בנות מופרעות אכילה סביבך.
 
זו דעתך.

אני חושבת שהעובדה שה"נוסחה" הזו עדיין קיימת מרמזת על כך שיש גם הרבה סיפורי הצלחה.. (כלומר- בנות שיצאו פחות חולות ממה שהן נכנסו)
 
תעשי לי טובה

רק עכשיו , לדוגמא - יש פה בערך 18 או 19 בנות במחלקה , כולן באשפוזים 2,3,4,5, או 10. כי המקום הזה נורא מבריא , נכון?
 

No longer

New member
זהו בדיוק, הינה ההוכחה שלך.

הבנות שעברו אשפוז אחד [או חמישה, לצורך העניין] וזה הפסיק להן, לא יחזרו לתה"ש, נכון? כי הן לא צריכות אותו שוב. איפה בדיוק את מתכוונת למצוא איזושהי אופטימיות, כשאת בכוח מחפשת את הרע והחוסר תקווה? לאן את מצפה להגיע עם הגישה הזאת? רוצה הוכחות? דברי איתי בפרטים, אתן לך מספרי טלפון.
 
אוקי

ואם המקום היה מלא בבנות שזה האשפוז הראשון שלהן..? אז..? אני מכירה הרבה בנות שיצאו מאשפוז בכוונה לא לחזור אליו יותר, (כלומר- רצון אמיתי והחלטה להמשיך בדרך הבריאה), ובינתיים עברו שנים והן אכן עדיין לא חזרו...... (ועדיין ממשיכות בדרך הבריאה..) מן הסתם שבנות שהבריאו לא יחזרו לאשפוז, נכון..? כאילו.... מה ציפית לראות באשפוז? בנות שהאשפוז הבריא אותן? (מי שלא רוצה להבריא, גם מסגרת אינטנסיבית כמו אשפוז לא תעזור לה. ובטח שלא טיפול אמבולטורי פעם פעמיים בשבוע....... ועל אותו משקל- מי שרוצה להתדרדר עוד יותר לא צריכה להתאשפז בשביל זה... כאילו, אם האשפוז הוא כ"כ מדרדר אז בנות שכבר היו בו ורוצות להבריא (ונמצאות במצב שאינו מסכן חיים) הרי לא יחזרו אליו שוב.. מי שחוזרת סימן שהיא יודעת שהאשפוז יכול לעשות בשבילה משהו שהיא לא יכולה לעשות בשביל עצמה בחוץ. (שוב, אלא אם כן היא נמצאת בצו של אפוטרופוס או סכנת חיים והגיע רק להתייצב..)
 
לא , אבל ציפיתי

לראות בנות באשפוז ראשון , מקסימום שני , כי מי שכבר הייתה באשפוז אמורה , לפי ההגיון , להבריא. אבל רוב הבנות פה באשפוז שלישי רביעי או חמישי - ככה שההוכחה היא שהן לא מחלימות פה.
 
כמו שכבר כתבתי

מי שלא באמת רוצה להחלים לא תחלים גם אם קוסם מארץ עוץ יבוא וינשוף עליה אבקת קסמים. (או במילים אחרות- מה בעצם ההבדל בין מי שנכנסה לאשפוז, השתפרה, ויצאה והמשיכה בחיי בריאות והחלמה, לבין מי שנכנסה לאשפוז, השתפרה, יצאה והתדרדרה..?)
 
בעיני זה תעודת עניות ספציפית לתה"ש

ולא לרעיון של אשפוז ה"א (דוגמה ללא ערך סטטיסטי: אני הייתי מאושפזת במחלקה של ה"א וזה היה אשפוז מיטיב, למרות כל הקשיים המובנים)
 
מתקנת:

וגם תעודת עניות למערכת בריאות הנפש בארץ. וגם, כן, תעודת עניות (בגדול) לנערות/בחורות/נשים שלא רוצות להחלים ומביאות את עצמן לאשפוז שוב ושוב ושוב.
 
לא, ממש לא, ולכן תיקנתי את עצמי - (ט)

(וגם חשוב לי להגיד שאני לא מכירה את תה"ש באופן אישי, כלומר לא הייתי מאושפזת שם) בכל מקרה - מערכת בריאות שכופה אשפוזים קצרים היא בעייתית במקרים רבים (אם כי לא תמיד, לא בכל המקרים) ו*בעיקר* - מאושפזות שלא רוצות להחלים ולא מבינות שהן במלחמה על החיים שלהן הן בעיה גדולה (לעצמן, אבל גם לאחרות סביבן) מותק. את צריכה להכין את עצמך ברצינות לאשפוז. אשפוז יכול להיות חוויה של החלמה אמיתית (כמו שהיה במקרה שלי בזמנו) ויכול להיות חוויה של הדרדרות נוראית. את צריכה לבחור צד. אני מצרפת לך טריגר (ומזהירה שוב שזה טריגר טריגרי מאוד) שכתבתי כאן למישהי על חויית האשפוז ה"א שלי. אולי זה יעזור? (תתמקדי בחלקים על בית החולים ואלה שמודגשים, טוב?) http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=198&MessageId=84591077
 
איך?

איך מתכוננים נפשית לדבר כזה? היה ברור לי שאם אני בוחרת להתאשפז- אז אני נותנת שם 100%. אוכלת ומוותרת על סימפוטמים שונים בתקווה שיהיה שם עם מי לדבר ברגעי שיגעון.
 

No longer

New member
שכל אחת תעשה את השיקולים שלה עם מה היא מסוגלת

להתמודד. אנחנו לא במקום של לשפוט אף אחת ואת הסיבות שהיא נכנסה. מהכרות עם כמה מקרי הצלחה [ברמה מסוימת, כמובן]. ולכל טיעון כזה, כל כך פסימי, שתטעני, אפשר לטעון טיעון נגדי. אולי דווקא במקום בו מתעסקים 24/7 רק בהפרעות אכילה יהיה את האפקט שיגרום לבנות למאוס בהפרעה, לדוגמא? [ואני מדברת דווקא על בנות שלא נמצאות באשפוז ה15 שלהן, אלא הראשון, כדוגמא.] בקיצור, גלית...אני חושבת שצריך לכבד כל אחת שנכנסת לאשפוז בטענה שהיא רוצה להחלים. הלוואי שיכולת להגיד את הדברים האלו על עצמך.
 

ילדונת~

New member
כמה עצוב זה שאת

לא רואה שהם לא היו צריכים לחכות לעכשיו ושתגיעי למצב הזה אפשר היה לעצור את זה הרבה קודם......
 
תשמעי

תהיתי מה לכתוב לך, אם בכלל. אז כן התגובה שלך צרבה לי בכמה מקומות בלב, אבל לא לקחתי אותה למקום של - צריכה להיות יותר חולה כדי שהם ירצו לתקוע אותי שם. מהתגובה שלך נשמע לי בעיקר שאת נורא ממורמרת.. על עצמך, על הורייך על העולם אנאערף. ובטח גם מפחדת. אני רק רוצה לאחל לך שתצליחי גם את לתפוס את עצמך ופחות מעכשיו לעשות בחירות טובות יותר.
 
יפה.

נראה לי שלפחות את באמת הבנת את הכוונה שלי , וזו בדיוק הייתה המטרה שלי. זה היה מכוון אלייך , לא לבנות שעדיין באמת מרגישות לא חולות מספיק. הכוונה שלי הייתה , בצורה מקוצרת ביותר , תגידו תודה שאתן לא חולות מספיק. די כבר עם הילדותיות הזאת , אתן באמת רוצות להיות חולות מספיק ולהיכנס לאשפוזים און אנד אוף? יש איתי בחדר מישהי שזה האשפוז העשירי שלה. אלה חיים? ככה אתן רוצות לחיות? מה תקבלו , מדליה? יכתבו לכן על הקבר שמתתן חולות מספיק? אתן בכלל קולטות איזה סבל זה להיות כבולה בזה עד כדי כך בשביל להיות חולה מספיק? וזה הרי אף פעם לא באמת מספיק...
 
את יודעת,

מעבר לניחוש שלי על מה שחלומות חשבה כשהיא קראה את ההודעה הזאת (שהוא, כאמור, ניחוש; אני לא מכירה אותה) - גם אם היא קראה את ההודעה שלך ובאמת היתה היחידה שהבינה ומצאה בה את המסר המחזק שמגיע לה - זה פורום ציבורי, בסך הכל. קוראים פה עוד אנשים, ונראה לי שזה משהו שצריך לקחת בחשבון. ו"תגידו תודה שאתן לא חולות מספיק"... חולות מספיק בשביל מה? את מבינה שזה נשמע כאילו יש קריטריונים של חולי שרק אם עומדים בהם מקבלים זכאות לטיפול, או אשפוז, או אפילו (אפילו!) תמיכה מהמשפחה? חלומות לא צריכה להגיע לאשפוז העשירי שלה כדי שההורים שלה יתמכו בהחלטה שלה. אין סולם מדידה לסבל אנושי שרק מנקודה מסוימת עליו היא יכולה לבוא לפה ולכתוב את הקושי בלעשות החלטה כזאת בלי תמיכה של המשפחה שלה. ומה שניסו להגיד לך כאן - שוב, במסגרת זה שאני לא יכולה באמת לדבר בשם אחרים - זה שהודעות כאלה מחזקות את ההרגשה של "אני לא חולה מספיק", ואני חושבת שזה לא הוגן כלפי מי שבא לכתוב ולקרוא במקום שמעודד החלמה. בטח לא מי שכל כך, כל כך מתאמץ למצוא טיפול מתאים ולעזור לעצמו. בהצלחה, חלומות.
 
את כנראה באמת לא מבינה אותי

מה זה לעזזל "זכאות לאשפוז"? אשפוז זה לא זכות , זה רע להגיע למצב שבו רק אשפוז יכול לעזור לך. את באמת לא תופסת את זה?
 
למעלה