אוי צה"ל שלי ... או לא שלי..
טוב, אז אמרתי כמה פעמים שאני אספר לכמה אנשים מה קורה איתי בצבא. אז אני אספר מהתחלה ואגיע למה שקורה היום. לפני שהתגייסתי לצבא משהו שאני מכיר בדק לי את הקב"א שלי, ואמר לי שיש לי קב"א נמוכה על זלזול [בפסיכוטכני]. הקב"א היא 47.. תכלס זאת הייתה טעות לזלזל בזה, אבל בעיה שלי, זה כבר שייך לעבר.... כשהתגייסתי שלחו אותי לעשות טירונות 02 של תומך לחימה בבא"ח נח"K ליד ערד. בטירונות היו הרבה אנשים עם תיקים במשטרה וכאלה... לא היה הכי נחמד. בטירונות עצמה היו לי המון הקלות, כי פניתי למפקדים, מ"פ, קב"ן בלה בלה בלה.. ואמרתי שאני יודע שבעתיד שלי אני אעסוק במוזיקה או בתקשורת ושאני מתקשה לעבור את הטירונות, והם נתנו לי שעת נגינה ושעת קריאה בכדי שאני אשרוד את הטירונות. בזמן הטירונות הייתי מצוברח עצם היעד שנקבע לי בגלל הקב"א הנמוכה [מסגר,, או מוסכניק ושאר מקצועות מעניינים מאוד שכאלו]. ניסיתי לשנות את היעד וניסיתי לבקש [גם לפני הגיוס] לעשות מבחני פסיכוטכני חוזרים, אך ללא הצלחה. תמה הטירונות וקיבלתי צו התייצבות באחד הבסיסים ביהודה ושומרון, בסיס סגור, ששם אני אשלח לעשות קורס מסגרות. [זה היה יום חמישי] ואז חזרתי לבית. במוצ"ש הלכתי לקצין העיר ואמרתי לו שאני רוצה לראות קב"ן בגלל שאני לא רוצה ללכת לבסיס, שאני לא מצליח להירדם עקב התפקיד שנקבע לי, שאני רוצה לשרת קרוב לבית, קרוב למוזיקה שלי. בקצין העיר נתנו לי הפניה לתל השומר ומשן נתנו לי הפניה לבהר"ן. בבהר"ן נתנו לי הפניה בחזרה לקב"ן בבסיס [זה היה ביום ראשון בסיבות 2-1 בצהרים – ז"א לילה בלי שינה]. כשחזרתי לבית מהבהר"ן, התקשרתי למפקדת ואמרתי לה שאני לא יכול לחזור לבסיס [הייתי אמור להתייצב בבסיס כבר ב 12 בבוקר] ואחרי 3-4 שעות של התמקחות המפקדת שלי [שהיא גם הקצינת כח אדם של חיל חימוש בגזרת היו"ש] באה אלי עם איזה מג"ד. בקיצור הם שכנעו אותי לחזור לבסיס, ושהם ידאגו לי, הם העבירו אותי לבסיס שלהם אפילו, ונתנו לי עבודות משרדיות בינתיים. הגעתי לבסיס יחד איתם[השעה הייתה בערך 10 בערב] הם סידרו לי חדר, ופשוט ישר הלכתי לישון. קמתי בבוקר ואמרו לי שאני אמור להתחיל ביום שלישי [יום אחרי] את הקורס שלי. ביקשתי לראות קב"ן והתעקשתי על זה שאני רוצה לראות. נתנו לי לראות. אמרתי לקב"ן שאני לא יכול לשרת רחוק מהבית בגל כל הסיבות , ועקב זה שאני לא נרדם ובלה בלה בלה.... הוא החליט – 21 נפשי. "מי שלא יכול לישון בבסיס סגר זה 21" בלי הסבר ובלי לקרוא את התיק האישי שלי מהטירונות הוא נתן החלטה [בתיק האישי מהטירונות הייתה המלצה להוריד לי את הפרופיל ל 85 כדי שאני אהיה קל"בניק – קומבינה עם הקבנית שם]. בקיצור קבע לי תור לפסיכיאטר לעוד שבוע, ובינתיים הוא אמר שאני לא יוצא לקורס, אלא נשאר בבסיס שבועיים עד לפסיכיאטר. [הסיפור עם הקב"ן הוא יותר ארוך, אך אני המנע מנו כאן, כי מגישים קבילה וכו', ויש סיכוי שתתערב פה תקשורת – לא יכול לפרט] במצב הזה אמרתי לפחות נקדים את המועד של הפסיכיאטר ואז כשנפגוש אותו, נפסיק עם המשחקים ונתנהג נורמאלי, וכך הוא ישנה את הפרופיל שלי לפי ראות עיניו ולא מה שהוא "יבחין" כביכול. ישנתי באותו הלילה ליד הדלת של הקב"ן [יותר נכון אחרי שהאנשים יצאו מהמשרדים ירדתי לחמ"ל ואז בבוקר לפני שאנשים חזרו למשרדיים חזרתי לשבת מול חדר של הקב"ן – ד"א סיימתי את הספר צופן דוינצ'י באותו הלילה חח] הקב"ן בא ב 9 בבוקר והקדים לי את התור ליום אחרי. באותו היום במצהרים ביקשתי שישחררו אותי לבית , ואחרי מלחמה, שיחררו אותי לבית עד לתור שאמור להיות יום למחרת. הגעתי לפסיכיאטר, ושם הוא כתב דו"ח לוועדה הרפואית והוא אמר שאני נורמאלי וכשיר לכל דבר, הוא כתב מצטט "בחור אינטליגנטי, בער זרימת מחשבה נכונה, מחושב" ובסוף הוא כתב "עקב בעיות שינה, אינו כשיר לשרת בצה"ל 21". ונקבע תור לוועדה שצריכה להיות יום אחרי. [גם פה זה היה יותר ארוך, הוא הציע לי לישון בבסיס שבוע ואז הוא ישבץ אותי קל"ב – אך לא רציתי לישון בבסיס בכלל]. בוועדה עצמה [אם אפשר לקרוא לזה ועדה], פשוט נכנסתי ואמרו לי יש לך 21" וזהו. עבודה בעיניים כל מה שקשור ולעדה. בכל מה שקשור לנפשי הועדה לא דנה אלא פשוט פוסקת. ומה שנשאר זה לערער. אז אחרי כל הבלבול מוח שכתבתי. א.הראיתי לכם כמה שאני אידיוט מושלם ב.הוכחתי לכם כמה שאני אידיוט מושלם ג.אני אידיוט חח לא, אני אמשיך: ברגע זה אני על 21 בבית. מחר אני שולח את הערעור שכתבתי. בדקתי את הנושא, אמרו שאת הערעור 98 אחוז שמקבלים. כי ככה זה בנושאים שקשורים לנפש. מה שיישאר לעשות זה לחכות לתשובה. שאם היא תהיה חיובית – אז יחזירו אותי לצה"ל ואז אני אחזור כל יום לבית ובערב נלמד באוניברסיטה הפתוחה. אם היא תהיה שלילית. נעבוד כמה חודשים, נקנה כמה דברים שצריכים ואז נטוס כנראה [סיכוי קלוש, אבל הסיכוי קיים] ללונדון ונלמד סאונד. או שנשאר פה ונלמד פה באוניברסיטה. אז זה המצב שלי. למען הסר חשש: המצב שאני כביכול נמצא בו מבחינה נפשית הוא בסדר גמור, אך כדי להיות קרוב לבית מאינטרסים עצמיים ואישיים, אני הייתי צריך לשחק משחק [אולי "מעט" הגזמתי איתו] מהסיבה שהאנשים שהיו צריכים לעזור לי, ולהכניס אותי לתפקיד ספציפי לא יכלו בגלל הקב"א הנמוכה. עשיתי טעויות... חמורות שאני די מתבייש בהם [ובצדק] בעיקר עקב העובדה שחלק גדול מהמשפחה שלי הם אנשי קבע, שירות הביטחון, שב"כ וכו'.... מוסר השכל: תדאגו שכל מי שאתם מכירים, והוא עתיד לעשות מבחנים פסיכוטכנים, שיעשה אותם על הצד הטוב ביותר ולא יזלזל בהם. כי זאת תהיה טעות שתגרום לו לעשות עוד אלף ואחת טעויות. נקווה שיהיה טוב
ז"א יהיה טוב בכל מקרה חח. סורי על הבלבול מוח שיהיה לכם לילה מתוק! נ.ב. האדם שחשב שאני האדם המתאים לדון איתו על איך יוצאים מתפקיד שקול שנית. חח
טוב, אז אמרתי כמה פעמים שאני אספר לכמה אנשים מה קורה איתי בצבא. אז אני אספר מהתחלה ואגיע למה שקורה היום. לפני שהתגייסתי לצבא משהו שאני מכיר בדק לי את הקב"א שלי, ואמר לי שיש לי קב"א נמוכה על זלזול [בפסיכוטכני]. הקב"א היא 47.. תכלס זאת הייתה טעות לזלזל בזה, אבל בעיה שלי, זה כבר שייך לעבר.... כשהתגייסתי שלחו אותי לעשות טירונות 02 של תומך לחימה בבא"ח נח"K ליד ערד. בטירונות היו הרבה אנשים עם תיקים במשטרה וכאלה... לא היה הכי נחמד. בטירונות עצמה היו לי המון הקלות, כי פניתי למפקדים, מ"פ, קב"ן בלה בלה בלה.. ואמרתי שאני יודע שבעתיד שלי אני אעסוק במוזיקה או בתקשורת ושאני מתקשה לעבור את הטירונות, והם נתנו לי שעת נגינה ושעת קריאה בכדי שאני אשרוד את הטירונות. בזמן הטירונות הייתי מצוברח עצם היעד שנקבע לי בגלל הקב"א הנמוכה [מסגר,, או מוסכניק ושאר מקצועות מעניינים מאוד שכאלו]. ניסיתי לשנות את היעד וניסיתי לבקש [גם לפני הגיוס] לעשות מבחני פסיכוטכני חוזרים, אך ללא הצלחה. תמה הטירונות וקיבלתי צו התייצבות באחד הבסיסים ביהודה ושומרון, בסיס סגור, ששם אני אשלח לעשות קורס מסגרות. [זה היה יום חמישי] ואז חזרתי לבית. במוצ"ש הלכתי לקצין העיר ואמרתי לו שאני רוצה לראות קב"ן בגלל שאני לא רוצה ללכת לבסיס, שאני לא מצליח להירדם עקב התפקיד שנקבע לי, שאני רוצה לשרת קרוב לבית, קרוב למוזיקה שלי. בקצין העיר נתנו לי הפניה לתל השומר ומשן נתנו לי הפניה לבהר"ן. בבהר"ן נתנו לי הפניה בחזרה לקב"ן בבסיס [זה היה ביום ראשון בסיבות 2-1 בצהרים – ז"א לילה בלי שינה]. כשחזרתי לבית מהבהר"ן, התקשרתי למפקדת ואמרתי לה שאני לא יכול לחזור לבסיס [הייתי אמור להתייצב בבסיס כבר ב 12 בבוקר] ואחרי 3-4 שעות של התמקחות המפקדת שלי [שהיא גם הקצינת כח אדם של חיל חימוש בגזרת היו"ש] באה אלי עם איזה מג"ד. בקיצור הם שכנעו אותי לחזור לבסיס, ושהם ידאגו לי, הם העבירו אותי לבסיס שלהם אפילו, ונתנו לי עבודות משרדיות בינתיים. הגעתי לבסיס יחד איתם[השעה הייתה בערך 10 בערב] הם סידרו לי חדר, ופשוט ישר הלכתי לישון. קמתי בבוקר ואמרו לי שאני אמור להתחיל ביום שלישי [יום אחרי] את הקורס שלי. ביקשתי לראות קב"ן והתעקשתי על זה שאני רוצה לראות. נתנו לי לראות. אמרתי לקב"ן שאני לא יכול לשרת רחוק מהבית בגל כל הסיבות , ועקב זה שאני לא נרדם ובלה בלה בלה.... הוא החליט – 21 נפשי. "מי שלא יכול לישון בבסיס סגר זה 21" בלי הסבר ובלי לקרוא את התיק האישי שלי מהטירונות הוא נתן החלטה [בתיק האישי מהטירונות הייתה המלצה להוריד לי את הפרופיל ל 85 כדי שאני אהיה קל"בניק – קומבינה עם הקבנית שם]. בקיצור קבע לי תור לפסיכיאטר לעוד שבוע, ובינתיים הוא אמר שאני לא יוצא לקורס, אלא נשאר בבסיס שבועיים עד לפסיכיאטר. [הסיפור עם הקב"ן הוא יותר ארוך, אך אני המנע מנו כאן, כי מגישים קבילה וכו', ויש סיכוי שתתערב פה תקשורת – לא יכול לפרט] במצב הזה אמרתי לפחות נקדים את המועד של הפסיכיאטר ואז כשנפגוש אותו, נפסיק עם המשחקים ונתנהג נורמאלי, וכך הוא ישנה את הפרופיל שלי לפי ראות עיניו ולא מה שהוא "יבחין" כביכול. ישנתי באותו הלילה ליד הדלת של הקב"ן [יותר נכון אחרי שהאנשים יצאו מהמשרדים ירדתי לחמ"ל ואז בבוקר לפני שאנשים חזרו למשרדיים חזרתי לשבת מול חדר של הקב"ן – ד"א סיימתי את הספר צופן דוינצ'י באותו הלילה חח] הקב"ן בא ב 9 בבוקר והקדים לי את התור ליום אחרי. באותו היום במצהרים ביקשתי שישחררו אותי לבית , ואחרי מלחמה, שיחררו אותי לבית עד לתור שאמור להיות יום למחרת. הגעתי לפסיכיאטר, ושם הוא כתב דו"ח לוועדה הרפואית והוא אמר שאני נורמאלי וכשיר לכל דבר, הוא כתב מצטט "בחור אינטליגנטי, בער זרימת מחשבה נכונה, מחושב" ובסוף הוא כתב "עקב בעיות שינה, אינו כשיר לשרת בצה"ל 21". ונקבע תור לוועדה שצריכה להיות יום אחרי. [גם פה זה היה יותר ארוך, הוא הציע לי לישון בבסיס שבוע ואז הוא ישבץ אותי קל"ב – אך לא רציתי לישון בבסיס בכלל]. בוועדה עצמה [אם אפשר לקרוא לזה ועדה], פשוט נכנסתי ואמרו לי יש לך 21" וזהו. עבודה בעיניים כל מה שקשור ולעדה. בכל מה שקשור לנפשי הועדה לא דנה אלא פשוט פוסקת. ומה שנשאר זה לערער. אז אחרי כל הבלבול מוח שכתבתי. א.הראיתי לכם כמה שאני אידיוט מושלם ב.הוכחתי לכם כמה שאני אידיוט מושלם ג.אני אידיוט חח לא, אני אמשיך: ברגע זה אני על 21 בבית. מחר אני שולח את הערעור שכתבתי. בדקתי את הנושא, אמרו שאת הערעור 98 אחוז שמקבלים. כי ככה זה בנושאים שקשורים לנפש. מה שיישאר לעשות זה לחכות לתשובה. שאם היא תהיה חיובית – אז יחזירו אותי לצה"ל ואז אני אחזור כל יום לבית ובערב נלמד באוניברסיטה הפתוחה. אם היא תהיה שלילית. נעבוד כמה חודשים, נקנה כמה דברים שצריכים ואז נטוס כנראה [סיכוי קלוש, אבל הסיכוי קיים] ללונדון ונלמד סאונד. או שנשאר פה ונלמד פה באוניברסיטה. אז זה המצב שלי. למען הסר חשש: המצב שאני כביכול נמצא בו מבחינה נפשית הוא בסדר גמור, אך כדי להיות קרוב לבית מאינטרסים עצמיים ואישיים, אני הייתי צריך לשחק משחק [אולי "מעט" הגזמתי איתו] מהסיבה שהאנשים שהיו צריכים לעזור לי, ולהכניס אותי לתפקיד ספציפי לא יכלו בגלל הקב"א הנמוכה. עשיתי טעויות... חמורות שאני די מתבייש בהם [ובצדק] בעיקר עקב העובדה שחלק גדול מהמשפחה שלי הם אנשי קבע, שירות הביטחון, שב"כ וכו'.... מוסר השכל: תדאגו שכל מי שאתם מכירים, והוא עתיד לעשות מבחנים פסיכוטכנים, שיעשה אותם על הצד הטוב ביותר ולא יזלזל בהם. כי זאת תהיה טעות שתגרום לו לעשות עוד אלף ואחת טעויות. נקווה שיהיה טוב
ז"א יהיה טוב בכל מקרה חח. סורי על הבלבול מוח שיהיה לכם לילה מתוק! נ.ב. האדם שחשב שאני האדם המתאים לדון איתו על איך יוצאים מתפקיד שקול שנית. חח
