אוי, פולניה, פולניה...
אני לא יודעת מה הרכב המוצאים פה בפורום, אבל אני בטוחה שכולכם יודעים מה זה משפחה פולניה.. אז אצלי יש תערובת של גנים פולניים וגרמניים, מה שעושה את החיים אפילו עוד יותר כיפיים... אז מה הסיפור? לפני כחודש וחצי היתה לי יומולדת.. קרובי משפחה מחו"ל שלחות כרטיס ברכה, לי אין טלפון נייח בבית ומהנייד זה נורא יקר, אז לא יצא לי להתקשר להגיד תודה. למתנה של סבא וסבתא אני צריכה לחכות כי הם לא גרים בארץ, ובכלל עוד לא קנו אחת כי זה משהו שיוזמן מחו"ל והם יתנו כסף.. דיברנו גם על זה שדודה אחרת תוסיף כסף, ואני אשלם את ההפרש.. היום כשהנושא עלה (צריך כבר להזמין את המתנה) ושאלתי לגבי הדודה, אמא שלי התחילה להגיד שהיא לא הולכת לבקש והתחילה להטיף לי על כמה לא בסדר מצידי שלא התקשרתי.. אמרתי לה שהיא (וגם הם) יודעים שאין לי מאיפה לחייג לחו"ל, ושאם לא הייתי אצלה במקרעה באותו יום, גם סבא וסבתא לא היו מקבלים טלפון. ושבכל מקרה עברו כבר חודש וחצי ולא קרה כלום לאף אחד.. ומה קורה? אני חוטפת צעקות והטפות ורגשי אשמה שעכשיו לא נעים לבקש.. אז אל תבקשי! לא צריך! לא מובן לי כל עניין רגשות האשמה האלה.. מה יצא למישהו מהמעורבים אם עכשיו אתקשר להתנצל על שלא התקשרתי לפני חודש וחצי? כמה אנשים בחיי לא אמרו לי תודה על משהו שעשיתי? ומה קרה לי? כלום! אז נכון, היה יכול להיות נחמד מצידי להתקשר, וזה משהו שהייתי צריכה לעשות, אבל למה לגרום לכל האי נעימות הזאת כשזה כבר לא תקף? מבחינתי שלא יתנו לי עוד כלום כל חיי אם זה מה שזה גורר אחריו... אז זאת היתה הוצאת קיטור, אבל גם בעצם רצון לדעת אם גם אתם, בין אם אתם פולנים, גרמנים, או כל מוצא אחר, צריכים להתמודד עם שטויות כאלה, ואם כן, איך עושים את זה בלי להישאב לצרות האלה?
אני לא יודעת מה הרכב המוצאים פה בפורום, אבל אני בטוחה שכולכם יודעים מה זה משפחה פולניה.. אז אצלי יש תערובת של גנים פולניים וגרמניים, מה שעושה את החיים אפילו עוד יותר כיפיים... אז מה הסיפור? לפני כחודש וחצי היתה לי יומולדת.. קרובי משפחה מחו"ל שלחות כרטיס ברכה, לי אין טלפון נייח בבית ומהנייד זה נורא יקר, אז לא יצא לי להתקשר להגיד תודה. למתנה של סבא וסבתא אני צריכה לחכות כי הם לא גרים בארץ, ובכלל עוד לא קנו אחת כי זה משהו שיוזמן מחו"ל והם יתנו כסף.. דיברנו גם על זה שדודה אחרת תוסיף כסף, ואני אשלם את ההפרש.. היום כשהנושא עלה (צריך כבר להזמין את המתנה) ושאלתי לגבי הדודה, אמא שלי התחילה להגיד שהיא לא הולכת לבקש והתחילה להטיף לי על כמה לא בסדר מצידי שלא התקשרתי.. אמרתי לה שהיא (וגם הם) יודעים שאין לי מאיפה לחייג לחו"ל, ושאם לא הייתי אצלה במקרעה באותו יום, גם סבא וסבתא לא היו מקבלים טלפון. ושבכל מקרה עברו כבר חודש וחצי ולא קרה כלום לאף אחד.. ומה קורה? אני חוטפת צעקות והטפות ורגשי אשמה שעכשיו לא נעים לבקש.. אז אל תבקשי! לא צריך! לא מובן לי כל עניין רגשות האשמה האלה.. מה יצא למישהו מהמעורבים אם עכשיו אתקשר להתנצל על שלא התקשרתי לפני חודש וחצי? כמה אנשים בחיי לא אמרו לי תודה על משהו שעשיתי? ומה קרה לי? כלום! אז נכון, היה יכול להיות נחמד מצידי להתקשר, וזה משהו שהייתי צריכה לעשות, אבל למה לגרום לכל האי נעימות הזאת כשזה כבר לא תקף? מבחינתי שלא יתנו לי עוד כלום כל חיי אם זה מה שזה גורר אחריו... אז זאת היתה הוצאת קיטור, אבל גם בעצם רצון לדעת אם גם אתם, בין אם אתם פולנים, גרמנים, או כל מוצא אחר, צריכים להתמודד עם שטויות כאלה, ואם כן, איך עושים את זה בלי להישאב לצרות האלה?