אויהל

[דדיחתם]

הרבה הונגרים יש בפורום

לא יודע אם שמתם לב, אבל יש בפורום המון חוקרי משפחות מהאזורים שבהם מדברים/דיברו הונגרית, הרבה יותר משיעורם באוכלוסיה : שלושתנו, א77, ספרן, theshis (מה איתו באמת?), משה לרר, נחי, ilanr, רותי רמר חוקרת את משפחת בעלה מהונגריה, ובודאי שכחתי כמה שמות. מעניין מה הסיבה. בכלל מעניין מדוע יש הבדלים גדולים בהתעניינות בקרב בני עדות שונות. לדוגמא : בJEWISHGEN יש יותר רישומים של יהודים מסקוטלנד מאשר יהודים מתימן - שיש שם רק בודדים - אעפ"י שברור היכן חיו יותר יהודים. בכלל מקרב עדות המזרח פחות גיליתי התעניינות מסיור באתרים שונים, וחבל.

 

[סבא יעקב]

שורשים ומאכלים

הדבר שאולי דבק בנו יותר מכל מהבית הישן, הם הריחות והטעמים של פעם. ובהקשר זה רק סיפור קטן. נכד שלנו היה במחנה אימון סייף בבודפשט. המארחים, קבוצת ספורט מקומית הגישו באחד הערבים לארוחה פשטידת אטריות מתוקות. הנכד גילה מייד את ה"אוכל מהבית". הילדים האחרים עיקמו את האף והלכו לחפש המבורגר.

 

[דדיחתם]

אתם אוכלים הרבה קפוסטה

וקרזת (kerezet?), ואטריות עם כרוב - משהו כמו קפושטוסטה

 

[קורן אורית]

הונגרים

כקוראת נאמנה של הפורום (מאז שדדי הסב תשומת ליבי אליו), ההשתתפות הערה של יוצאי הונגריה בפורום הפתיעה אותי, במיוחד בגלל שזו עדה שאינה בולטת בשום תחום מיוחד וכמובן לא בגודלה. לגבי ההתעניינות של העדות השונות בנושא חיפוש השורשים יש לי השערה והיא קשורה כמובן לשואה. חלק גדול מהמשפחות נכחד, המשפחות היו קטנות ורק בודדים שרדו מהן. לנו לדור השני והשלישי יש רצון להיות חלק ממשפחה גדולה, להכיר אותה מההיסטוריה כי אי אפשר להכיר את האנשים ולשמוע מפיהם את הסיפורים. יוצאי עדות המזרח גדלים בדרך כלל במשפחות גדולות שבטיות עם תהליך נורמלי של סב שמספר לאב שמעביר לבן... כך אני מבינה את התהליך שאני עוברת ולבעלי קשה להבין את ה"דרייב" הזה.(יוצא עירק בן למשפחה גדולה מאד). ודדי, להזכירך בשלב מסויים חיפשת את המשפחה שלי - אונגרליידר אלא שהחיפוש שלי הוביל אותי למסקנה שכנראה אני לא שייכת לענף שמיוצג בJEWISHGEN

 

[סבא יעקב]

הונגרים (2)

אני חי מזה הרבה מאוד שנים בקיבוץ שרוב חבריו לפני 40-50 שנה, היו ילידי הונגריה רבתית. רבים מהם פעלו במחתרות הציוניות בבודפשט, לאחר מכן היו פעילי עליה, מפעילי בתי-ילדים (רובם יתומים) ולבסוף עלו במגוון דרכים, לרוב בעליה בלתי חוקית כחלוצים לארץ. השאיפה העזה להשתלב בבנית הארץ, הקמת המדינה, בנית חברה שוויונית וכו,... יצרו את דפוס ההתנהגות, בה הקפידו לדבר עברית ולהסתכל קדימה ולא אחורה. עברו שנים לחלק מהחברים פחות, לאחרים יותר עד שהסכימו ביום השואה בבית הספר האזורי לספר את סיפוריהם. חלק יצאו עם כל משפחתם למסעי שורשים, במשפחה הרחבה שלי אני ה"נודניק" שמציק לאנשים בתעוד "עץ משפחה". כל אחד הוא אדם לעצמו עם הטוב והרע שבו. אני אישית סולד מההכללות של: הונגרים, ערבים, יהודים ועוד...