לי דוקא נשמע הגיוני ביותר
ראשית, אספרגר לא חיב להיות תפקוד גבוה.
מי שקיבל אבחנת אספרגר, סימן שהיו לו מילים ומשפטים קצרים בכמות שנחשבת "תקינה" עד גיל 3-4 .
זה הכל.
זה לא אומר כלום על שום דבר אחר.
 
שנית, אני כמובן חולקת על כל מה שציינת כדברים שצריך לעבוד עליהם
בכלל, להחליט מראש מה הצרכים והקשיים של ילד מסויים
רק כי הוא מקוטלג בתת-אבחנה מסויימת
-
טוב שבוטלו תת-האבחנות האלה!
 
שלישית- לפעמים יש חיבורים מופלאים בין בני-אדם, בין ילדים,
בלי קשר לקיטלוגים של אנשי המקצוע.
החיבורים האלה מעוררים בילד את הכוחות שבו,
ותורמים לו יותר מכל טיפול.
 
כשביקרתי עם ה
שלי בקייטנה של כתת התקשורת
שהיה מיועד אליה, לקראת כתה ג' ,
הוא (אספי בתפקוד מעורב: יש תחומים "גבוהים", יש "בינוניים" ויש גם ממש "נמוכים"),
התחבר מיד בחיבור מופלא, לילד לא ורבלי.
נוכחותו של הילד הזה בכתה, עזרה ל
במעבר אליה.
הכתה היתה מגוונת מבחינת "רמות התפקוד" וזה תרם המון לכולם.
ראשית, אספרגר לא חיב להיות תפקוד גבוה.
מי שקיבל אבחנת אספרגר, סימן שהיו לו מילים ומשפטים קצרים בכמות שנחשבת "תקינה" עד גיל 3-4 .
זה הכל.
זה לא אומר כלום על שום דבר אחר.
 
שנית, אני כמובן חולקת על כל מה שציינת כדברים שצריך לעבוד עליהם
בכלל, להחליט מראש מה הצרכים והקשיים של ילד מסויים
רק כי הוא מקוטלג בתת-אבחנה מסויימת
טוב שבוטלו תת-האבחנות האלה!
 
שלישית- לפעמים יש חיבורים מופלאים בין בני-אדם, בין ילדים,
בלי קשר לקיטלוגים של אנשי המקצוע.
החיבורים האלה מעוררים בילד את הכוחות שבו,
ותורמים לו יותר מכל טיפול.
 
כשביקרתי עם ה
שהיה מיועד אליה, לקראת כתה ג' ,
הוא (אספי בתפקוד מעורב: יש תחומים "גבוהים", יש "בינוניים" ויש גם ממש "נמוכים"),
התחבר מיד בחיבור מופלא, לילד לא ורבלי.
נוכחותו של הילד הזה בכתה, עזרה ל
הכתה היתה מגוונת מבחינת "רמות התפקוד" וזה תרם המון לכולם.
