אי אפשר להשיג סייעת לגן פרטי
רק לגנים מוכרים.
אנחנו עמדנו עם דילמה דומה, הוא אובחן בתחילת השנה וכבר אי אפשר היה להכניס לגן תקשורת. החלטנו לא לעשות לו זעזועים מיותרים ולא להתאמץ להכניס למסגרת מיוחדת.
בדיעבד - טעות.
למרות שהגננת היתה נפלאה ותומכת והם באו לקראתו המון, הגן ממש לא היה מותאם לצרכים שלו.
הוא התנהג באלימות לילדים ולא היה לנו איך לתת מענה, כי כאמור, אי אפשר היה להביא סייעת.
אנחנו טורטרנו מאוד - שלושה טיפולים בשבוע זו התעסקות חבל על הזמן.
אבל בעיקר - היה לו לא טוב והוא ממש לא התקדם מבחינה תקשורתית. להיפך.
שזה גם נבע מהמצוקה שלו לדעתי.
 
גן התקשורת שהוא הולך אליו כבר שנה שניה, הוא נפלא.
טוב לו בו, הוא התקדם מאוד, הוא נהנה, הולך בשמחה.
 
למה את סגורה על זה שילך שנה הבאה לגן עיריה?
בגן תקשורת אפשר להיות עד גיל 7 - זה אומר שהוא יכול להנות מגן מותאם, סל טיפולים מטורף ואנשי מקצוע בתחום, ארבע שנים קדימה.
לדעתי חבל לוותר על זה.
מה גם שגן עיריה זו חוויה שגם הרבה ילדים "רגילים" ממש סובלים ונפגעים ממנה...
40 ילדים עם גננת וסייעת, ממש קטנטנים, זה לא להיט.
בגן תקשורת יש שמונה ילדים וצוות פשוט ענק, שמתמחה באוטיזם, הם מקבלים טיפולים מסביב לשעון, הכל בגן.
כל ילד היה מרוויח מגן כזה.
 
גני תקשורת משבצים לפי תפקוד. זאת אומרת שלא ישימו אותו עם ילדים שהם בפער מאוד גדול ממנו.
והרשי לי לכתוב כאמא לשלושה, שהאמצעי ביניהם, הוא אוטיסט - נורמליות היא לא מדבקת.
וגם לא אוטיזם.
בגן תקשורת יש שמונה ילדים ולפחות ארבעה אנשי צוות בכל רגע נתון. יש המון מרחב לתשומת לב אישית.
 
את רק מתחילה את הדרך כאם לילד מיוחד, קחי אוויר ונסי לשחרר את האג'נדות.
אולי עוד שנה הצוות יגיד שהילד הזה לא צריך גן תקשורת (האמיני לי, יש קופצים על כל מקום),
אולי תגלו שטובת הילד היא להשאיר אותו עד כיתה א' בגן,
הכל יכול להיות.
הטיפ שלי: תעשו *עכשיו* מה שהילד צריך *עכשיו* ונסו לא לדאוג מהעתיד יותר מדי.