אוזן קשבת

[מפלצת או ילדה]

בתגובה שלי למעלה

נכתבה מבלי שראיתי את הפוסט הזה. ועכשיו, אחרי שקראתי מה עברת - היא רלוונטית אפילו יותר. כל מה שאת מספרת זה לא 'קשרים רעים עם גברים'. זו טראומה לא מטופלת של אונס שנשארה לא פתורה ולא מנוחמת עד תום, וממשיכה להרעיל לך את היכולת להיות בקשר. זה גם מסביר מאוד את הבחירה בבן הזוג הספציפי הזה. וזה גם מסביר את עייפות החומר של 'קשר טיפולי' שלא מגיע לשום מיצוי ומעבר לפאזה שיוויונית ומאוזנת במישור של קבלה-נתינה. בא לי פשוט לצעוק לך טיפול, טיפול, טיפול!!!
ואחר כך, לקינוח, טיפול זוגי, כדי לנקות גם ביניכם את כל הבוצה שהצטברה אצלו מלהיות בצד 'המציל את הנערה', מבלי שהיא מגיעה לחוף מבטחים ומצילה את עצמה מהשדים שלה, ומבלי שהיא נותנת את ליבה.

 

[Snow lily]

הייתי בטיפול

ובשלב מסויים הגעתי למסקנה שזה לא מתקדם לשום מקום.
בעבר הצעתי לבעלי טיפול זוגי והוא מתנגד לכך בתוקף.

 

[shirael]

יש מליון צורות וסוגים של טיפול.

אם זה לא עבד בגישה אחת לכי לחפש מטפל אחר ו\או גישה אחרת. אני משתפת פה לפעמים דברים שעזרו לי, כדי לסבר את האוזן למגוון הבלתי נדלה שזמין כשמתחילים לחפש:
&nbsp
טיפול פסיכולוגי (שאכן מיצה את עצמו אחרי 4 חודשים), שיחות טיפוליות עם בעלי מקצוע מתחום מהרפואה המשלימה, מדיטציות אקטיביות מבית אושו, ביקורים ואף מחייה לתקופות באשרם במדבר, שינוי תזונתי עמוק, קריאת ספרים בנושא מודעות עצמית (במיוחד "כוחו של הרגע הזה", "לבסוף מוצאים אהבה" ו"דרך גבר"), הומאופתיה, שחזור גלגולים, רפלקסולוגיה, טיפולים אנרגטים במגע, תקשור, סדנאות (כתיבה, קונסטלציה משפחתית, תרפיית הילד הפנימי, סדנת "מהות" למודעות עצמית, תטה הילינג), ואפילו ביקרתי פעמיים אצל שמאן בפרו שהוא תרפיסט לכל דבר, להשתתפות בטקסים עם תרופות הזיה.
&nbsp
עשיתי את כל זה כי לפני כמה שנים החלטתי שאני נלחמת על לא פחות מהחיים שלי, ולכן כל דבר שידבר אלי - אני הולכת עליו. כי הרגשתי שהמצב שהגעתי אליו היה מוות בעודי בחיים, ושמגיע לי לחיות באהבה ובחופש כל עוד אני כאן (והצלחתי).
&nbsp
הלוואי שתמצאי בעצמך את הכוח להילחם על הזכות שלך לחיות על אף כל מה שעשו לך.

 

[Snow lily]

תודה, אבל

כל עניין התקשור, הומיאופטיה ווודו למיניהם לא בשבילי. לא מאמינה בתחומים שאינם מדעיים.

 

[shirael]

לא היה לי ספק.

גם אני הייתי כמוך פעם, אבל זה לא רלוונטי. נתתי את הרשימה המלאה *שלי* כדי לפתוח לך את הראש לאינסוף הדברים שאת יכולה לעשות מחוץ לקופסה כדי לעזור לעצמך, ולא חסרים כאלה שבהחלט מתאימים לדרישות שלך. סדנת כתיבה זה לא וודו. הספרים שנקבתי בשמם הם מקצועיים, מקורקעים ורציניים, וחלקם מומלצים בפורום הזה דרך קבע. סדנת "מהות" רחוקה שנות אור מכל ניחוח ניו אייג'י רחמנא לצלן (עד כדי כך שאנוכי המרירה והסופר-שכלתנית של 2007 הלכתי לעשות אותה) ותרפיית ילד פנימי היא שיטה מקובלת וחזקה בתחום הפסיכותרפיה.
&nbsp
בסופו של דבר זה עניין של החלטה. האם את מוכנה לחפש מתחת לבלטות רעיונות ודרכים להציל את עצמך, או להגיד קודם כל "לא" ולהישאר בתחום הנוחות והמוכר. זה הכל.

 

[מפלצת או ילדה]

בשלב הזה

מבלי להיות שם זבוב על הקיר, אני משוכנעת שהגעת לנקודה שלא היית מסוגלת להתמודד איתה בבק ספייס. מכל מה שאני קוראת כאן נושבת פוסט טראומה בעומק רציני מאוד. את חייבת מישהי שמתמחה בפגיעה מינית. אולי אפילו מאחד ממרכזי הסיוע. יש להם הכשרה עדכנית ביותר וניסיון עתיר בטיפול בפוסט טראומה על הרקע הזה.
החיים יכולים להיות יפים. אל תענישי את עצמך על העוולות שאחרים הותירו בך. לא מגיע להם התענוג הזה שתחיי בסבל לשארית חייך. מגיע לך להיות מאושרת!!

.

 

[Snow lily]

פניתי למרכזים כאלו ושוחחתי עם פסיכולוגית.

ויתרתי על העניין לפני שנים.

 

[מפלצת או ילדה]

חבל מאוד

מדובר באיכות החיים הרגשיים שלך ובשלמות הנפשית שלך.
אל תחשבי שלכל מה שאת מעבירה את עצמך <ואולי גם אותו, לנוכח המאבק המפואר שאת מעלה עבור כל רעיון לשבירת סטטוס קוו עגום> לא יהיו מחירים הרסניים ביותר ברמה הנפשית ככל שיחלוף עוד זמן.
אבל לפעמים המחסומים כל כך חזקים שאין מנוס מלהגיע קודם לתחתית של התחתית, ורק אז להבין / להשלים שמוכרחים לטפל. ואולי עדיין לא מספיק רע לך...

.

 

[shirael]

מסכימה עם ילדפלצת,

ככל שאת חושפת יותר פרטים כך מתגלה תמונה יותר קיצונית (ומכמירת לב). למען הסר ספק, אין הכוונה כביקורת כלפייך בכלל - הכוונה היא להעמיד לך פרספקטיבה שתבהיר לך שמצבך הוא לא עוד וריאציה של מצב אנושי נורמלי, נוסח "יש גם אנשים כאלה, מה אפשר לעשות", אלא פציעה אנושה שלא טופלה כראוי. אנלוגיה טובה לדעתי זה שכאילו תגיעי לפורום רפואי לבקש שיטות להתמודדות עם כאבים ברגל, ותוך כדי השיחה יתגלה שהרגל כואבת כי דרסה אותה משאית ועכשיו יש בה נמק.
&nbsp
מצטרפת בכל לב להפצרה: שימי לך למטרה להחלים מכל מה שהטראומות האלה עיוותו בתוכך. זה אפשרי וזה מגיע לך.

 

[מפלצת או ילדה]

ילדפלצת

אמא שלך

 

[shirael]

מה'ניעשה בחרת שם נורא ארווווווך

 

[מפלצת או ילדה]

להתמודד!

 

[חרסינה משורינת]

טרם קראתי את כל השרשור

האם גם הוא אובחן כאספרגר? האם הוא מודע שקשייו משפיעים עליך?
מה בדבר להכיר חברה חדשה?

וישנם גם תחביבים רבים שאפשר לחלוק ,
למשל אצלי לבן הזוג שלי שהיינו יחדיו חמש שנים הייתה משיכה
לדברים שלא עניינו אותי ולי משיכה לדברים שלא עניינו אותו .

אז מצאנו דרך לגשר-
אני מאוד אוהבת לבשל והייתי מבשל הרבה והוא היה הפוסק האחרון בענייני הטעם ואירגנו ארוחות יפות ומחוות נעימות זה לזה .

הוא התעניין בשיחזור רהיטים ישנים - מה שניסיתי להשתלב ללא הועיל בו מכיוון
שאין לי ידי כסף או זהב לדברים מסוג זה והיה לו עוד תחביב שכלל קוודקופטרים - שזה דומה מאוד לדאונים זעירים שאפשר להטיס.

אני הייתי מכינה אוכל לפינקיק והוא היה מביא את הדאון שלו (שאישית ברגע שהוא מתקרב אלי אני מאוד מפחדת) והייתי עושים יחד פיקניק בפארק ומדברים על ענייני היום יום .

נשמע שיש כבר מצע לתחביב אחד משותף- ספורט או ריצה שתוכלו לעשות ביחד ואם חסרים נושאי שיחה הרי שתוכלו למצוא תחביב יחדיו ששניכם תגלו בו עניין , אולי קריאה בספרים משותפים אולי סרטים, אולי טיולים , אולי פילוסופיה מי יודע.

הקשר שלכם נשמע חזק ואמיתי,
לטעמי רק נמצא שאולי אין לכם כלים או יכולת לבלות מספיק זמן יחד
ואת יודעת אחפש לך פודקאסט יפה ששמעתי ואם אמצא אשים אותו
על אישה שבעלה הוא אספרגר וכיצד לימוד של הנושא ואימוץ של טכניקות
להעמקת והבנה של הצד השני גרמו לנישואיהם להצליח .

האם את דוברת אנגלית?
אני מתנצלת מראש אם נתתי תשובות או שאלתי שאלות שכבר נשאלו
טרם סיימתי לקרוא את השרשור

 

[Snow lily]

הוא לא אספרגר

הוא מזהה רגשות. הוא אנטי חברתי.
ניסינו למצוא תחומי עניין משותפים. שיחקנו במחשב יחד, אך הוא לקח זאת ברצינות וזה נעשה לא מהנה עבורי.
הוא מעדיף הליכות, ואני ריצות.
רכשנו משחקי קופסה, אך הוא איבד עניין מהר.
אני אוהבת לקרוא. הוא לא.
לעתים רחוקות מסכימים על סרט שמעניין את שנינו, ואז צופים בו יחד (בלי מגע).
לשאלתך-
אני אכן דוברת אנגלית.

 

[חרסינה משורינת]

2

במידה ואת דוברת אנגלית-
פודקאסט היא תוכנית שבועית או חודשית שמשודרת באינטרנט בדומה לשידורי רדיו
נתקלתי בחלק השני של התוכנית בעקבות האזנה ובו מתואר על אנשים שלומדים להפוך את אישיותם או לתפקד עם קשיים של איך הם נתפסים בעיני אחר ומה הם.

הסיפור שהזכרת על בעלך והקרירות שלו ומצד שני אני בטוחה שהוא אדם נאמן ודובר אמת מזכירה לי את החלק בתוכנית ואני מקווה שהיא יכולה לתת לך רעיונות או תקווה לשינוי מצב (וכאמור חרף הבדידות אינני חושבת שאיבדת תקווה ומשתמע מכתיבתך שיש צדדים רבים וטובים בזוגיות הזו ועוד הרבה עבורך ועבורו בחייכם המשותפים):

http://www.thisamericanlife.org/radio-archives/episode/458/play-the-part?act=2#play

 

[Snow lily]

תודה

אבדוק כאשר אהיה על מחשב

 

[חרסינה משורינת]

הבנתי שהוא לא , אני מקווה שזה למרות זאת

כן יכול לתת לך כיוון
ובבקשה שמרי על רוח הביקורת הטובה
וההחלטה הסופית לעצמך.

שמחתי לקרוא שאת לא מקבלת דברים כמובן מאליו
פה ולא מפזרת בנדיבות מחייך .
לדעתי נהגת נכון ואני מקווה שהכתיבה פה מאפשרת לך פורקן
כלשהו לקושי ולבדידות ושכן קיבלת עצות טובות לדרך.

יום נעים

 

[Snow lily]

 

[מריוס זכריה]

דעתי על המצב בכללותו

כמו שראית, אחרי תגובה קצרה אחת נמנעתי מלהמשיך לכתוב, כי חשבתי שזה לא יעזור, מכיוון שמשהו אצלך מקובע.

בינתיים חשפת עוד הרבה על מצבך, ועל זה אני רוצה לתת לך את התמונה כמו שאני רואה אותה.

אני חושב שהמצוקה שלך גדולה למדי, ולכן באת לפה.
וזאת למרות הדברים הטובים שכן יש לך: ילדים, על שתיים ועל ארבע, וכן בעל שלמרות מה שאת תופשת כמגבלותיו, את רואה גם את יתרונותיו. זה לא מעט.

אבל זה לא מספיק. ולכן את כאן.
ואני גם חושב שכשבאת לכאן לא ידעת בדיוק מה את רוצה או צריכה. כתבת שאת רוצה לשתף, אבל אני חושב שאת רוצה וצריכה הרבה יותר מזה.

אני חושב שבעקבות האונס שעברת בהחלט נכנסת למצב פוסט טראומטי, או במלים פשוטות יותר, כמה דברים אצלך הפכו למסובכים. גם יש שם פגיעה מינית, גם חילול הגוף והמרחב, גם תחושת אשמה (ברוב המקרים), אפילו שאובייקטיבית היא כוזבת, וגם - בעיקר - סוד שצריך לחיות איתו. גם אם מספרים לחלק מהאנשים חלק מהעניין, עדיין תמיד יהיה שם סוד.

והסוד מסתבך כי ארוע מורכב כל כך, והארועים הקשים שאחריו (הקשרים הרעים) מסבכים את הנפש, ונפש מסובכת שחוששת להיפתח מתחילה להסתבך עם עצמה.

לגבי בעלך אני מאוד מעריך את זה שהוא התגייס כל כך לעזור לך.
אבל - משהו בגישה שלך חוסם שם קירבה. כי יש דברים במישור הנפשי שבעל (או אישה) לא יכולים לתת, שרק בעלי המקצוע, או לצורך העניין, זר עם כוונות טובות, יכולים לתת.

בעלך הפך בלית ברירה למשהו שהוא כמעט מטפל - אבל רק בתחומים מסיימים. מערכת היחסים שלכם עוצבה סביב העזרה שהוא הגיש לך. אני לא אומר שזה כל מה שהיה שם, אבל אני כן אומר שזה השפיע עמוקות.

לכן אני לא חושב שבעלך חסום לדברים שמעניינים אותך כי הוא חסר עניין או חסר מוטיבציה, אלא במידה רבה בגלל החסמים שלך עצמך - שכאן בפורום רואים אותם בפעולה. את מאמינה שהתגברת על הארועים האלה ככל שניתן ושמכאן את מוכנה לחיות את חייך. אבל לדעתי לא עיבדת אותם מספיק.

העובדה שהיה לך טיפול לא מוצלח לא אומרת שאת לא צריכה יותר טיפול.
אני חושב שאת כן צריכה, מהסיבה הפשוטה שאת במצוקה, ובמחסור רגשי גופני ומיני.
אני חושב שאת צריכה עזרה מקצועית - וכמה שתתחפרי בהכחשת העניין - רק תסבכי את מצבך. לא כל המטפלים אנוכיים, אינטרסנטיים או עובדים רק בשביל הכסף. למעשה - רובם לא כאלה. חלק כן - שחוקים, דפוקים או משהו. אבל הרוב - לא.

אז את יכולה להסביר שוב למה את לא צריכה טיפול ולמה טוב לך עם מה שיש.
ואם כך תעשי, אז תישארי בדיוק עם מה שיש.
וזה חבל, כי זה הרבה פחות ממה ממה שמגיע לך וממה שאת יכולה וצריכה.
זה באמת יהיה חבל.
וזה רק קיבעון שלך, שבמידה רבה גם קשור לייאוש שלך, חוסר אמונה ברצונו הטוב וביכולתו של הזולת, וגם ברתיעה מלגעת שוב בפצעים.

את יכולה ללכת לכל הסדנאות ששירה המליצה עליהן. הכל טוב יותר מלא לעשות כלום. אבל עדיין אני הייתי שם בעדיפות ראשונה טיפול שיחתי.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[Snow lily]

כאמור

קשה לי לחלוק עם מישהו שמקבל תשלום עבור שיחה עמי. לא מסוגלת להיפתח, אפילו לא לרמה בה כתבתי בפורום. שעה-שעתיים בשבוע עם מטפל אינן כלי להתמודדות עם המצב. כבר עברתי זאת בעבר, ואיני חושבת שזה כלי מתאים לכולם. טיפול לא יכול להוות תחליף או הקלה במחסור רגשי או גופני. זה יישאר גם לאחריו.
כאן קל יותר לחלוק, מכיוון שאני מאחורי מקלדת, ואף אחד לא חייב לקרוא את מה שכתבתי. זו לא כפייה לחלוק, ואני לא מרגישה במסגרת טיפולית.

אמנם חוויות העבר השפיעו על בחירת בן הזוג, אך הן לא אלו שגורמות לי מחסור רגשי.