הוא המוח ואת הלב?
לא, לא ממה שקראתי פה.
 
יש לך לב, אני מקבלת את זה. הוא אפילו חזק ועמוק ורך ורגיש מאין כמוהו. רגיש עד כדי כך שמרוב כאב החלטת שעדיף לך לקבור אותו עמוק באיזה קיר בטון, להקיף בגדר תיל, ולחיות חיים בטוחים בטוחים, כאלה שלא יאפשרו לאף גבר מסוכן להתקרב אליו שוב ולהכאיב לו.
 
היתרונות? תיארת אותם בלי סוף. שקט וביטחון כלכלי ומשפחתי, וזה לא שאין תחושת שותפות והערכה הדדית וכו'. החסרונות? כולם פה מנו אותם בפנייך ואת סירבת להכיר בכל אחד ואחד מהם. אם תשאלי אותי, החסרון העיקרי הוא שבהעדר הלב הפכת את החיים הנפשיים הפנימיים שלך לשממה עקרה, שבה נותר רק המוח המחושב. הרציונליזציה השחוקה של "כל הזוגות צריכים להתפשר" ו"אי אפשר לקבל כל מה שרוצים".
 
אבל הלב שלך לא הלך לשום מקום. הוא שם בתוך הקיר שלו, והוא סובל. בגלל זה את פה. מחפשת קצת חום אנושי להפיג את הבדידות האיומה שכפית על עצמך בקשר שאמור להיות הכי אינטימי, הכי מכיל, הכי קרוב, חם, רך. שיקוף של הלב. אבל המוח עומד על המשמר, וכל פעם שמנסים פה לומר לך: "תסתכלי על הבחירה שעשית. קיבלת החלטה מתוך טראומה והיא הובילה למצב שגורם לך לקמול, שמלמד את הילדים שלך שביום מן הימים עליהם לחפש קשר פושר, נטול התלהבות, שבו אין תקשורת ואין קרבה של נשמה ורגש. שאהבה היא בדידות" - כל פעם המוח שלך מתנגד בכל תוקף ופולט עוד רציונליזציה. הילדים לא סופגים כלום. אהבה זה לא הכל בחיים. משפחה זה סוג של הסדר כלכלי.
 
אני עצמי בזבזתי הרבה מאוד שנים על המוח וההרציונליזציות שלו (ובסוף אגב הבנתי והוכחתי על בשרי שיש דרך אחרת ושאושר הוא בגדר האפשר), ולכן באמת שלבי יוצא אלייך. אבל את לא עובדת על אף אחד פה. רק על עצמך.
לא, לא ממה שקראתי פה.
 
יש לך לב, אני מקבלת את זה. הוא אפילו חזק ועמוק ורך ורגיש מאין כמוהו. רגיש עד כדי כך שמרוב כאב החלטת שעדיף לך לקבור אותו עמוק באיזה קיר בטון, להקיף בגדר תיל, ולחיות חיים בטוחים בטוחים, כאלה שלא יאפשרו לאף גבר מסוכן להתקרב אליו שוב ולהכאיב לו.
 
היתרונות? תיארת אותם בלי סוף. שקט וביטחון כלכלי ומשפחתי, וזה לא שאין תחושת שותפות והערכה הדדית וכו'. החסרונות? כולם פה מנו אותם בפנייך ואת סירבת להכיר בכל אחד ואחד מהם. אם תשאלי אותי, החסרון העיקרי הוא שבהעדר הלב הפכת את החיים הנפשיים הפנימיים שלך לשממה עקרה, שבה נותר רק המוח המחושב. הרציונליזציה השחוקה של "כל הזוגות צריכים להתפשר" ו"אי אפשר לקבל כל מה שרוצים".
 
אבל הלב שלך לא הלך לשום מקום. הוא שם בתוך הקיר שלו, והוא סובל. בגלל זה את פה. מחפשת קצת חום אנושי להפיג את הבדידות האיומה שכפית על עצמך בקשר שאמור להיות הכי אינטימי, הכי מכיל, הכי קרוב, חם, רך. שיקוף של הלב. אבל המוח עומד על המשמר, וכל פעם שמנסים פה לומר לך: "תסתכלי על הבחירה שעשית. קיבלת החלטה מתוך טראומה והיא הובילה למצב שגורם לך לקמול, שמלמד את הילדים שלך שביום מן הימים עליהם לחפש קשר פושר, נטול התלהבות, שבו אין תקשורת ואין קרבה של נשמה ורגש. שאהבה היא בדידות" - כל פעם המוח שלך מתנגד בכל תוקף ופולט עוד רציונליזציה. הילדים לא סופגים כלום. אהבה זה לא הכל בחיים. משפחה זה סוג של הסדר כלכלי.
 
אני עצמי בזבזתי הרבה מאוד שנים על המוח וההרציונליזציות שלו (ובסוף אגב הבנתי והוכחתי על בשרי שיש דרך אחרת ושאושר הוא בגדר האפשר), ולכן באמת שלבי יוצא אלייך. אבל את לא עובדת על אף אחד פה. רק על עצמך.
