לשושה
שלום שושה! ההתפתחויות שאת מתארת (איך שאני רואה את הדברים), הן תגובוות אלימות של אימך כלפי המטפלת. לכן, אני לא חושבת שהעניי הוא "להחליף מטפלת או לא", כי עם כל מטפחת אחרת זה יכול לקרות - אלו הן חלק מתופעות המחלה - ובעניין זה אוסיף גם על האשמה בגניבות. ממה שאת מתארת, המטפלת נבחרה בקפידה, והיא עושה את עבודתה נאמנה מאוד, לכן נוצר לי הרושם שהיא לא טיפוס שגונב או משהו מהסוג, - ואם היתה, אני מאמינה שכבר הייתם עולים על זה- מה גם שהאשמה בגניבות הן גם חלק מתופעות המחלה - הזיות- (מה שעוד יותר מחזק את דעתי שהיא בסדר גמור). מנסיוני האישי, אני הייתי עדה, אישית, למקרה הראשון בו סבתי האשימה את אמי ואת דודי (שבכלל שהה בחול באותה העת) בגניבה (האשמות חמורות), וכמובןשאחרי כמה דק' חזרה לעצמה והבינה. אסכם את דברי - הבעיה היא לא במטפלת. אמא צריכה לקבל טיפול תרופתי כנגד האלימות - גם את זה לצערי חוויתי על בשרי - סבתי היתה מכה אותי ואת הפיליפינית הראשונה שהיתה לנו ומרביצה ושורטת, ורק כדורים עזרו לה - ונגד ההזיות של הגניבה. כמו - כן, אני חושבת שרצוי שתסבירו למטפלת את המצב, ומניין נובעת האלימות. והכי חשוב - לזרום. אני סבורה ששיחות עם האמא לא יעזרו, ורק "יגמרו" את בניה כפי שכתבת. אחד הדברים שלמדתי מהאלצהיימר (ומנסיוני, ממה שחוויתי) הוא שלחולים אין מושג שנקרא "הגיון". אנחנו, הבריאים, (כך אני מרגישה לפחות) הולכים אינסטנקטיבית לפי ההגיון. אני חושבת על סיטואציה בה נניח סבתי באה ומאשימה אותי בגניבה של הרבה מאוד כסף, אינסטנקטיבית, בלי לחשוב בכלל, התגובה הראשונית שלי (ובטח גם של אחרים) תהיה "שאני אגנוב ממך? בחיים לא עשיתי ולא אעשה דבר כזה ואת יודעת, אז איך את מאשימה אותי בכלל", וברור שלא אומר לה ישירות: את צודקת אני גנבתי אני מודה. או משהו בסגנון של "לזרום איתה". אבל הם החולים לא מבינים את ההיגיון, וכמה שלא נסביר, הם, לצערנו, ימשיכו בשלהם כמו ילדים קטנים שעוד לא מבינים, ולכן מה שנותר לנו זה לזרום איתם. מקווה שעזרתי שיהיה לילה טוב!