אובססיה...
זה הולך להיות ארוך, אז תתאזרו בסבלנות, בבקשה.
קודם כל היכרות קצרה (וחיונית להבנת הסיפור):
אני בן 49. קיימתי יחסי מין בפעם הראשונה בגיל 17, היו לי 3 התנסויות מיניות עד לגיוס.
היה לי "חזון" לעתיד, בו אני שוכב עם *הרבה* נשים, חווה הרבה התנסויות מיניות, לפני שאני מתמסד, אבל זה לא קרה.
במהלך השירות הכרתי "אותה", ומאז היינו ביחד, 4 שנים כזוג ואח"כ נשואים מעל 25 שנה.
מעולם לא בגדתי (למיטב ידיעתי גם היא לא, פרט למשהו שעליו אספר בהמשך). במהלך כל השנים האלה לא עזב אותי הרצון לממש את ה"חזון", לשכב עם נשים אחרות.
הסקס היה מצויין, שלא תחשבו אחרת. גם עבורי וגם עבורה. אבל תמיד העיב, מבחינתי, העניין של ה"נשים אחרות".
ידעתי שאני לא הגבר שמוצא מאהבת, אני לא הטיפוס שילך לז**ן מאחורי הגב. לכן, ניסיתי ליצור סיטואציה בה אני נוסע *לבד* לחו"ל, בגישה ש "מה שקורה בחו"ל נשאר בחו"ל".
מצידה של אישתי הייתה תמיד התנגדות שנומקה בכל מיני ווריאציות ל-"יללה, אחלה רעיון בוא ניסע ביחד"...
עם השנים, האובססיה לא פחתה. הייתי באתרי הכרויות (הכרתי כמה נשים שם אבל לא מימשתי כלום וניתקתי מגע מאד מהר), "למדתי" בכל מיני אתרים ומקורות איך להתחיל עם נשים (לא השתמשתי בזה מעולם), וכל הזמן חיפשתי דרכים והזדמנויות ליסוע לחו"ל או
לאן-שהוא כדי "לפרק" את האובססיה הזאת.
בהתחלה עוד הרגשתי שיש לי נתונים שיאפשרו לי לפגוש נשים ולשכב איתן, הייתי עדיין צעיר (יותר), היה לי יותר שיער על הראש (קרי: ביטחון עצמי), הייתי יותר חסון וספורטיבי. בשלב מסויים קלטתי שגם זה כבר לא קיים. "קהל המטרה" שלי היה נשים צעירות יותר (לא
רציתי "תואמת" אישתי, רציתי נשים כמו אלה ש"פספסתי" כשהייתי בגיל 20-25...) ולגבי קבוצת הנשים הזאת כבר לא היה לי שום דבר להציע.
הבנתי שהסיכוי היחיד הריאלי שנשאר לי, לשכב עם נשים צעירות הוא לשלם עבור זה.
מכיוון שארצנו כל כך קטנה, וכל אחד מכיר מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו, הרעיון ללכת לנערת ליווי לא נראה לי בכלל. מה גם שהמחירים בשמיים...
אחוז באובססיה שלי, שהלכה והתגברה, "גיליתי" שיש מקומות בעולם בהם הסקס בתשלום הוא זמין וזול. תאילנד, פיליפינים, הקאריביים, חלק ממזרח אירופה ועוד.
למדתי את הנושא. התמחיתי בזה. איפה, כמה, מה ואיך.
וכמובן שלא יצא מזה כלום. לא הצלחתי לצאת לחו"ל לבד.
שלא תבינו לא נכון: כש*היא* רצתה לטוס לחו"ל לשבוע-שבועיים עם חברות (זה קרה פעמיים) אני פירגנתי ותמכתי בזה. לפני כשנתיים היא נסעה למזרח לחודש וחצי עם חברה, הן נפרדו אחרי מספר ימים. היא המשיכה לבד, והתחברה לכמה חבר'ה אירופאיים. מהסיפורים שלה *היה* לה
"כמעט" קטע עם מישהו מהם (זה מספיק שהיא ידעה שהוא לא-נימול?) אבל (לפי מה שהיא סיפרה) היא הפסיקה באמצע ולא *באמת* היה שם משהו, סיפור על בחור אחר בחבורה היה כל כך מלא חורים וסתירות שאני ממש לא בטוח ש*שם* גם כן לא קרה כלום...
ואני לא גבר קנאי. מבחינתי, כמו שכבר כתבתי, "מה שקורה בחו"ל נשאר בחו"ל", ואכן כך קרה.
ה"דיבוק" שלי לא עזב. הוא התגבר מחודש לחודש, משנה לשנה.
לפני כמה שנים כבר התקשתי להפריד בין חיי המין עם אישתי לבין האובססיה.
במהלך הסקס הייתי מדמיין שכל מה שקורה זה עם תאילנדית קטנה או עם שחרחורת קאריבית או...לא משנה, אני מניח שהבנתם.
הסקס הלך ודעך. הרצון *שלי* לשכב איתה פחת ופחת. וכתוצאה מזה גם ההנאה והתשוקה *שלה*...
אט אט נוצרה בעיה חדשה: אימפוטנציה.
אל תטעו, כשאני "עם עצמי" הכל עובד תקין לחלוטין, כלומר אין כאן בעיה פיזיולוגית.
אבל איתה זה פשוט לא הולך, לא עומד...כן, ניסיתי כדורים וכאלה, אבל אז הלכה הספונטניות ומעבר לזה, הטיעון שלה (טיעון נכון כשלעצמו) שעומד לי בגלל הכדור ולא כי אני חושק בה.
שלא תהיה אי-הבנה: אני אוהב את האישה הזאת! אני אוהב אותה כבר 30 שנה, והלוואי שיכולי להגיד שאני רוצה להזדקן איתה.
הטירוף הזה, ה"תשוקה" הזאת לממש את ה"חלום" שלי תקועה כמו עצם בגרון!
במשך השנים, היו *הרבה* פעמים בהן הרצון שלי להגשים את ה"פנטזיה" לפרק את האובססיה, הביאו אותי להתחלת צעדים של פירוק הנישואין.
כבר מספר פעמים פתחנו תיק ברבנות (תמיד עצרנו בשלבים הראשונים אבל הכוונה הייתה שם), כמה פעמים עזבתי את הבית כצעד ראשון לפרידה,תמיד ראיתי בגירושין פתח להגשמת האובססיה.
כשאני חושב על השאלה "האם אתה רוצה לנטוש את האובססיה?" התשובה שלי, שנובעת משנים על גבי שנים שפמפמתי אותה לעצמי, אני לא *יכול* להגיד "כן!". זה כל כך טבוע בי, זה כבר כל כך חלק ממני...
מצד שני, אני לא *באמת* רוצה לפרק את הנישואין.
אני רוצה לאכול את העוגה ולשמור עליה שלמה....
עכשיו, ה"הפרעה" שלי קיבלה תפנית חדש: אישתי מארגנת לנו טיול לחו"ל. ליתר דיוק - תאילנד.
היעד שכל כך הרבה זמן סימנתי כמטרה לטיול ז**נים שלי, המקום אליו גברים טסים בעיקר למטרות סקס...
אני מרגיש כאילו ש"הסנדוויץ' לוקח אותי למסעדה" (אתם בטח מכירים את הבדיחה).
אני "נדרש" לתכנן את הטיול (יחד איתה כמובן), לבצע הזמנות, לקרוא על מקומות אליהם רציתי להגיע בלעדיה!
אני חושב לעצמי "איך אני אמור להסתובב שם, עם כל הפיתויים שכל כך ייחלתי אליהם, בלי יכולת להנות מהם"?
תראו, אני מחפש תשובות. ברור לי שחלקן לא יהיו נעימות, ברור לי שחלקן יהיו לכאן וחלקן לשם. אבל מכולן יחד אני מקווה להעזר, לפתור את הסיוט הזה.
כמו כן, מה הייתם ממליצים לי? טיפול בעצמי? טיפול זוגי? אתם מכירים מטפל\ת טוב\ה?
תודה מראש לכל העונים.
זה הולך להיות ארוך, אז תתאזרו בסבלנות, בבקשה.
קודם כל היכרות קצרה (וחיונית להבנת הסיפור):
אני בן 49. קיימתי יחסי מין בפעם הראשונה בגיל 17, היו לי 3 התנסויות מיניות עד לגיוס.
היה לי "חזון" לעתיד, בו אני שוכב עם *הרבה* נשים, חווה הרבה התנסויות מיניות, לפני שאני מתמסד, אבל זה לא קרה.
במהלך השירות הכרתי "אותה", ומאז היינו ביחד, 4 שנים כזוג ואח"כ נשואים מעל 25 שנה.
מעולם לא בגדתי (למיטב ידיעתי גם היא לא, פרט למשהו שעליו אספר בהמשך). במהלך כל השנים האלה לא עזב אותי הרצון לממש את ה"חזון", לשכב עם נשים אחרות.
הסקס היה מצויין, שלא תחשבו אחרת. גם עבורי וגם עבורה. אבל תמיד העיב, מבחינתי, העניין של ה"נשים אחרות".
ידעתי שאני לא הגבר שמוצא מאהבת, אני לא הטיפוס שילך לז**ן מאחורי הגב. לכן, ניסיתי ליצור סיטואציה בה אני נוסע *לבד* לחו"ל, בגישה ש "מה שקורה בחו"ל נשאר בחו"ל".
מצידה של אישתי הייתה תמיד התנגדות שנומקה בכל מיני ווריאציות ל-"יללה, אחלה רעיון בוא ניסע ביחד"...
עם השנים, האובססיה לא פחתה. הייתי באתרי הכרויות (הכרתי כמה נשים שם אבל לא מימשתי כלום וניתקתי מגע מאד מהר), "למדתי" בכל מיני אתרים ומקורות איך להתחיל עם נשים (לא השתמשתי בזה מעולם), וכל הזמן חיפשתי דרכים והזדמנויות ליסוע לחו"ל או
לאן-שהוא כדי "לפרק" את האובססיה הזאת.
בהתחלה עוד הרגשתי שיש לי נתונים שיאפשרו לי לפגוש נשים ולשכב איתן, הייתי עדיין צעיר (יותר), היה לי יותר שיער על הראש (קרי: ביטחון עצמי), הייתי יותר חסון וספורטיבי. בשלב מסויים קלטתי שגם זה כבר לא קיים. "קהל המטרה" שלי היה נשים צעירות יותר (לא
רציתי "תואמת" אישתי, רציתי נשים כמו אלה ש"פספסתי" כשהייתי בגיל 20-25...) ולגבי קבוצת הנשים הזאת כבר לא היה לי שום דבר להציע.
הבנתי שהסיכוי היחיד הריאלי שנשאר לי, לשכב עם נשים צעירות הוא לשלם עבור זה.
מכיוון שארצנו כל כך קטנה, וכל אחד מכיר מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו, הרעיון ללכת לנערת ליווי לא נראה לי בכלל. מה גם שהמחירים בשמיים...
אחוז באובססיה שלי, שהלכה והתגברה, "גיליתי" שיש מקומות בעולם בהם הסקס בתשלום הוא זמין וזול. תאילנד, פיליפינים, הקאריביים, חלק ממזרח אירופה ועוד.
למדתי את הנושא. התמחיתי בזה. איפה, כמה, מה ואיך.
וכמובן שלא יצא מזה כלום. לא הצלחתי לצאת לחו"ל לבד.
שלא תבינו לא נכון: כש*היא* רצתה לטוס לחו"ל לשבוע-שבועיים עם חברות (זה קרה פעמיים) אני פירגנתי ותמכתי בזה. לפני כשנתיים היא נסעה למזרח לחודש וחצי עם חברה, הן נפרדו אחרי מספר ימים. היא המשיכה לבד, והתחברה לכמה חבר'ה אירופאיים. מהסיפורים שלה *היה* לה
"כמעט" קטע עם מישהו מהם (זה מספיק שהיא ידעה שהוא לא-נימול?) אבל (לפי מה שהיא סיפרה) היא הפסיקה באמצע ולא *באמת* היה שם משהו, סיפור על בחור אחר בחבורה היה כל כך מלא חורים וסתירות שאני ממש לא בטוח ש*שם* גם כן לא קרה כלום...
ואני לא גבר קנאי. מבחינתי, כמו שכבר כתבתי, "מה שקורה בחו"ל נשאר בחו"ל", ואכן כך קרה.
ה"דיבוק" שלי לא עזב. הוא התגבר מחודש לחודש, משנה לשנה.
לפני כמה שנים כבר התקשתי להפריד בין חיי המין עם אישתי לבין האובססיה.
במהלך הסקס הייתי מדמיין שכל מה שקורה זה עם תאילנדית קטנה או עם שחרחורת קאריבית או...לא משנה, אני מניח שהבנתם.
הסקס הלך ודעך. הרצון *שלי* לשכב איתה פחת ופחת. וכתוצאה מזה גם ההנאה והתשוקה *שלה*...
אט אט נוצרה בעיה חדשה: אימפוטנציה.
אל תטעו, כשאני "עם עצמי" הכל עובד תקין לחלוטין, כלומר אין כאן בעיה פיזיולוגית.
אבל איתה זה פשוט לא הולך, לא עומד...כן, ניסיתי כדורים וכאלה, אבל אז הלכה הספונטניות ומעבר לזה, הטיעון שלה (טיעון נכון כשלעצמו) שעומד לי בגלל הכדור ולא כי אני חושק בה.
שלא תהיה אי-הבנה: אני אוהב את האישה הזאת! אני אוהב אותה כבר 30 שנה, והלוואי שיכולי להגיד שאני רוצה להזדקן איתה.
הטירוף הזה, ה"תשוקה" הזאת לממש את ה"חלום" שלי תקועה כמו עצם בגרון!
במשך השנים, היו *הרבה* פעמים בהן הרצון שלי להגשים את ה"פנטזיה" לפרק את האובססיה, הביאו אותי להתחלת צעדים של פירוק הנישואין.
כבר מספר פעמים פתחנו תיק ברבנות (תמיד עצרנו בשלבים הראשונים אבל הכוונה הייתה שם), כמה פעמים עזבתי את הבית כצעד ראשון לפרידה,תמיד ראיתי בגירושין פתח להגשמת האובססיה.
כשאני חושב על השאלה "האם אתה רוצה לנטוש את האובססיה?" התשובה שלי, שנובעת משנים על גבי שנים שפמפמתי אותה לעצמי, אני לא *יכול* להגיד "כן!". זה כל כך טבוע בי, זה כבר כל כך חלק ממני...
מצד שני, אני לא *באמת* רוצה לפרק את הנישואין.
אני רוצה לאכול את העוגה ולשמור עליה שלמה....
עכשיו, ה"הפרעה" שלי קיבלה תפנית חדש: אישתי מארגנת לנו טיול לחו"ל. ליתר דיוק - תאילנד.
היעד שכל כך הרבה זמן סימנתי כמטרה לטיול ז**נים שלי, המקום אליו גברים טסים בעיקר למטרות סקס...
אני מרגיש כאילו ש"הסנדוויץ' לוקח אותי למסעדה" (אתם בטח מכירים את הבדיחה).
אני "נדרש" לתכנן את הטיול (יחד איתה כמובן), לבצע הזמנות, לקרוא על מקומות אליהם רציתי להגיע בלעדיה!
אני חושב לעצמי "איך אני אמור להסתובב שם, עם כל הפיתויים שכל כך ייחלתי אליהם, בלי יכולת להנות מהם"?
תראו, אני מחפש תשובות. ברור לי שחלקן לא יהיו נעימות, ברור לי שחלקן יהיו לכאן וחלקן לשם. אבל מכולן יחד אני מקווה להעזר, לפתור את הסיוט הזה.
כמו כן, מה הייתם ממליצים לי? טיפול בעצמי? טיפול זוגי? אתם מכירים מטפל\ת טוב\ה?
תודה מראש לכל העונים.
