הי.
ראשית, המרחק שאתה מדבר עליו הוא זניח. זה לא לעבור לאילת. זה אשקלון.. ממש לא נורא.
שנית, כמו שהציעו לך, אולי לא חובה לאשקלון, אלא למקום נחמד בדרך, כזה שיהיה קרוב יותר לבן שלך, אבל קרוב מספיק גם כדי שבת הזוג תקבל את העזרה והתמיכה שהיא צריכה.
אבל אם אין כזה, באמת, אשקלון היא ממש לא דרום רחוק.
ואגב זה פחות משעה נסיעה. כלום.
אתה יכול להמשיך בהסדרי הראיה וכלום לא צריך לשנות.
ייתכן והבן שלך ייכעס אבל נראה לי שאז, הכעס הוא לא על המרחק, אלא על עצם המעבר, כאילו לקחת עוד צעד לעבר המשפחה החדשה שלך.. וזה כעס שיכול לבוא בלי קשר למעבר. גם אם תעבור לרמת גן. או אם תחליט להתחתן, או להוליד ילד נוסף..
כי מה שאני מנסה לומר הוא, שלעבור לאשקלון זה ממש לא סיפור.
נשמע שהזוגיות שלך טובה.
ואני ממש לא חושבת שהיא תינזק אם תעברו. לא נראה לי שאם אתה עושה את המעבר באופן מושכל ובריא, אז הזוגיות תינזק כי אולי תאשים את בת זוגך במעבר או בריחוק מהילד.
ואולי אפשר לחכות עם המעבר שלך, שהיא תעבור בינתיים?
ואתה עוד כמה שנים?
האמת לא נראה לי. כי אז, נדמה לי שאת התסכולים שלך אתה תוציא על הילד. גם באופן לא מודע.
הילד כבר בן 9.
זה גיל שמתחילים להיות עצמאיים. עוד מעט קט הוא יוכל אפילו לקחת אוטובוס אליך לבד.
ועוד מעט קט ארוך יותר, הוא בכלל לא ירצה לבוא כי יהיו לו חברים או חברות....
לי נשמע שאתה מתלבט, אבל מצד שני שאתה די בעד לעבור.
האמת היא שאני לא נגד.
רק תמצא עבודה קודם, כן? לא לעזוב לפני שיש משהו קבוע אחר....
ועוד דבר, קח בחשבון כמו שאמרו לך, הוצאות על נסיעות, או, אם תרד באופן קבוע מסידורי הראיה, אז גרושתך יכולה לבקש הגדלת מזונות.
אה, לעניין ייסורי המצפון שלך... תירגע.
הוא יאשים אותך בכל מה שיקרה לו בין אם תהיה שם או לא...
טבעם של ילדים.
גם כשההורים נשואים....
אבל בנימה רצינית... תלוי בך, כי אתה יכול להיות זמין גם בסקייפ.
ותלוי בגרושתך.
היא יכולה לשטוף לו את המוח על כך שעזבת אותו ונטשת אותו, או שהיא יכולה להבין שאשקלון זה מרחק קטן לגמרי ולעשות מזה כזה נון-אישיו שהוא בעצמו לא יחוש בשום הבדל.
היא יודעת?
)