אובד עצות חייב עצה

[אובד עצות12]

אובד עצות חייב עצה

אני גרוש כ8 שמונים , בני בן 9 . הבן מתגורר בעיר במרכז עם אימו.
מעולם לא גרתי בעיר שהוא גר בה , אך גרתי בערים קרובות...
בשנתיים האחרונות אני בזוגיות חדשה וטובה לי מאוד, אף היא גרושה ואם ל2 ילדים.ואנחנו גרים יחד בעיר עי מגורי בני.
לאחרונה החליטה בת זוגי כי היא רוצה לחזור לדרום,(ההורים והמשפחה).
ופה התלבטותי: מצד אחד אני רוצה להישאר בקרבתו של בני... אך מצד אחר אני לא רוצה לאבד אותה .. אני רוצה לציין שלי אין בעיה ככ לעבור דרום. הענין שקשה לי איתו מאוד הוא שאתרחק מבני. האם אאבד אותו? האם הוא "יכעס" עלי שהתרחקתי? קשה לי מאוד עם התלבטות זו.
ניסתה לגור איתי באזור , אך קשה לבד עם הילדים ללא עזרת משפחתה..
עצות בבקשה..

 

[b e c k y]

לא הבנתי

גרושתך כבר עברה לדרום או רק מתכננת לעבור?
מה כתוב בהסכם הגירושין? בדרך כלל יש התייחסות לנושא והגבלות על המרחק שמותר להרחיק את הילד מההורה הלא משמורן.
אתה לא יכול להתנגד למעבר?

 

[TatyBar]

לא הגרושה, בת הזוג..

 

[אובד עצות12]

נכון , לא הגרושה עוברת..בת הזוג רוצה לעבור..

בסוף ההודעה התכוונתי שבת זוגי ניסתה להישאר איתי במרכז, אבל בלי העזרה המשפחתית שלה.. קשה לה.

 

[b e c k y]

כתבת שאתם גרים יחד. נכון?

אם כן, לא ברור לי למה קשה לה עם הילדים. הרי גם אתה נמצא. היא לא לבד.

נראה לי שחסרים קצת פרטים בסיפור. קשה להבין את המכלול מתוך המעט שסיפרת.

 

[אובד עצות12]

קשה לה עם הילדים

כיוון ששנינו עובדים מחוץ לעיר .. ושעות העבודה שלי ,, לא ממש עוזרים לה..

מלבד העזרה חסרה לה המשפחה הקרובה.. לאחר גירושיה..היא כאן לבד..(מלבדי והילדים)

 

[TatyBar]

קשה.

ראשית, אתה מוזמן לשאול את שאלתך גם בפורום משפחות מורכבות. יש שם דיונים מהסוג הזה כל הזמן.
לעניין עצמו, מהם הסדרי הראיה שיש לכם עכשיו? הוא בא אליך הביתה? גם באמצע השבוע? עם לינה? מה רמת הקשר שלכם כיום?
כי התשובה תלויה הרבה במה שקורה היום וכמה השינוי ישנה את זה.
יש המון דברים לקחת בחשבון.
עבודה שלך, הזוגיות עצמה, הילד שגדל ועוד מעט מתבגר, אפשרויות שלך לבקר ולהיות זמין, אפשרות שלו לבוא לדרום וכו וכו...
אז מה קורה היום?

 

[אובד עצות12]

אעלה גם בפורום את השאלה..

כיום אני רואה את בני פעמיים בשבוע... כל סופש שני...וכשיש לי אפשרות.

לגבי העבודה: תכננתי בכל מקרה לעזוב את הנוכחית כי אני ממש לא מרוצה ממנה.

החשש שלי הוא: מה יהיה ? איך הוא יקבל את זה? האם למישהוא יש נסיון דומה? אשמח לשמוע ..

האם המרחק יפגע בקשר שלנו? האם אפשר לשמור על קשר טוב גם מרחק?!!!

הילד הזה מאוד מאוד יקר לי!! אך גם הזוגיות !

שכחתי לציין שאני גם מהדרום.. והתכנון היה שנעבור כאשר הילדים יגדלו..

 

[בדד1]

הזוגיות הנוכחית שלך תמה

גם וגם
גם אם תישאר לגור במרכז
וגם אם תעזוב לדרום
כאן במרכז זוגתך מתוסכלת משום שנראה לה שהיא לא מסתדרת
(וזה בדרך כלל להעמיד תנאי לזוגיות - כנראה שמבחינתה יש עוד דברים שלא מספקים אותה)
ושם בדרום אם אתה תעבור לגור איתה אתה תהיה מתוסכל כי זה יפגע באופן פיזי ברור בקשר שלך עם הבן שלך
זו רק משיכת סופים
שב עם עצמך ותשקלל לך את שתי כפות המאזניים

 

[אובד עצות12]

תודה בדד1

בעצם אתה מציע. לשחרר ולהשאר במרכז?
ומה עם כל הזוגיות שלנו? לותר ? אני רוצה לציין שיש לנו זוגיות ממש טובה. או שמא זה לא מספיק?

וכל זאת : לא הזכרתי את הגרוש של זוגתי.. "שעוד לא אמר דברו בענין.."

 

[בדד1]

תנאים של חיבה

היא (זוגתך) למעשה הציבה לך תנאי
אתה בא איתי לדרום או שנאלץ להיפרד

עכשיו תורך (תחזור אחרי)
אנחנו נשארים לגור במרכז בגלל שיש לי ילד שאני לא מתכונן לפגוע בו
על ידי זה שאעזוב לגור במקום מרוחק
בואי נראה מה אפשר במסגרת היכולות שלנו לעשות כדי שנוכל לחיות ביחד כאן, במרכז
או שנאלץ להיפרד
(זה לא שאתה צריך לומר לה את זה, תאמר את זה לעצמך)

 

[gafnuna10]

נכון ביותר

אני מצטרפת לבדד בשום אופן לא לעזוב את המרכז, את הילד..
זה כמו להשאיר את הלב שלך מאחור
וקשר מרחוק לא יכול אף פעם להיות אותו הדבר

 

[b e c k y]

אווף שאתה צודק.

כמו בכל תשובה שלך, מדוייקת להפליא.
בדיוק הסיבה בגללה אני נמנעת מלפתח קשרים. כל קשר פרק ב' + כתוב עליו תאריך הסיום שלו עוד לפני שהתחיל.

 

[מתולתלת30]

לא מסכימה איתך בקי

אפילו כאן יש כמה שמקיימים זוגיות בפרק ב' לאורך שנים רבות ועדיין אין להם שום תאריך סיום ומאחלת להם גם שלא יהיה.
זה נכון שזו זוגיות הרבה יותר מורכבת ולא פשוטה עם קשיים שמלווים אותה לאורך הדרך,
אבל בינינו לכל זוגיות יש את הקשיים שלה,
זו טעות לדעתי האישית מראש להימנע מלפתח קשרים במחשבה שממילא אין להם סיכוי, קצת אופטימיות

 

[בדד1]

ואם זה אכן כך

לא שאני צודק אלא הדיבור על תאריך של "פג תוקף"
כמו שאנחנו רואים היום גם פרק א' יש לו תאריך כזה בהרבה מקרים
מאז שהתגרשתי ניהלתי כמה מערכות רציניות, את כולן התחלתי בשאיפה לאין סוף
היום אני מסתפק בחיים מיום ליום
אז האם זו סיבה מספיק טובה שלא לנסות?

 

[b e c k y]

זו כבר החלטה אישית.

לנסות או לא לנסות. לנסות.
תלוי במוכנות של האדם לחוות עוד ועוד פרידות, אכזבות ושברונות לב.

אני לא מאמינה ב"העיקר הכוונה". מבחינתי, מה שקובע הוא מבחן התוצאה.

 

[בדד1]

אבל, אבל

אין כאן מתמטיקה
אין תוצאה ידועה מראש
ו1+1 נותן בכלל בכל פעם תוצאה אחרת

אני לא מדבר על כך שיש כאלה שנפסלים על הסף
אני לא מדבר על זה שהראשון שבא הוא שיהיה לעד

עם זאת אני מכיר בזה שיש תקופות של המנעות טוטאלית
מנסיונות

 

[b e c k y]

בסופו של דבר, זו שאלה של אמון.

מהי מידת האמון שאת/ה חש כלפי אדם מסויים.
אדם שמעורר בך אמון, יאפשר להסיר את חומות ההגנה ולהפתח. אדם שמעורר עניין אך לא אמון, לא יאפשר זאת.

 

[מתולתלת30]

ברוך הבא

בת זוגתך יכולה להחליט כי היא רוצה לחזור לדרום עם הילדים שלה, זה לא מחייב שגם אתה תעבור לשם ועדיין תישארו בני זוג אם אתם באמת אוהבים אחד את השני.
הרי אם תעבור לדרום עדיין תישאר אבא של הבן שלך נכון? אז למה שתאבד אותה אם היא למשל תעבור לדרום ואתה תמשיך לגור במרכז קרוב לבן שלך?
לדעתי האישית, הילד בן 9, זה גיל מאוד רגיש ופגיע, אם היום אתה עובר לדרום עם המשפחה החדשה שלך (מהראייה של הילד שלך ככה הוא רואה את הדברים) רוב הסיכויים שהוא יפגע וכמעט בטוח שתדירות המפגשים שלכם ירדו, אתה בטח לא תוכל לראות אותו פעמיים בשבוע כמו היום וכל פעם שיוצא לך, העובדה הפשוטה הזו לדעתי האישית תשפיע על הילד.
אם הזוגיות החדשה שלך באמת טובה, ובת הזוג שלך סגורה על עצמה שהיא רוצה לחזור לדרום, בתקופה הראשונה שתעבור לבד ואתה תישאר במרכז, אתם תמשיכו להתראות ולהיות בני זוג לתקופה מסוימת ללא מגורים משותפים, אפשר לשמור על זוגיות ואהבה גם מרחוק בעיקר אצל אנשים בוגרים ואוהבים, זה שונה מאוד אצל ילדים ואם בת הזוג שלך באמת מבינה ואוהבת היא תבין ותקבל את זה.
אולי בעתיד הקרוב או הרחוק כפי שציינת גרושתך גם תרצה לחזור לדרום עם הילד.
שיהיה בהצלחה!

 

[והלאה וכאן]

אני חושבת שכדאי לך לבדוק לעומק,

להבין את כל מערכת השיקולים ורק אז לקבל החלטה.
נסה להבין מה השיקולים של זוגתך כשהיא אומרת שהיא רוצה לעבור לדרום. כמה זה "דרום" בכלל. כמה זמן נסיעה מהבן שלך. מה מקשה עליה במרכז ומה הם התנאים שמבחינתה היו מאפשרים לה להישאר במרכז.

אצלנו במשפחה מקובל לומר שהכל עניין של התארגנות. ברגע שתדע מה הקושי (האמיתי) תוכלו לחשוב על פתרונות עבורו ולהתארגן בהתאם.

אני יכולה לומר לך, שכשהגיע הרגע שבו לא הייתי מחויבת להגיע בשעה מסוימת לגן או הביתה, הילדים גדלו והחלו להגיע עצמאית, יכלו להיכנס הביתה ולהיות שם זמן מה לבדם - זו הייתה הקלה מאוד גדולה עבורי. זה קושי שאני שומעת עליו מהמון אימהות (ויסלחו לי האבות, אבל הנטל הזה נופל בדרך כלל על האם).
זו דוגמה לקושי שניתן לפתור ע"י חלוקה שיוויונית יותר ביניכם או ע"י אאוטסורסינג (מציאת מטפלת או בייביסיטר שתהיה עם הילדים עד שאתם חוזרים מהעבודה).


לגבי מעבר לדרום:
אביהם של ילדיי גר רחוק מכאן כבר הרבה שנים.
אני חושבת שהרבה יהיה תלוי בך. אם תבין שמוטלת עליך המון אחריות, אם תצליח לנהל שיח בוגר והורי עם גרושתך ולמצוא את הדרך יחד איתה למקסימום קשר בינך לבין הבן שלכם - זה בהחלט אפשרי.
ברוך בורא כביש שש. המרחקים במדינה שלנו לא כאלה גדולים. אם "דרום" זה איזור חוטף עזה או באר שבע (ולא אילת, נניח) - זה לא כל כך רחוק מהמרכז.
אם יהיה לך מקום שבו תוכל להיפגש עם הילד שלך במרכז - בבית של אימא שלו, בבית של קרוב משפחה כלשהו או כל מקום קבוע אחר - זה יהיה מעולה.

חשוב מאוד, בעיני, שהשיח שלך עם שתי הנשים יהיה כן ופתוח.
גם זוגתך צריכה להבין שמעבר לדרום יידרוש ממך להיות פחות נוכח, כי אתה תרצה לנסוע לפחות אחת לשבוע אחה"צ למרכז להיפגש עם הילד שלך, ואולי גם בשבתות שבהן הוא לא במשמורת שלך.
בנוסף, מבחינה כלכלית, קחו שניכם בחשבון שיש לא מעט הוצאות על הנסיעות (בסופ"ש שלך תצטרך לנסוע להביא אותו דרומה ביום חמישי או שישי ולהחזיר אותו למרכז במוצ"ש).

בהצלחה (ואל תפסיק לחשוב כמו הורה).