אובדת עצות

[בננה צהובה 26]

אפשר להבין אותך

פשוט- עד לפני חודשיים לא האמנתי שממש ניתן לנתק קשר מרצון עם הורה,היום אני מבינה אותך. תמיד רצה לי בראש המחשבה שיש ילדים שהוריהם הלכו לעולמם בגיל צעיר (להבדיל אלפי הבדלות) והם היו עושים הכל כדי שהם יהיו לידם ולו לרגע, ואילו מצד שני, יש אנשים כמונו, שהחליטו מרצון לנתק קשר עם האדם שהיה אמור בראש ובראשונה להגן עלינו מכל רע. ושוב תודה, על העניין עם האחים אני מבטיחה לחשוב. כבר נעניתי למייל של אחותי זה עשה לי הרבה יותר טוב.

 

[אור 4]

כמה דברים

אחרי שקראתי את כל השרשור. ההורים של בעלך הם אמנם ההורים שלו, אבל עם השנים ובוא הנכדים הם יהפכו גם למשפחה שלך. זה לא סותר את העובדה שקשה מאד בלי הורים, ואת צריכה להביא בחשבון את הקושי הזה כשאת מנתקת קשר. יש הבדל בין ניתוק קשר מוחלט לבין קיום קשר רופף. יכול להיות שאם תמשיכי לשמור על קשר רופף (עוד מעט ראש השנה, תירוץ להתקשר להגיד שנה טובה) לא תאבדי את הקשר עם האחים. אני לא ממש יכולה ליעץ לך מה לעשות. אני יכולה רק להעיד שקל מאד להרוס מערכת יחסים וקשה הרבה יותר לשקם אותה. לכן, אם תמצאי בתוכך את היכולת לשמור על קשר בסיסי, זה יכול להקל עלייך בעתיד.

 

[בננה צהובה 26]

תודה

אני מאד מקווה שאצליח לפחות להיות בקשר עם אחותי ולסלוח לה באחד הימים כי עם השאר אין סיכוי. לשקם איתם קשר זה להיכנע לתכתיבים שלהם ולזה אני לא מוכנה.

 

[pimon]

קבלי אלפי ../images/Emo24.gif

מאוד כאב לי לקרוא את הסיפור שלך ואני מחבקת אותך. קודם כל לגבי אחותך, היא מאוד רצתה להיות איתך בחתונתך ואני הייתי נלחמת להישאר לפחות איתה בקשר גם אם זה יהיה בצורה מחתרתית העיקר שיהיה לי מישהו ממשפחתי. שנית, מאוד מצער שגם בימינו יש עדיין סיפורים סביב הנושא העדתי - עד מתי ??? ותדעי שתופעות כאלו קורות גם במשפחות מאותה עדה - בעלי ואני שנינו אשכנזים ואמי לא ממש מתלהבת מבעלי, אם נגדיר זאת בעדינות. כשהודעתי לה שהתארסנו, היא שמחה אבל אז התחיל הרעל לצאת ממנה. תהיי חזקה וכמו שרבים אמרו לי, הגיע הזמן שלך ושל משפחתך החדשה.

pimon

 

[בננה צהובה 26]

איזה מאמי את

בזכותך שלחתי מייל לאחותי וכן, כבר נמאס מהעניין העדתי, נמאס , וגם אני אומרת עד מתי????????????????? תודה, תודה, תודה.

 

[3אדריאן היחיד]

טוב עשית

|קראתי את מכתבך והתגובות, זה אכן כואב בלב שאמך החליטה לנתק אותך בגלל רצונות שלך. אולי תנסי גם לכתוב לאחיך. נכון שזה כואב כאב גדול,אחרת לא היית כותבת, קשה להבין משפחה כזו ובטח לסלוח להם על העוול שעשו לך ולבעלך. לפחות את מנסה לאחות את הקרע,אם יצליח מה טוב ואם לא תהיי שקטה שלפחות ניסית. אל תקחי את זה קשה אם היא תסרב לך. תמשיכי בחייך ותנסי להוציא את הכאב מלבך

 

[3אדריאן היחיד]

טוב עשית

|קראתי את מכתבך והתגובות, זה אכן כואב בלב שאמך החליטה לנתק אותך בגלל רצונות שלך. אולי תנסי גם לכתוב לאחיך. נכון שזה כואב כאב גדול,אחרת לא היית כותבת, קשה להבין משפחה כזו ובטח לסלוח להם על העוול שעשו לך ולבעלך. לפחות את מנסה לאחות את הקרע,אם יצליח מה טוב ואם לא תהיי שקטה שלפחות ניסית. אל תקחי את זה קשה אם היא תסרב לך. תמשיכי בחייך ותנסי להוציא את הכאב מלבך

 

[בננה צהובה 26]

בתקווה שעם הזמן הקרע יתאחה

תודה לך

 

[pimon]

חיממת לי את ה ../images/Emo23.gif

וואי, אני כל כך שמחה שעזרתי במשהו. אם תרצי, תמשיכי לעדכן איך היא הגיבה.

 

[בננה צהובה 26]

היא שמחה מאד

והבטיחה לעשות הכל כדי לכפא על כך שלא הגיעה. עדין קשה לי אבל אני מאמינה שעם הזמן יהיה קל יותר.

 

[ענבאך]

זה כבר משהו,

מאוד כואב לקרוא שאמא שלך מסיתה את שאר המשפחה נגדך, ואני שמחה שעשית כפי שייעצו לך ויצרת קשר עם אחותך. אני מאמינה שיהיה לכם קל לשמור על קשר ככה, כי הידיים של אמא שלך לא ארוכות עד כדי קריאה במייל/ חשבון טלפון (אני מקווה), ובעיני זה שהיא חיילת יכול להוות דווקא יתרון, כי אז אמא שלך לא יודעת איפה היא נמצאת בכל שעה מהיממה, והיא לא חייבת לדעת. מקווה שזה ישתפר עם הזמן.

- ענבר.

 

[בננה צהובה 26]

ענבר

זהו בהחלט חשוב שאשמור על קשר עם אחותי , מקווה שיהיו לי את הכוחות לעשות הכל בשביל זה. תודה לך

 

[Taltul74]

ניתוק מהמשפחה זה לא פשוט

אני מבינה את הכאב שלך. להיות בחתונה לבד בלי המשפחה הקרובה (גם אם לא ממש קרובה) זה לא פשוט. זה יום שאמור להיות היום הכי מאושר בחיים שלך, דרך חדשה בחיים ואת רואה לחלוק את האושר הזה עם האנשים הקרובים אלייך ביותר. יחד עם זאת ועם כל הכאב שספגת מצד המשפחה שלך את צריכה לחשוב טוב טוב אם את רואה להתנתק מהם. בעזרת השם בעתיד יהיו לך ילדים ואז הכאב של הניתוק יהיה גדול הרבה יותר. יש לך אחים שמושפעים אם ירצו או לא ירצו מההורים שלך. אני מאמינה שגם להם היה לא קל לא להיות איתך ביום החתונה שלך, אך אם אמא שלך לא נתנה לאחותך לבוא לחתונה אל תכעסי עליה כל החיים בגלל זה, כי אולי לא הייתה לה ברירה. תקחי את הזמן להירגע, לתת לזמן לעשות את שלו. תנסי לפתוח דף חדש עם ההורים, המשפחה, האחים והאחיות, תני לזה לדעתי צ'אנס נוסף ואז, אם תראי שההורים לא רוצים לעשות גם צעד לקראתך אז לדעתי תשמרי על פרופיל נמוך. תתקשרי בחגים להגיד חג שמח ואל תתנתקי לגמרי. קבלי הרבה חיזוקים וחיבוקים. מאחלת לך הרבה הצלחה בחיים החדשים, מקווה בשבילך שתמצאי את האיזון עם המשפחה שלך ובכל מקרה אל תשכחי שמגיע לך להיות מאושרת !!!!!!

 

[בננה צהובה 26]

מהורי........

אני רוצה מאד להתנתק . הם גרמו לי סבל רב וייסורים במיוחד אימי שלא מגיעה לה המחילה והסליחה. בלי קשר לחתונה כל חיי סבלתי ממנה. אבל עם אחותי ואחי הקטן אני כן אהיה בקשר אם תהיה לי הזדמנות , כמו שכבר כתבה פה מישהי הם לא אשמים שההורים שלי הם כאלה. תודה לך.

 

[טלטוש]

אני אישית בחיים לא הייתי סולחת

אמא שלך רצתה להעניש אותך שלא עשית מה שהיא רצתה שתעשי ובעצם פגעה לך בכוונה תחילה ובמחשבה צלולה ביום הכי מאושר בחיים. היא ידעה בדיוק מה היא עושה היא ידעה בדיוק על ההשלכות של ההחלטה האומללה שלה וכדי לפגוע בך עוד יותר היא גררה אחריה את כל המשפחה שלך. אז אני בחיים לא הייתי סולחת לה, אם הייתי רואה אותה ברחוב הייתי עוברת לידה כמו רוח, לא ראיתי לא ידעתי לא שמעתי. אפילו לא הייתי טורחת לעבור למדרכה השניה, כי אז זה היה מראה לי שאכפת לי ממה שהיא עשתה. טוב, בעצם נראה לי שאני לא ממש עוזרת לך כאן. אבל אמא כזאת, עדיף לא להיות בקשר איתה. זו אמא שהורסת ולא אמא שבונה. אני אומרת שאם אחותך תרצה להיות איתך בקשר אז בכיף אבל האמא... תצטרך להתנצל כל כך הרבה עד שבכלל אני הייתי מוכנה לדבר איתה. חתונה זה לא משהו שאפשר לעשות שוב, אי אפשר לתקן את מה שהיא קלקלה. מאחלת לך לשכוח מכל העלבון ולהתחיל בחיים חדשים ומאושרים למרות הקושי שבזה.

 

[אלמוגית 5]

טלטוש לעולם אל תגידי לעולם. אינך יודעת כמה זה

מנקר במוח, כמה זה מעכיר שלווה, כמה זה הורס שמחות. כבר אמרו חז'ל "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" . כל עוד לא עמדת באותו מצב אינך יכולה לשפוט או להחליט. אפשר לא לסלוח ולא לשכוח, אפשר גם להבליג למען השקט הנפשי שהוא חשוב ובדיוק כמו כבוד עצמי. נכון שעדיף לא להיות בקשר עם אמא כזו, אבל זה לא מפחית מהכאב ומעוגמת הנפש המלווה אדם בכל רגעי חייו, כי הרי הכי חשוב לנו ברגעי משפחה להיות עם הקרובים לנו, חברה הכי טובה שתהיה אינה תחליף לאמא רעה ופוגעת. כי מה לעשות עוד לא הומצאה תרופה נגד קשר דם. הטבע נתן בידינו כלים רבים להתמודד עם מצבים של פגיעה בנפש, הזמן מרכך את הכאב, הזכרון משכיח הרבה פרטים מהפגיעה. והחסרון במשפחה עדין לא נמצא לו תחליף. בד'כ הכועס הוא הסובל.

 

[בננה צהובה 26]

אסור להגיד לעולם לא אבל...

אני מבינה את טלטול. כמעט כל מי ששמע את הסיפור הגיב ככה... זה באמת סיפור לא רגיל ומעשה שלא יסלח

 

[טלטוש]

ניתוק מהורים זה דבר קשה

תראי ילדים גם אם הם באים מבתים הרוסים, בתים מזניחים, הורים מכים ומתעללים הילדים עדיין מעדיפים לחיות עם ההורה המתעלל ולא בשום מקום אחר. אין מה לעשות הורה הוא הורה. אבל הקשר הוא דו צדדי. אמא שפוגעת כך בילדה שלה, אמא המונעת מיצר נקמה ולא מיצר של אהבה? זה לא טבעי בכלל. עם כל הכאב והפגיעה שבעניין, עם העובדה שהכאב של ילווה את כותבת ההודעה כל החיים, לסלוח, במקרה כזה, אני לא הייתי סולחת, ובוודאי שלא שוכחת. ומה שמפחיד אותי, שזה דפוס התנהגות של האמא, זו לא התנהגות חד פעמית, זו לא טעות, זו אמא שרגילה להיות ראש החמולה אמא שרגילה לשלוט, אמא שאם ממרים את פיה, היא תכנס בך כמו דון קורליאונה. עדיף ניתוק.

 

[בננה צהובה 26]

לפעמים הניתוק הוא עדיף

והילד מציל את חייו בעצם הניתוק כמו במקרה שלי. לאחותי למשל אין את הכוח הנפשי לצאת מהבית אבל היא תמיד אמרה שהלוואי שהיה לה חצי מהכוח שלי לצאת מהבית- כמוני, החיים שלה היו הרבה יותר טובים.

 

[רפסודיה]

ניתוק הוא כשאין כוחות להתמודד

הכעס והפגיעה מאפשרים לך להתנתק מהם, כך את מצדיקה לעצמך את הנתק אבל בשורה התחתונה נתק מהמשפחה שלך הוא פגיעה קשה מאוד. נתק זה לא כוח אלא בא ממקום חלש כשאין כוחות להתמודד מול הקשיים שיש בקשר הזה. אמא שלך לא תשתנה, היא אפילו לא ערה במילימטר למה שהיא עושה בהתנהגותה, לכן מאחלת לך מכל הלב שתמצאי בתוכך את הכוח להתמודד וכן להיות באיזה שהיא רמה של קשר, על אף המוגבלות הקשה מאוד של הקשר הזה.