בננה צהובה 26
New member
אובדת עצות
שלום לכולן חשבתי שעברתי את התקופות הקשות , מסתבר זו קשה מקודמותיה. בעבר קצת סיפרתי את סיפורי ואולי חלק מכן ענו לי ועודדו אותי אבל עכשיו אני מרגישה באמת אבודה. אני בת 26 , התחתנתי לפני חודשיים עם אהוב ליבי, אהבת חיי ב3 שנים האחרונות. הוריי ואחיי וכל משפחתי לא הופיעו לחתונה , אפשר לומר שהכל "בזכות" אמא שלי. היא שיכנעה את כולם לעשות עלי חרם ולא להגיע. היו לה סיבות רבות אך לא מוצדקות וניתן לומר שעברתי תקופה בהיותי כלה ללא דמות אם וללא שום תמיכה ממשפחתי. אני לא יודעת מאיפה היו לי הכוחות להיות בכל התהליך אבל זה עבר, הייתה לי חתונה שמחה , הייתי כלה מאושרת- וזה נגמר. אולי, במעמקי ליבי לא ממש האמנתי שכל משפחתי באמת לא תגיע להיות איתי ביום המשמח הזה. כעסתי מאד ולאחר החתונה ישר החלפתי מספר טלפון ומאז אנחנו לא בקשר (גם לפני לא ממש היינו בקשר). קשה לי מאד ללא משפחתי. החיים גם ככה אינם קלים וחסרה לי דמות אם / אב שדואגים ושאכפת להם. המשפחה של בעלי הם אנשים טובים אבל... הם המשפחה של בעלי ולא שלי. וזה אחרת.... למרות שהם התנהגו אלי ב3 שנים האחרונות הרבה יותר יפה ממה שהמשפחה שלי התנהגה אלי . לא השפילו אותי , לא פגעו בי , לא קיללו אותי ... (מה שהמשפחה שלי כן עשתה). מצד אחד, אני לא יכולה לסלוח למשפחה שלי שהם לא היו שם כשהייתי צריכה אותם, אפילו לא הרימו טל' להגיד מזל טוב, ורק ניסו איפה לפגוע. יום לפני החתונה כשאני בדרך למקווה עם חברה טובה אני מקבלת SMS מ"אמא" שלי שבו רשום שהיא החליטה לא לתת לאחותי (שהיא בת 19) לבוא לחתונה שלי - והיא ממש כלאה אותה בבית. אחותי הייתה אמורה להיות המלווה שלי ובסוף גם היא לא הגיעה. ביציאה מהמקווה אמא של החברה הכי טובה שלי נישקה אותי וזרקה עלי סוכריות ואז הלכתי הביתה... ולא הפסקתי לבכות. לא הבנתי למה זה מגיע לי , מה עשיתי רע , למה לפחות אחותי לא תהיה איתי????? (למי שמעניין אותו הורי התנגדו לחתונה מפני שהיא נערכה ביום שישי ומפני שסירבנו לחינה) ואני אומרת למה? הבאתם ילד בחיים כדי להרע לו? כדי לגרום לו להיות עצוב ביום המאושר בחייו? איך אתם מסוגלים לא להיות שם בשבילו? בגלל אגו? כבוד? החתונה נגמרה אבל נשאר לי מטען כבד בלב. אני מאמינה ורוצה מאד בקרוב להיות אמא ורוצה להאמין שאהיה אמא אחרת. אני לא יכולה לסלוח למשפחה שלי, אבל אני גם לא יכולה להתחכש לרגשות החזקים שיש לי כלפיהם. תודה למי שקראה (-:
שלום לכולן חשבתי שעברתי את התקופות הקשות , מסתבר זו קשה מקודמותיה. בעבר קצת סיפרתי את סיפורי ואולי חלק מכן ענו לי ועודדו אותי אבל עכשיו אני מרגישה באמת אבודה. אני בת 26 , התחתנתי לפני חודשיים עם אהוב ליבי, אהבת חיי ב3 שנים האחרונות. הוריי ואחיי וכל משפחתי לא הופיעו לחתונה , אפשר לומר שהכל "בזכות" אמא שלי. היא שיכנעה את כולם לעשות עלי חרם ולא להגיע. היו לה סיבות רבות אך לא מוצדקות וניתן לומר שעברתי תקופה בהיותי כלה ללא דמות אם וללא שום תמיכה ממשפחתי. אני לא יודעת מאיפה היו לי הכוחות להיות בכל התהליך אבל זה עבר, הייתה לי חתונה שמחה , הייתי כלה מאושרת- וזה נגמר. אולי, במעמקי ליבי לא ממש האמנתי שכל משפחתי באמת לא תגיע להיות איתי ביום המשמח הזה. כעסתי מאד ולאחר החתונה ישר החלפתי מספר טלפון ומאז אנחנו לא בקשר (גם לפני לא ממש היינו בקשר). קשה לי מאד ללא משפחתי. החיים גם ככה אינם קלים וחסרה לי דמות אם / אב שדואגים ושאכפת להם. המשפחה של בעלי הם אנשים טובים אבל... הם המשפחה של בעלי ולא שלי. וזה אחרת.... למרות שהם התנהגו אלי ב3 שנים האחרונות הרבה יותר יפה ממה שהמשפחה שלי התנהגה אלי . לא השפילו אותי , לא פגעו בי , לא קיללו אותי ... (מה שהמשפחה שלי כן עשתה). מצד אחד, אני לא יכולה לסלוח למשפחה שלי שהם לא היו שם כשהייתי צריכה אותם, אפילו לא הרימו טל' להגיד מזל טוב, ורק ניסו איפה לפגוע. יום לפני החתונה כשאני בדרך למקווה עם חברה טובה אני מקבלת SMS מ"אמא" שלי שבו רשום שהיא החליטה לא לתת לאחותי (שהיא בת 19) לבוא לחתונה שלי - והיא ממש כלאה אותה בבית. אחותי הייתה אמורה להיות המלווה שלי ובסוף גם היא לא הגיעה. ביציאה מהמקווה אמא של החברה הכי טובה שלי נישקה אותי וזרקה עלי סוכריות ואז הלכתי הביתה... ולא הפסקתי לבכות. לא הבנתי למה זה מגיע לי , מה עשיתי רע , למה לפחות אחותי לא תהיה איתי????? (למי שמעניין אותו הורי התנגדו לחתונה מפני שהיא נערכה ביום שישי ומפני שסירבנו לחינה) ואני אומרת למה? הבאתם ילד בחיים כדי להרע לו? כדי לגרום לו להיות עצוב ביום המאושר בחייו? איך אתם מסוגלים לא להיות שם בשבילו? בגלל אגו? כבוד? החתונה נגמרה אבל נשאר לי מטען כבד בלב. אני מאמינה ורוצה מאד בקרוב להיות אמא ורוצה להאמין שאהיה אמא אחרת. אני לא יכולה לסלוח למשפחה שלי, אבל אני גם לא יכולה להתחכש לרגשות החזקים שיש לי כלפיהם. תודה למי שקראה (-:
