ריקי - זו אני
Active member
השנה, כך החלטתי, אני רוצה לספר למשפחתי הגרעינית...
את סיפורו של אהרון לוי, אבא שלי ז"ל... שהלך לעולמו ביסורים אין סופיים
לפני 36 שנה...
אמרתי להם שאני הולכת לארגן את ה כ ל ובגדול... תוך שמירה על חוקי הקורונה...
כי אני קנאית בשמירה על חיי ועל חיי המשפחה שלי... הולכת אם זה עד הסוף.
מאין בא אהרון לוי... מאין באתי אנוכי... ומנין באתם אתם.
לפני כשלושים ושבע שנה נאלצתי לעזוב את בית הורי, או נכון יותר לברוח מבית
אמא באישון לילה... כי עשיתי מעשה שאין עליו סליחה וכפרה...
בושה לי ובעיקר להורי, לאחיי לעדה הטריפוליטאית כמעט...
נכנסתי להריון מחוץ לנשואים...
לא ירדתי לסוף דעת הסיפור הזה... אלה הרבה ימים לאחר שאהרון לוי נפטר
ואני כבר אשת איש (ללא טבעת נשואים) ואמא לשתי בנות חמד... ובן שרק נולד.
הבנתי שאני באה ממקום של פרימטיבים... ממקום עני ולא רק בענייני כסף או האין כסף...
הבנתי שחציתי צומת סואנת... בחוסר זהירות... ואין לי אלה לעבור לצד האחר.
להתחיל בחיים חדשים - מהיסוד.
כילדה, כך כתבתי פעם סיפור שלם... באתי לעולם לא טוב. ממש ממש לא טוב...
באתי מספר 8 למניין הילודים להורי.
לא היה חסר כלום... היו לאבי 4 בנים שיהיו בראיים וחזקים (והיו...) היו לפני לידתי 3 בנות...
אמל משפחת בוסקילה כשנולדה בת מס' 8 היה בלגן שלם...
שש בנות... ומה בקש האדון בוסיקלה בסך הכל... מה? בקש חצי חצי... בקש רק בנים???
כשמספר עשר נולדה שם... הפסיקה הגברת בוסקילה ללדת... כמה אפשר כמה???
אז אהרון לוי לא תקף את אשתו למרות ששלוש לידות האחרונות הביאה אימי רק בנות...
ומספר תשע בת ז"ל אבל אצלנו מספרים עשר ואחד עשר - בנים...
אז כשאשה טריפוליטאית מביאה הביתה בת כמספר 8 - אין שמחה בבית !!!
וההתחלה וההמשך תואמים כי זה היה העולם של אותם הימים...
וכילדה אין בך אלה את השנאה שהולכת וגדלה בך ככל שאת גודלת... ומתבגרת
שנאתי את יושרה של אמא שלי. היושר המוחלט שלה 'הרס' לי את החיים...
אמא שלי היתה המנקה הכי הכי מכל המנקות המרוקאיות בשכונה... מס' 1
למה? כי כל אשכנזיה ידעה שאם שכחה בעלת הבית מיליון דולר על השולחן המנקה לוי
לא תיגע בדולר אחד... בסנט.
כשיצאנו מהבית שלנו למסע הרגלי אל שכונות האשכנזיות... לנקות להן את הבתים אמא כל הדרך
היתה, כמו מפקד פלוגה בראש התור, אומרת לנו שחס ושלום מהבושה שניקח משהו שלא שלנו...
לא מהבושה שניתפס. בושה בעצם הלקיחה/גניבה.
בנות 8 בנות תשע ועשר... פתאום לזו טבעת זהב על האצבע... וההיא הולכת לבית הספר שתליון עם אבן על הצואר...
כולן היו בעלות רכוש.... אצלי? בושה ללחשוב על לגעת. לא שלך? נקודה.
שנאתי את אמא שלי. שנאתי כשהיתה עומדת בפתח בית מתחננת לעבודה ומוסרת את יושרה המוחלט
במשפט 'גברתי אני לא גונבת... לא גונבת'.
שנאתי לראות את התשלום הזעום... ואת 0 השלל.
אז כן. אהרון לוי בא מלוב ומהמורשת של יהודי לוב... כן.
התרבות ממנה בא לארץ הקודש לא טועם את המורשת ומנהגי יהודי גרמניה, או רוסיה...
אבל התברר לי צעד ועוד צעד... שהק יר בין אהרון לוי למקום עבודה... מסודר בשכר זעום...
לא במחלתו... ודאי שלא בגלל מוצאו... אלה בעיקר בגלל שהמרפסת היחידה...
היחידה בין אלפי מרפסות של ניצולי מעברה שתלוי היה שם שלט עם המילה 'חרות'
היה על מרפסת דירתו של אהרון לוי...
ולא זו בלבד... אלה שבכניסה הראשונה מצד שמאל של הבלוק הראשון משמאל... הקומות אחת ושתיים
היו סטנדרטיות כמו כל הבלוקים שניתנו למפונים... ורק בכניסה הראשונה קומה 3
שהיתה בבעלות מש' אזולאי על חמשת ילדיהם... היו שתי דירות מחוברות יחדיו...
למה ישאל השואל וידע שמר אזולאי היה קבלן הקולות של מפא"י בתפקידו הביצועי...
שאת שכרו קבל על היותו פקיד - בהסתדרות העובדים...
ואזולאי היה נכנס אצלנו בעיקר לפני בחירות לכנסת, או להסתדרות או למועצה המקומית...
שאז הם נערכו באותו הזמן... ורק מבקש מאבא שלי להוריד את החרפה...
וההבטחות... וואי וואי וואי..., ואבא שלי היה נאמן למנחם בגין כמו רועה גרמני לרועה...
שנים כעסתי על אבא שלי כעס שאין לו גבולות...
עד שהבנתי שכן... הוא היה פרימיטיבי כמו מרבית בני דורו שבאו ארצה מצפון אפריקה
ואסיה... אבל מאז שהבנתי את השיטות... (שרק החליפו חולצה ושמות) הבנתי את הצדדים הנאורים והתעוזה שהיתה לו
לאבא שלי... לבוא בכל ערב שבת לבית הכנסת כדי שיטיחו בו עלבונות...
שידרוש את מקומו לחבק ספר תורה בשמחת תורה... והם
היו נותנים לו את הסבוב האחרון... הסבוב של בני ה13... שזה עתה קבלו על עצמם עול ומצוות, הנכים והמפגרים...
וכשהם היו הולכים ב1 מאי להפגנת הפועלים אבא שלי היה מרים
על המרפסת דגל כחול לבן... מעשן את הסיגריה שלו... מבסוט שאת החרפה הזו
הוא לא היה צריך... כי הוא לא היה חייב למפאי דבר. לא עבודה ולא גלולות כנגד הכאבים...
ת.נ.צ.ב.ה.
את סיפורו של אהרון לוי, אבא שלי ז"ל... שהלך לעולמו ביסורים אין סופיים
לפני 36 שנה...
אמרתי להם שאני הולכת לארגן את ה כ ל ובגדול... תוך שמירה על חוקי הקורונה...
כי אני קנאית בשמירה על חיי ועל חיי המשפחה שלי... הולכת אם זה עד הסוף.
מאין בא אהרון לוי... מאין באתי אנוכי... ומנין באתם אתם.
לפני כשלושים ושבע שנה נאלצתי לעזוב את בית הורי, או נכון יותר לברוח מבית
אמא באישון לילה... כי עשיתי מעשה שאין עליו סליחה וכפרה...
בושה לי ובעיקר להורי, לאחיי לעדה הטריפוליטאית כמעט...
נכנסתי להריון מחוץ לנשואים...
לא ירדתי לסוף דעת הסיפור הזה... אלה הרבה ימים לאחר שאהרון לוי נפטר
ואני כבר אשת איש (ללא טבעת נשואים) ואמא לשתי בנות חמד... ובן שרק נולד.
הבנתי שאני באה ממקום של פרימטיבים... ממקום עני ולא רק בענייני כסף או האין כסף...
הבנתי שחציתי צומת סואנת... בחוסר זהירות... ואין לי אלה לעבור לצד האחר.
להתחיל בחיים חדשים - מהיסוד.
כילדה, כך כתבתי פעם סיפור שלם... באתי לעולם לא טוב. ממש ממש לא טוב...
באתי מספר 8 למניין הילודים להורי.
לא היה חסר כלום... היו לאבי 4 בנים שיהיו בראיים וחזקים (והיו...) היו לפני לידתי 3 בנות...
אמל משפחת בוסקילה כשנולדה בת מס' 8 היה בלגן שלם...
שש בנות... ומה בקש האדון בוסיקלה בסך הכל... מה? בקש חצי חצי... בקש רק בנים???
כשמספר עשר נולדה שם... הפסיקה הגברת בוסקילה ללדת... כמה אפשר כמה???
אז אהרון לוי לא תקף את אשתו למרות ששלוש לידות האחרונות הביאה אימי רק בנות...
ומספר תשע בת ז"ל אבל אצלנו מספרים עשר ואחד עשר - בנים...
אז כשאשה טריפוליטאית מביאה הביתה בת כמספר 8 - אין שמחה בבית !!!
וההתחלה וההמשך תואמים כי זה היה העולם של אותם הימים...
וכילדה אין בך אלה את השנאה שהולכת וגדלה בך ככל שאת גודלת... ומתבגרת
שנאתי את יושרה של אמא שלי. היושר המוחלט שלה 'הרס' לי את החיים...
אמא שלי היתה המנקה הכי הכי מכל המנקות המרוקאיות בשכונה... מס' 1
למה? כי כל אשכנזיה ידעה שאם שכחה בעלת הבית מיליון דולר על השולחן המנקה לוי
לא תיגע בדולר אחד... בסנט.
כשיצאנו מהבית שלנו למסע הרגלי אל שכונות האשכנזיות... לנקות להן את הבתים אמא כל הדרך
היתה, כמו מפקד פלוגה בראש התור, אומרת לנו שחס ושלום מהבושה שניקח משהו שלא שלנו...
לא מהבושה שניתפס. בושה בעצם הלקיחה/גניבה.
בנות 8 בנות תשע ועשר... פתאום לזו טבעת זהב על האצבע... וההיא הולכת לבית הספר שתליון עם אבן על הצואר...
כולן היו בעלות רכוש.... אצלי? בושה ללחשוב על לגעת. לא שלך? נקודה.
שנאתי את אמא שלי. שנאתי כשהיתה עומדת בפתח בית מתחננת לעבודה ומוסרת את יושרה המוחלט
במשפט 'גברתי אני לא גונבת... לא גונבת'.
שנאתי לראות את התשלום הזעום... ואת 0 השלל.
אז כן. אהרון לוי בא מלוב ומהמורשת של יהודי לוב... כן.
התרבות ממנה בא לארץ הקודש לא טועם את המורשת ומנהגי יהודי גרמניה, או רוסיה...
אבל התברר לי צעד ועוד צעד... שהק יר בין אהרון לוי למקום עבודה... מסודר בשכר זעום...
לא במחלתו... ודאי שלא בגלל מוצאו... אלה בעיקר בגלל שהמרפסת היחידה...
היחידה בין אלפי מרפסות של ניצולי מעברה שתלוי היה שם שלט עם המילה 'חרות'
היה על מרפסת דירתו של אהרון לוי...
ולא זו בלבד... אלה שבכניסה הראשונה מצד שמאל של הבלוק הראשון משמאל... הקומות אחת ושתיים
היו סטנדרטיות כמו כל הבלוקים שניתנו למפונים... ורק בכניסה הראשונה קומה 3
שהיתה בבעלות מש' אזולאי על חמשת ילדיהם... היו שתי דירות מחוברות יחדיו...
למה ישאל השואל וידע שמר אזולאי היה קבלן הקולות של מפא"י בתפקידו הביצועי...
שאת שכרו קבל על היותו פקיד - בהסתדרות העובדים...
ואזולאי היה נכנס אצלנו בעיקר לפני בחירות לכנסת, או להסתדרות או למועצה המקומית...
שאז הם נערכו באותו הזמן... ורק מבקש מאבא שלי להוריד את החרפה...
וההבטחות... וואי וואי וואי..., ואבא שלי היה נאמן למנחם בגין כמו רועה גרמני לרועה...
שנים כעסתי על אבא שלי כעס שאין לו גבולות...
עד שהבנתי שכן... הוא היה פרימיטיבי כמו מרבית בני דורו שבאו ארצה מצפון אפריקה
ואסיה... אבל מאז שהבנתי את השיטות... (שרק החליפו חולצה ושמות) הבנתי את הצדדים הנאורים והתעוזה שהיתה לו
לאבא שלי... לבוא בכל ערב שבת לבית הכנסת כדי שיטיחו בו עלבונות...
שידרוש את מקומו לחבק ספר תורה בשמחת תורה... והם
היו נותנים לו את הסבוב האחרון... הסבוב של בני ה13... שזה עתה קבלו על עצמם עול ומצוות, הנכים והמפגרים...
וכשהם היו הולכים ב1 מאי להפגנת הפועלים אבא שלי היה מרים
על המרפסת דגל כחול לבן... מעשן את הסיגריה שלו... מבסוט שאת החרפה הזו
הוא לא היה צריך... כי הוא לא היה חייב למפאי דבר. לא עבודה ולא גלולות כנגד הכאבים...
ת.נ.צ.ב.ה.
