טוב נו, אם את מתעקשים
בקיצור... ההתחלה ידועה- בי"ס דתי, אולפנה, בני-עקיבא... איפשהו בכיתה י התחלתי להבין שזה לא בשבילי ומרדתי בכל דבר אפשרי אבל אף פעם לא עד הסוף... תמיד ההייתי שייכת למסגרת, אל-אף שבמקביל תמיד גם הייתי האאוטסיידרית, אבל בכל חבר'ה חייב להיות האאוטסיידר לא? היום, טכנית אני לא דתייה. גם החברים שלי ה"דוסים", יודעים שאני לא דתייה. הבעיה אצלי שאני לא הפנמתי את זה. אני עדיין מקווה "לחזור פנימה". אני חושבת שזה נובע בעיקר מפחד מהחיים החילונים. קיצר מבחינת העולם אני "מחוץ לאורן הקודש"... מבחינה אישית? לא ממש. זה בקצרה...