אהלן

[אסף12310]

אהלן

היי
יש לי בעיה שמרטידה אותי כמה חודשים ולא עוזבת אותי לרגע.
מאז ומעולם היה לי חרדה חברתית {שלא ידעתי עליה} אבל רק לאחרונה שמעתי על המושג הזה ואז התחלתי לחקור ולקרוא
וזה מכניס אותי ללחץ מטורף על החיים כאילו לא עשיתי כלום עד עכשיו שהוא שלי ואני רואה כמה אני סגור לסביבה ולדיבור על דברים והבחירות שלי כמו הלימודים? דת? אני יודע שלשאול שאלות כאלה זה טוב אבל מרוב לחץ אני רק חושב על הבעיה ולא מתמודד איתה{ אני מוצא את עצמי עושה דברים שגורמים לי לסבול כמו להמשיך לבהות באנשים כל היום לחלום במיטה
שרק שמעתי מאנשים אחרים אבל תמיד חשבתי שאני משהו מיוחד וראיתי את עצמי כאילו כולם מסתכלים עליי ומדברים עליי כל הזמן עכשיו
אני בעיקר פונה אל עצמי בשאלות איפה הייתי הייתי כל הזמן ממה ברחתי למה וזה מדכא אותי ומחליש אותי עוד יותר וזה רק גובר נראה לי
אני יותר מתבצר במקום להיפתח
למשל אני ממש מפחד בתוכי לדבר על דברים שלא דיברתי עליהם ברצינות כמו בנות וזה מרגיש כאילו אני בבועה שמסתכלת כל הזמן החוצה
איך אחרים מתנהגים? יחסים של אנשים אחרים? למה אליי מדברים ככה? למה אני עושה תנועות כאלה למה אני הולך הצידה כשכולם מדברים?
מדברים עליי וכו... לפעמים אני מדבר על זה אבל רק קצת כדי שלא יחשבו שאני משתגע...
יש למישהו פיתרון?

 

[נוסעת בזמן אחר]

ממה שאתה כותב פה...

אני רואה שיש לך רמה גבוהה של חרדה באופן כללי.
וגם זה שאתה חושב על השנים ש"בזבזת" גם זה נראה לי
טבעי לגמרי.

לדעתי להתחיל ללכת לכיוון של מכז לבריאות הנפש ושם
כבר יראו איך לעזור לך. אתה כולך בן 24 ותוך שנה שנתיים
בטיפול מתאים תוכל לדעתי לשנות את המצב שלך.
עוד ממש, ממש לא מאוחר.

 

[אני1234567891]

הדשא של שכן תמיד ירוק יותר

קודם כול, מה שאתה חווה כרגע עם חקירת הנושא הוא טבעי, ולכן גם מעצים את התחושות.
אם תכנס לשיעור פסיכולוגיה עם מגביר לחשושים, או עם אותו מגביר תכנס לשעור על הפרעות אישיות, תראה שכמעט כול סטודנט מיזדהה עם לפחות שמונה הפרעות החל בהפרעות אכילה, טורדנוט כפיתית, חרדה חברתית, ולעיתים אפילו סכיזופרניה.

עצם העבודה שאתה מתראה אם אנשים כבר אומרת גם אם יש לך אגרופוביה זה לא כזה חמור, אם אתה במצב שאתה חושש לדבר עם אחרים אבל יוצא מהבית זה לא כזה.. וגם לא בטוח בכלל שחרדת חברתית, יכול להיות סתם חוסר בטחון.
זו אחת מהבעיות הגדולות ביותר בתחום ההפרעות ההתנהגותיות והאישיות, הן מנוסחות מאוד כללי ואדם בריא יכול למצוא בו הפרעה למשל : מכירים את זה שאתם מדברים עצמכם, ופתאום אתם חושבים מה זה אומר שאני מדבר עם עצמי??, ואתם מדברים עצמכם שמדבר עם עצמכם ? , וכן אלאה, לכאורה פעולה טבעית אנו עושים אותה לא מעט, כשאנו מתלבטים לגבי כיוון בחיים ועוד כול מיני שאלות, הDSM קורה לזה הפרעת האיש הקטן.
דוגמא נוספת, מכירים את זה שאתם לבד בלילה , במקום שבו רק אתם נמצאים, ופתאום שומעים כול (כנראה רהיט מעץ, או המנוע של המקרר), ואז הרוח שמזזה את הענפים בחוץ אבל לכם בבית בחושך בחדר זה נשמע כמו רחשים ודבורים.. לפי הDSM דמיון של קולות הוא תסמין לסכיזופרניה.
ולכן אבחנה נעשת בידי מוסמך לכך ולא בידי מי שקורה מאמר ואומר "אההה יש לי את זה" . ואחרי החפירה הזו ...הסביר את הכותרת, במצב בו החלטת שיש לך חרדה חברית, את מחזק את הסתמינים שלה שבין היתר גורמים לנו להסתכל על אחרים ולחשוב שהם יותר טובים ולמה שירצו לדבר איתי, אגב הרצון כן להיות בחברה וכן להשתלב קצת פוגע בהחלטה הגורפת לחרדה (וביקצור אם אתה ממש מרגיש שזה המצב לך לאיבחון, ואולי אפילו מטפל התנהוגתי קוגניטיבי - שזה היום התחום המוביל בטיפול בחרדות). אתה מסתכל על אחרים ומנסה ללמוד אותם, להבין אותם ולהשתלב, תעצור לרגע ותסתכל על עצמך, לא בטוח שאתה דומה לאחרים וכול הזמן צריך לשתף..אתה אתה, ותן לעצמך מקום לבטא את זה.
לא לכולנו יש צורך לעלות תמונות לאינסטוש ולפייס, לא כול אדם הוא קופץ בראש וצריך להשמע כול הזמן, אתה כנראה שקט יותר,מקשיב יותר, ויכול להיות שבגלל שאתה לא כזה אז התחושה שכאשר אתה נוהג כך יש חרדה שיכולה גם להיות חוסר נוחות ללכת נגד האני הפנימי שלך. תקבל את עצמך כמו שאתה, זה בסדר גמור, אם אתה מרגיש שהנושא מאוד מפריע לך למשל אתה לא מסוגל ליצור קשרים חברתים כן טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול מאוד לעזור. אבל זה בעקר תלוי כמה זה מפריע לךך ולא בכמה אתה רוצה להדמות לאחרים.
בכל אופן המון המון בהצלחה..
ומקווה שעזרתי =).

 

[נוסעת בזמן אחר]

נזכרתי שהגבתי לך לפני כחודש בפורום אחר...

וגם אז המלצתי לך על טיפול וגם אז לא הגבת.
אז אני ממליה שוב והפעם שתעבור איבחון יותר רציני.
בהצלחה.