חוקית: אין מושג כזה.
"מדריך-טיולים" אין מושג כזה ואין תואר כזה, יש בחוק רק המושג :"מורה-דרך", כל היתר חאפרים, משמע , פועלים בניגוד לחוק. בקצרה. תו התקן לידתו בכוונה רעה, כאשר המטרה העיקרית היתה לפטור את מחנך הכיתה מהתפקיד הטבעי שלו וזה גיבוש הכיתה, ולהטיל את התפקיד על מי שידריך את הכתה שרואה אותה פעם ראשונה בחיים ואולי לא יראה אותה שוב. כבר עם הידיעות הראשונות על נושא תו התקן התרעתי כי מדובר בנסיון של משרד החינוך להפוך את העבריינות עתיקת היומין שלהם שלא לשכור מורי-דרך, בניגוד לחוק, למעשה כביכול חוקי. אלא, שאגודת מורי הדרך בישראל היתה אגודה מתה לחלוטין מזה שנים רבות עקב השתלטות של מספר גדול של אנשים שמה שעניין אותם זה רק תיירות נכנסת ורשיונות לרכבי אשכול, הנהלת האגודה דאז לא התעניינה בשום דבר אלא רק בתואר של יו"ר וחברי הנהלה. אבל עדיין מתרברבים בעשייה שלא היתה (כמו בסיפור על נתן שטראוס ונתניה). עובדה שאחרי שנים רבות של חברות באגודה, עזבתי אותה בחמת זעם על המעילה באמון החברים והבאת האגודה למצב של 0. רק בבחירות האחרונות חל מהפך (אני מקוה) כשהשתנתה ההנהלה, ואני מקווה שהם יעשו משהו בנדון, למרות שיש לי חשש שהם חושבים שנושא תו התקן הוא עסק סגור ואין מה לעשות, כאשר יש בהחלט. מכל מקום יקח לאגודה עוד זמן רב להתאושש ולבנות מחדש את ההריסות של ההנהלות הקודמות, עד שיגיעו למצב שיאפשר להם לפתוח בפעילויות כבדות כמו המאבק במשרד האי-חינוך ואחרים. לפי חוקי המדינה רק משרד התיירות רשאי להסמיך מורי דרך, וכל מיני נסיונות להשוות למדריכי בתי הספר מטעם משרד החינוך (תו-תקן, שלח שמלח ואחרים) איצטלה של מורי-דרך מטעמה, הוא כשלון כיוון שזה בניגוד מפורש לחוק. בשלב הבא ניסו להכניס פקיד של משרד התיירות למשרד החינוך כדי שישמש חותמת גומי, אבל מהר מאוד הוברר להם שזה לא חוקי, כיוון שלהפוך למורה-דרך יש כללים חדים וברורים. כאשר יצא הנוהל בנושא תו התקן, היה כתוב חד משמעית שלא יוכל מי שניגש לבחינות תו-התקן כדי לקבל אישור להדריך בבתי הספר לעשות זאת, אלא אם הוא מורה-דרך מוסמך, כתנאי בסיסי. זה היה הנוהל המקובל על משרד התיירות. אני מאלו שתומכין בחברות של אדם בגילדה אליה הוא שייך, אבל יקח עוד זמן עד שאשתכנע שהגילדה שלי גם מתייחסת אלי ולא רק כשואב-מים וחוטב-עצים אלא כחבר ממש. לגבי כשירות של מורה-הדרך בנושאים שונים. אני קורא יותר מידי השתלחויות מעליבות ומלגלגות על כלל מורי-הדרך. כלל ידוע הוא שמי שמקבל רשיון נהיגה, רק אז הוא בעצם מתחיל ללמוד באמת לנהוג ולצבור מיומנות,או לא. מי שעבר קורס מורי דרך, קיבל את הבסיס להוראת דרך, ורק אז הוא מתחיל לצבור מיומנות ולהתחיל להתוות את הדרך שלו בנושא ההדרכה. יש מי שמחליט שתיירות מדברית היא הדרך שלו, יש מי שהולך על תיירות סיפורים באיזורים מסויימים, אבל ככלל , מורה הדרך מדריך בכל הארץ, והסיפור על רשיונות איזוריים כמעט ולא קיים, אלא רק אצל מורי הדרך הערבים במזרח ירושלים ובית לחם וכדומה. מורה-דרך מוסמך להדריך בכל הארץ. מי שגדל כמוני, שמילדות חרש ברגל את כל הארץ במסעות מפרכים, קרא המון חומר, חקר ועורך מחקרים רבים (אגב, מענין שעל השאלות שלי למעלה, אף אחד לא ענה.....) ולומד כל העת מזה 46 שנים (תעודת הוראת הדרך הראשונה שלי היא מהנוער העובד 1960 וחתום עליה אדמתי האגדתי), ערוך לכל סוגי ההדרכות, אלא שהיום אני מסייג עצמי מהדרכת תלמידים ומבחינה בריאותית אני מנוע מטיולים שיש בהם מאמץ גופני , אבל חוץ מזה אין לי שום בעיה. אז, כל הקביעות החותכות והחד משמעיות הינן כקליפת השום. לא לשכוח שלא מעטים מאלו שבאים לקורס מורי דרך באים ממניעים שלא קשורים כלל להוראת דרך. חלקם בשבתון מהוראה בבית ספר ובאים לצבור ניקוד למשכורת, או ממניעים אחרים. כמו כן, אין לי מושג מהיכן המספרים על אחוזי הנפלים בקורסים של מורי-הדרך, אני עברתי את הקורס בגלל כניסת החוק המחייב רשיון של משרד התיירות שיצא ב-1989 ואני מטבעי שומר חוק,(הקורס בתל אביב מרכז מיכה אסף, ולא ברור לי בכלל מה הקשר של המרכז לרמת התלמידים) חוץ משניים, לא ידוע לי על אחרים שנכשלו בקורס, לכן המספרים נראים לי קצת לא מציאותיים. אני מקווה שבזאת ניתנה התשובה המקיפה בנושא, וברצינות הראויה, למרות שגם אני זוכר השתלחויות הכפשות והתבטאויות בלשון גסה של אנשים שאינם מורי-דרך, גם כאן וגם בפורום טיולים בארץ , שם זה עדיין ממשיך ממש עכשיו. אגב, אני בא ממקורות בהן אדם גאה בשמו שניתן לו על ידי הוריו. אף פעם לא הבנתי מדוע אנשים נותנים לעצמם כינויים (שימו לב שרוב מורי-דרך מופיעים בשמם המלא) , ותמיד יש לי חשד שזה כדי להתבטא בדרך בלתי ראויה תוך הסתתרות מאחורי כינויים שונים, ובעיקר לא מצליח להבין מדוע מישהו משתמש בכינוי שלילי. בעיני זה מוזר.
