קרן של תקווה
New member
אהלן חברים
בעוד פחות מחודש אני עולה על מדים , ונוסעת הרחק מכאן אל הערבה הצחיחה לעשות שם טירונות ואז קורס נחמד כזה של חודשיים וחצי. אני לא יודעת אם היו כאן חבר'ה במצב שלי , אבל אני חושבת שבעתיד רובכם תהפכו לחיילים , אני משאירה מאחורי המון חברים שעדין לא התגייסו אלא מתגייסים במרץ או אפריל 2005 .... (חצי שנה אחרי ) . אני לא מרגישה רע בכלליות , אבל הלילה חשבתי על כמה נושאים שהציקו לי, גם אם לא תוכלו לעזור , לפחות קראו ותדעו איך מרגישים רגע לפני שעולים על האוטובוס לבקו"ם . הייתה לי פעם חברה טובה, שהיה לה אכפת ממני , לעיתים כל כך אכפת שהיא הייתה נכנסת לי לחיים כמו עלוקה ומורה לי מה לעשות . אז זה נראה בעיניי כמו הצקה . הרגשתי שהיא ממש מפריעה לי לנשום. אז נפרדתי ממנה לשלום , וכבר שלושה חודשים לא החלפנו מילה . עכשיו , למרות שיש המון בנות שאני בקשר איתן (אפילו חברות מכיתה ז' עדין בקשר איתי ) אני מרגישה מאוד מוזר. כאשר אני אהיה שם , בערבה , במדבר, מלבד החבר שלי , שהוא הכי מקסים בעולם ואני יודעת שהוא תמיד יקשיב , יעזור ויתמוך . אני תוהה אל מי עוד אוכל להרים טלפון ולבכות לו אם יהיה לי רע , או להיפך לספר על הדברים המצחיקים שקורים לי שם ? נכון ,אני יכולה לצלצל לחברה שאני בקשר איתה עוד מהיסודי , אבל אני לא באמת מרגישה שאכפת לה ממני . כיום אנחנו בחופש גדול , ולרובינו יש זמן , הרי שאנחנו לא עושים עבודות רציניות או לומדים למבחנים , אז אין תירוצים "שאין זמן לנשום" והיא בכל זאת לא מצלצלת לשאול מה נשמע . כלומר, נכון שיש את החברים שאנחנו מצלצלים אליהם , ושואלים לשלומם, אבל יש גם את החברים שמצלצלים אלינו, ומתעניינים בנו. אני מרגישה קצת בודדה לאחרונה , שאין הרבה אנשים שמתעניינים בי. ולמרות שללא ספק יהיו חברות חדשות בצבא, הכי כיף זה לשתף אנשים שאכפת להם ממך , מבחוץ . ואני עדין לא מצאתי כאלה . ולמה נזכרתי בחברה ההיא , כי לדעתי , היא אולי היחידה שהיה לה אכפת ממני , אבל ... לא בוכים על חלב שנשפך , והכל יהיה בסדר , לא צריך לדאוג . סתם תיסכול קצר שבטח ייעלם בעוד יומיים .
בעוד פחות מחודש אני עולה על מדים , ונוסעת הרחק מכאן אל הערבה הצחיחה לעשות שם טירונות ואז קורס נחמד כזה של חודשיים וחצי. אני לא יודעת אם היו כאן חבר'ה במצב שלי , אבל אני חושבת שבעתיד רובכם תהפכו לחיילים , אני משאירה מאחורי המון חברים שעדין לא התגייסו אלא מתגייסים במרץ או אפריל 2005 .... (חצי שנה אחרי ) . אני לא מרגישה רע בכלליות , אבל הלילה חשבתי על כמה נושאים שהציקו לי, גם אם לא תוכלו לעזור , לפחות קראו ותדעו איך מרגישים רגע לפני שעולים על האוטובוס לבקו"ם . הייתה לי פעם חברה טובה, שהיה לה אכפת ממני , לעיתים כל כך אכפת שהיא הייתה נכנסת לי לחיים כמו עלוקה ומורה לי מה לעשות . אז זה נראה בעיניי כמו הצקה . הרגשתי שהיא ממש מפריעה לי לנשום. אז נפרדתי ממנה לשלום , וכבר שלושה חודשים לא החלפנו מילה . עכשיו , למרות שיש המון בנות שאני בקשר איתן (אפילו חברות מכיתה ז' עדין בקשר איתי ) אני מרגישה מאוד מוזר. כאשר אני אהיה שם , בערבה , במדבר, מלבד החבר שלי , שהוא הכי מקסים בעולם ואני יודעת שהוא תמיד יקשיב , יעזור ויתמוך . אני תוהה אל מי עוד אוכל להרים טלפון ולבכות לו אם יהיה לי רע , או להיפך לספר על הדברים המצחיקים שקורים לי שם ? נכון ,אני יכולה לצלצל לחברה שאני בקשר איתה עוד מהיסודי , אבל אני לא באמת מרגישה שאכפת לה ממני . כיום אנחנו בחופש גדול , ולרובינו יש זמן , הרי שאנחנו לא עושים עבודות רציניות או לומדים למבחנים , אז אין תירוצים "שאין זמן לנשום" והיא בכל זאת לא מצלצלת לשאול מה נשמע . כלומר, נכון שיש את החברים שאנחנו מצלצלים אליהם , ושואלים לשלומם, אבל יש גם את החברים שמצלצלים אלינו, ומתעניינים בנו. אני מרגישה קצת בודדה לאחרונה , שאין הרבה אנשים שמתעניינים בי. ולמרות שללא ספק יהיו חברות חדשות בצבא, הכי כיף זה לשתף אנשים שאכפת להם ממך , מבחוץ . ואני עדין לא מצאתי כאלה . ולמה נזכרתי בחברה ההיא , כי לדעתי , היא אולי היחידה שהיה לה אכפת ממני , אבל ... לא בוכים על חלב שנשפך , והכל יהיה בסדר , לא צריך לדאוג . סתם תיסכול קצר שבטח ייעלם בעוד יומיים .
