אהלן! אני חדשה

[koopy]

אהלן! אני חדשה

איבדתי את אמא שלי לפני עשרה חודשים ובמשך כל השנה כל כך הדחקתי את המצב כל כך ניסיתי להתגבר ועכשיו מתברר לי שטעיתי שהיה מותר לי קצת להרים ידיים ולהבין שזה בסדר אבל לא היה מי שיגיד לי את זה היא הרי הייתה היחידה שבאמת האמנתי לה היחידה שגרמה לי להרגיש בסדר עם עצמי אני כבר לא יודעת מה לעשות הכל מתפרק! אני רוצה אותה בחזרה! יש כאן מישהו שמבין אותי?

 

[אביב פרסקי 1]

../images/Emo13.gifשלום לך

ברוכה הבאה לפוררום החמים שלנו!

מקווה שהוא יהיה לך מעין| בית|. ו... לדעתי, כולם פה מבינים אותך.

 

[koopy]

תודה

 

[A GIFT OF LOVE]

שלום

קודם כל אני שמחה שהבנת שאין טעם להדחיק, שמה שמדחיקים בסוף צף ועולה, לפעמים גם מתופצץ. את מוזמנת להשאר איתנו. להשתתף ולשתף בקצב שלך.

 

[koopy]

מסכימה בהחלט לצערי

שלום A GIFT OF LOVE ולשאר חברי הפורום... אני לא יודעת מתי אתם איבדתם את יקיריכם אבל לי זה קרה ממש לא מזמן וזה כאילו איבדתי את שנת האבל כי במקום להתעסק באבל התעסקתי בלהתגבר החל מהשבעה שבה כמעט לא דיברתי על מה שקרה וכלה ברגע הזה וזה נורא כי הפסדתי את הזמן שבו הכל עוד היה טרי את הזמן שבו יכולתי להאחז בה חזק ולא לעזוב.... עכשיו אני אבודה

 

[A GIFT OF LOVE]

היי שוב,

אני רואה שאת מבינה הרבה על אובדן, לעומת מה שאדם שאיבדל א מזמן צריך להבין. ואת צודקת, השנה הראשונה לאחר המוות נקראת שנת האבל. בה מתרכז האבל, וללא שתתאבלי, לעולם לא תוכלי לעבד את האובדן... {אני נמצאת במצב כזה לצערי} את לא אבודה יש דרך לתקן כמעט כל דבר בעולם הזה. אני מציעה לך לחזור כמה שלבים. לנסות להתמודד עם האובדן פנים מול פנים. לתת לו מקום בתוכך, לא להדחיק. אנחנו כאן.

 

[yaeli20]

../images/Emo201.gif

כמו שכבר אמרו לפני, כולנו כאן יכולים להבין את מה שאת עוברת. לצערי כל אחד מאיתנו עבר את זה בשלב זה או אחר של החיים. היופי של הפורום הזה הוא השילוב בין אנשים שאיבדו את ההורים לפני שנים רבות ובין אנשים שהיתמות טריה וחדשה להם, לכן אני בטוחה שתמצאי כאן את מקומך. שתפי אותנו בבלבול, בחששות, במה שעובר עליך, כאן תמצאי תמיד אוזן קשבת וחיבוק חם.

את מוזמנת לקרוא, לכתוב, לתמוך ולהתמך.

 

[koopy]

זה מנחם

yaeli20 את חושבת שאני יכולה ל"תקן" את המצב? זה גומר אותי כל ההדחקה הזאת!

 

[morib17]

היי לך!

קודם על אני מצטערת לשמוע! ואני מקווה שהפורום יהיה לך כמו בית תרגישי בנוח... שולחת לך

ענק! אני איבדתי את אבא שלי לפני חודש ושבועיים..ואני יכולה לומר לך שאני גם מרגישה כמוך...יש בי הרבה עצב אבל אני מנסה להדחיק אותו..אמרו לי שזה לא בסדר וצריך להוציא אבל אני חושבת שלכל אחד צריך להיות את הקצב שלו..ואני מאמינה שאני מתישהו אתפרק אני לא יודעת אם זה חיובי או שלילי אבל זה המצב..ולא ממש איכפת לי,אם ככה אני בוחרת להתמודד אז שיהיה ככה...עד שארגיש קצת יותר טוב! מקווה שעזרתי... בהצלחה!

 

[koopy]

מנקודת מבט אחרת...

כשידברתי על הדחקה זה לא היה במובן של בכי דמעות צעקות וייאוש שלא באו לידי ביטוי.... התכוונתי למשהו אחר-אנסה להסביר גם אני הבנתי שזה בסדר שאני נראית רגילה יחסית ליד כולם כל עוד יש לי את המקומות שבהם אני מוציאה את זה (את יודעת משפחה וכאלה) וכמו שאת אומרת שיש תקופות שהעצב מתקשה לצאת החוצה ויש תקופות שהוא מתפרץ במלוא עוצמתו אבל- יש משהו שאני עשיתי השנה ואני כ"כ כ"כ מזהירה אותך ממנו למרות שהעצב קיים בנו תמיד בפנים ולמרות לא תמיד זה נראה כלפי חוץ ושצריך להמשיך לחיות ביחד איתו-אסור לנו לשכוח שאנחנו שונים ולא ח"ו במובן של-"אני לא מסוגל בואו תרחמו עליי"... אלא שחייבים להרפות מעט אני במשך השנה הזאת השוותי את עצמי לבנות גילי האחרות שלא עברו חוויות כאלה שאפתי לממוצע של 80 בבגרויות וכעסתי על עצמי אם לא קיבלתי יותר נכנסתי להדריך בתנועת נוער וגם שם עבדתי קשה ובלי לשים לב הכנסתי למוח שלי בכוח כ"כ הרבה דברים כדי לברוח מהזכרונות הקשים- בקיצור הרגתי את עצמי מבפנים ולא השארתי טיפת מקום לאבל בבקשה אל תיהי כמוני- תזכירי לעצמך כל הזמן שאת צריכה לנוח על תברחי מהזכרונות!!! כדי שלא תסיימי את השנה הזאת כמוני עם חרטה ענקית בלב על זה שכשהכל היה טרי ברחתי.... מקווה שהגדרתי מחדש מהי הדחקה בעיניי ואם אפשר לשאול ממה אבא שלך נפטר?

 

[morib17]

גם אני התכוונתי למה שאמרת...

בדיוק אתמול מישהי פגשה אותי ברחוב ודיברנו והיא אמרה : את יודעת,את לא נראית כמו מישהי שאבא שלה נפטר..." חשבתי לעצמי..איך אני אמורה להראות?? אולי אני לא מתמודדת כמו שצריך..אבל אז כמו שאמרתי קודם..החלטתי שזה יעשה בקצב שלי.. ואת צודקת בכל מה שאמרת!! אבא שלי נפטר מסרטן..(לוקמיה) ואמא שלך?

 

[koopy]

גם סרטן

אחרי שחצי שנה היא הייתה משותקת בחצי גוף ומבחינה חיצונית הפכה מהאישה הכי תוססת עצמאית ופעילה שהכרתי לאדם תלותי וחמוגבל אבל בפנים הכל נשאר אותו הדבר ואפילו התחזק האופטימיות האמונה בקדוש ברוך הוא השמחה שאינה תלויה בדבר והנתינה -ממש עד הרגע האחרון! והגישה שלך מוצאת חן בעיניי- לא להתאים את עצמך למה שאנשים מצפים ממך!

 

[morib17]

כך גם עם אבא שלי...

מאדם בעל מרץ..שעושה המון דברים ולא נח לרגע..הוא הפך לאדם חלש מאוד... אבל נשאר עם אמונה חזקה שהכל יסתדר..עד הרגע האחרון.. הגישה שלי קל לי לומר אותה אבל קשה לי ליישם אותה..כי אנשים מעירים כ"כ הרבה הערות

 

[koopy]

לומדים לא להקשיב...

לאט לאט וזה כ"כ קשה אבל אני אישית מעדיפה אמירות כאלה מביישנות ופחד שזה מה שקורה בד"כ

 

[MeWithoutU]

ברוכה הבאה

לא נראה לי שטעית כשהדחקת. כי מה לעשות - כל אחד מגיב אחרת לאובדן. אין דבר כזה נכון או לא נכון...ולא נראה לי שאת צריכה לכעוס על עצמך שניסית להיות חזקה והדחקת. במקרה האישי שלי שלי - איבדתי את אימי 3 שבועות לפני יום הולדת 7 שלי. ולמרות שכאב לי כל כך - הדחקתי. עברו 12 שנים ואני חושבת שאני עדין לא התאבלתי עליה מספיק. ואם כבר הדחקה הדחקה - אז אח שלי שגדול ממני כמעט ב 3 שנים - הדחיק את זה יותר ממני...הוא לא בכה אף פעם, לא דיבר עליה אף פעם...גם לא בימים אחרי שאמא נפטרה, וגם לא ביום שהוא שמע שהיא נפטרה!...וכך במשך 12 שנים הוא לא דיבר עליה ולא הזכיר אותה וכל מה שניסיתי לדבר עליה הוא פשוט התעלם! לרגע התחלתי לחשוב שמשהו לא בסדר איתו. רק אחרי 12 שנים של שתיקה והדחקה - הוא בכה ואמר שהוא כל כך אוהב אותה ומתגעגע אליה. אחרי 12 שנים! מקווה שתוכלי למצוא כאן תמיכה ואוזן קשבת. ברוכה הבאה

 

[koopy]

את צודקת

אבל זה כ"כ כואב להשאיר את זה בפנים וגם אצל אחי זה ככה

 

[MeWithoutU]

היי שוב(=

את לא צריכה להדחיק בכוח. את לא צריכה לשמור בבטן. אולי בהתחלה היה לך קשה לדבר על זה...לא רצית להישבר. אבל הנה - הגעת לפה ואת מספרת קצת את סיפורך... זאת התחלה... גם לי היה קשה לדבר עם אחרים, בעצם עד היום כי אני מרגישה שמסתכלים עלי וחושבים "יא איזה מסכנה אין לה אמא" לא יודעים כיצד לנחם...ומרחמים עלי... לא צריכה רחמים של אחרים. אני חושבת שכל אחד פה בפורום מבין את התסכול של לספר למישהו שיש לו הורים, שלנו אין הורה אחד. ישר המבט של הרחמים האלה כלפינו כאילו אנחנו כאלה אומללים ומסכנים. פה בפורום אני יכולה לכתוב שאני מתגעגעת לאמא שלי - ואני לא צריכה להיתמודד עם ה"יא איזו מסכנה את".

 

[koopy]

איזה מותק...

זה כייף שיש מישהו שמבין אותך... הרחמים האלה בהחלט יכולים להרוג אותי....לגרום לי לרצות לצעוק שיפסיקו לפחד ממני שיפסיקו להתבייש אני בן אדם רגיל

 

[yaeli20]

יקירתי

אני מלכת ההדחקות! אני הדחקתי את המוות של אמא שלי והתעללות מינית שעברתי בסמוך במשך 11 שנה. הדחקה זאת פעולה מדהימה שהמוח שלנו עושה, אנחנו מדחיקים דברים כשהמוח שלנו יודע שלא נוכל להתמודד איתם ברגע הזה, ככה אנחנו מוצאים את עצמנו עושים מליון ואחת דברים אחרים בשביל לא להיות רגע אחד במנוחה ואז שתהיה הסכנה שנזכר ונאלץ להתמודד. הדבר המופלא השני שהמוח שלנו יודע לעשות זה להעלות את הזכרונות והדברים הכואבים ביום שאנחנו מסוגלים סוף סוף להתמודד עם הכאב. כמו שכבר כתבו כאן, הגעת לפורום זאת כבר התחלה מצויינת. לאט לאט ככל שתכירי כאן את האנשים אני בטוחה שתרגישי יותר בנוח לספר ולחלוק דברים. אל תרגישי חייבת, את יכולה בינתיים לקרוא ולהגיב לאחרים (לא חייבת כמובן) וכשתרגישי מוכנה ספרי לנו כל דבר שתרצי.

 

[koopy]

וואו! את גיבורה!

טוב זה די מרגיע שהדברים האלה חוזרים אח"כ כמו שאת אומרת כי אני כבר בטוחה שהפכתי לקיר בטון\מפלצת\אדם חזק מידי שלא מסוגל להביע רגשות...