אהוי! חזרתי 
(אומייגד סוף סוף להקליד על המקלדתתתתתתתתתתתתת אעעע זה כמו חלום! כל כך התגעגעתי למקלדת שלי! איזה נוחה! היא כל כך היתה חסרה לי! אוי זה ממש כייף להקליד! אדית חצור אדית חצור אדית חצור אדית חצור! טוב אם אני לא אפסיק אתם באמת לא תקראו את ההמשך
) טרללה! I'm here! אני מתארת לעצמי שלא ממש הרגישו בחסרוני... ובכל זאת
! חזרתי מאיסטנבול הייתי שם עם עדי ומשפחתה D: להלן "עדידה16" רציתי לספר לכם הכל בכמה סיפורים... ולכן להלן: הסיפור המרכזי של הטיול. הייתי בכמה מקומות מדהימים באיסטנבול. בראש ובראשונה הבזאר הגדול D: הוא היה ב-א-מת גדול! היו שמונים אלף חנויויות ודוכנים כאלה, והכל כל כך מיוחד! למרות שהרבה חנויות חזרו על עצמן כי זה הפך למקום תיירותי וכל החנויות לתיירים בדיוק אותו דבר
. כל המוכרים איכשהו זיהו שאנחנו מישראל. כנראה יש לנו פרצוף כזה של ישראלים. איזה מוזר. אף פעם לא חשבתי שמישהו רואה הבדל
. כל המוכרים עשו לנו "שלום עליכם!" או "שלום שלום!" והיו כמה מקוריים שאפילו עשו לנו "אתה חמוד אתה!" או "החיים זה לא פיקניק! צריך למהר" או דברים כאלה
הם היו ממש חמודים היינו גם בשוק התבלינים שהיתה חוויה אחרת. גם מאד מיוחד עם הררי תבלינים בכל הריחות והצבעים. מקסים. היינו בארומונות, וכנסיות שנהפכו למסגדים אשר מרהיבים בגודלם!!! ואכלנו במקומות מיוחדים, וכמה מלצרים התחרפנו כי הם לא הבינו מה אנחנו רוצים מהם כי הם בקושי יודעים אנגלית.. היינו במסעדה יוקרתית שהיה בה נפטלין בתוך המסננת של הכיור בשירותים
, והיינו בשווארמיות ממש מעולות ולבסוף, ביום האחרון (היום. או בעצם... אתמול כי כבר אחרי שתיים עשרה) היינו בקניון!!!!1 קולולו! היה ממש כייף, למרות שכל הדברים היו יקרים לעללה
ובכל זאת הצלחתי לקנות כמה דברים. זהו. תכלס המקומות התירותיים היו אחלה בחלה. הסיפור על האיש הסוטה מהרכבת. נסענו הרבה ברכבות בטיול הזה. וברוב הפעמים היו הרבה מאד אנשים עד שנאלצנו ממש ממש ממש להדחס. ולפעמים הייתי צריכה להיות טיפה רחוקה מהשאר. אז באיזשהו שלב נאחזתי באחד העמודים שצריך להחזיק בהם ברכבת והרכבת נסעה. וכל הזמן כמעט נפלתי אז היה שם איזה איש נחמד (או יותר נכון שחשבתי שהוא נחמד..) והוא החזיק אותי כזה. ואז כשאנשים יצאו מהרכבת הוא הזיז אותי מהיציאה (איפה שעמדתי) כדי לתת לאנשים לעבור. ואז הרכבת המשיכה ליסוע והוא המשיך להחזיק אותי. וחשבתי שזה סתם טוב לב מצידו. ואז הוא התחיל להחזיק אותי במותן. וזה כבר חשבתי מוזר... ואז הוא התחיל ללטף אותי. וזה היה ממש דוחה, עד שהוא התחיל לגנוח כזה
והסתכלתי עליו כאילו שיפסיק והוא לא הפסיק. ולא ידעתי מה לעשות. חשבתי בהתחלה אולי הוא סתם רוצה שאני לא אפול... (ועכשיו אני חושבת על זה, הייתי לגמרי מפחדת. הייתי צריכה להעיף לו כאפה ולעוף) אבל לא היה לי נעים. הוא היה אדם מבוגר.. ואחרי כמה שניות הוא אשכרה נגע לי בתחת X: אז העפתי את היד שלו ממני והסתכלתי עליו במבט כועס. הוא די נבהל. גם אני נבהלתי. זה היה ממש מגעיל. בחיים לא ניתקלתי בסיטואציה כזו. וגאד דאמט I'm a chid, לא? אז בדיוק נעצרה הרכבת והרבה נוסעים ירדו בתחנה, אז עברתי משם מהר מקום. וכשהתחנה שלי הגיעה, ויצאתי מהרכבת הוא לא הזיז ממני את המבט שלו. זה היה ממש ממש מפחיד |: הסיפור שעלול לעניין רק את שיר דולזי. אני חושבת שרק במהלך הטיול, רק קלטתי עד כמה, אבל עד כמה אני אובססיבית לשמיניה ואדית חצור. לא יכולתי בלי זה. הרגשתי שזה כמו סמים. זה היה נורא מוזר. ביום הראשון התחלתי פשוט לדקלם את הפרקים שרציתי לראות באותו רגע, ולהזכר במה כל אחד לובש ובאיזה טון כל אחד אומר מה.. זה היה דוקא נחמד אבל אחרי כמה זמן זה לא סיפק אותי. הייתי חיבת לראות את הפרקים וזה היה בלתי נסבל. הייתי הולכת בסופר ומסתכלת על המחירים וחושבת איזה פרק זה כל אחד. הייתי הולכת ברחוב ומדמיינת אדיתיות ברחוב הרבה יותר מאשר בארץ
! היו כמה דברים שחירפנו אותי במיוחד. ליד המלון היתה חנות של בגדים עם חולצה כמו של דגנית בפרק 17 רק באדום!!!!!!!!!!!!!!!!!! (נראה לי רק שיר מבינה את גודל הדבר. או שמא גם היא לא...
) ולמשל ראיתי נעליים כמו של אדית בהשקה. ראיתי צעיף מאד דומה לשל אדית בהיכל נוקיה. ראיתי נעליים כמו של דגנית (נו הלבנות האלה המכוערות..) ראיתי מכנסי דגמ"ח כמו של דגנית! (הו שיר בטח מתמוגגת כרגע) ועוד ועוד ועוד. אמא של עדי משתמשת הרבה במילה "אולטימטיבי" או "אולטימטיבית" וכאלה. ולכן כל פעם שהיא הזכירה את המילה הזו, קפצתי כמו משוגעת כי נזכרתי בכתבה של אדית... ("אני לא הכוסית האולטמטיבית") והתחלתי להזכר בזה..
ולמשל כשהייתי בשדה תעופה נזכרתי איך דגנית היתה שם וחיכתה לדדי ליד הלוחות האלה של הטיסות. וזה היה כל כך מרגש!!!
ואז שיר דולזי שלחה לי SMS "תזהרי מחצים מורעלים"...
כפרעליה. כשהייתי איפה שממש עומדים להיכנס למטוס, נורא התרגשתי כי נזכרתי שבמקום הזה התחלתי לקבל שמונים אלף אסמאסים מהחברות שלי על מה אדית כתבה בפורום הרשמי ושהיא שלחה לי ד"ש או משהו כזה
(כי בפעם הקודמת שטסתי זה היה לצרפת בדיוק כשאדית כתבה בפורום ונורא הצטערתי על זה אז החברות שלי כתבו בשמי
) אז זהו. לא היה דבר שלא הזכיר לי את אדית או את השמיניה הסיפור שדיכא אותי לכמה וכמה שעות בסוף שהייתי באיסטנבול סיימתי את הספר של הארי פוטר. דמבלדור מת. סנייפ הרג את דמבלדור. ובכיתי הרבה ונכנסתי לדיכאון. לא משמעותי. בקיצור, זה ספר מדהים. זהו. עכשיו אני חייבת ללכת לישון לפני שהורגים אותי. אז אני אמשיך לספר מחר ביי
(אומייגד סוף סוף להקליד על המקלדתתתתתתתתתתתתת אעעע זה כמו חלום! כל כך התגעגעתי למקלדת שלי! איזה נוחה! היא כל כך היתה חסרה לי! אוי זה ממש כייף להקליד! אדית חצור אדית חצור אדית חצור אדית חצור! טוב אם אני לא אפסיק אתם באמת לא תקראו את ההמשך
הייתי שם עם עדי ומשפחתה D: להלן "עדידה16" רציתי לספר לכם הכל בכמה סיפורים... ולכן להלן: הסיפור המרכזי של הטיול. הייתי בכמה מקומות מדהימים באיסטנבול. בראש ובראשונה הבזאר הגדול D: הוא היה ב-א-מת גדול! היו שמונים אלף חנויויות ודוכנים כאלה, והכל כל כך מיוחד! למרות שהרבה חנויות חזרו על עצמן כי זה הפך למקום תיירותי וכל החנויות לתיירים בדיוק אותו דבר
היינו גם בשוק התבלינים שהיתה חוויה אחרת. גם מאד מיוחד עם הררי תבלינים בכל הריחות והצבעים. מקסים. היינו בארומונות, וכנסיות שנהפכו למסגדים אשר מרהיבים בגודלם!!! ואכלנו במקומות מיוחדים, וכמה מלצרים התחרפנו כי הם לא הבינו מה אנחנו רוצים מהם כי הם בקושי יודעים אנגלית.. היינו במסעדה יוקרתית שהיה בה נפטלין בתוך המסננת של הכיור בשירותים
ולבסוף, ביום האחרון (היום. או בעצם... אתמול כי כבר אחרי שתיים עשרה) היינו בקניון!!!!1 קולולו! היה ממש כייף, למרות שכל הדברים היו יקרים לעללה
אבל אחרי כמה זמן זה לא סיפק אותי. הייתי חיבת לראות את הפרקים וזה היה בלתי נסבל. הייתי הולכת בסופר ומסתכלת על המחירים וחושבת איזה פרק זה כל אחד. הייתי הולכת ברחוב ומדמיינת אדיתיות ברחוב הרבה יותר מאשר בארץ
הסיפור שדיכא אותי לכמה וכמה שעות בסוף שהייתי באיסטנבול סיימתי את הספר של הארי פוטר. דמבלדור מת. סנייפ הרג את דמבלדור. ובכיתי הרבה ונכנסתי לדיכאון. לא משמעותי. בקיצור, זה ספר מדהים. זהו. עכשיו אני חייבת ללכת לישון לפני שהורגים אותי. אז אני אמשיך לספר מחר ביי
