crazy lazy lady
New member
אהוב שלי.....
לאהוב שלי, אני לא יכולה להסביר למה אני רבה איתך ולמה אני כועסת. גם לעצמי אני לא יכולה ממש להסביר. אולי זה מהחוסר אונים הנורא הזה, מהאהבה האכזרית הזו שתפסה אותי ולא עוברת..... כבר יותר משנתיים וזה לא עובר לי וגם לא נחלש. וכמה שאני רוצה ומנסה ומקווה ואומרת לעצמי לשכוח ולעבור הלאה זה לא הולך לי וכל כך קשה לי, קשה לי בלעדייך. עכשיו בערך שתיים בלילה ואני יושבת מול המחשב והדמעות זולגות לאט לאט. אני לא ממש יודעת אם המייל הזה הוא בשבילך או בשבילי, שאני אנסה להבין את עצמי ואת מה שעובר עלי. בלעדיך היו לי חיים כל כך טובים: יש לי חברות ומשפחה אוהבת והיתי מוצאת לי בנים שיאהבו אותי ואני אותם, אבל זה לא אפשרי, לא אפשרי רק בגלל שאתה קיים ויצא שהכרתי אותך. בגללך אין לי סיכוי לחיים שמחים כי כמה שאני ארצה האהבה אלייך כנראה לא תעזוב אותי לעולם. היו תקופות שחשבתי שזה המזל שלי, אתה, שאיזה כיף לי שמצאתי דבר טוב כזה אבל עכשיו אני יודעת את האמת- אני ואתה אנחנו קללה אחד לשני כי לעולם לא נוכל להיות יחד. ובשבילי זה אומר לסבול כל הזמן, לאהוב ולהתגעגע המון ולא להיות מסוגלים לסיים את זה. זוגות נפרדים כל הזמן ועוברים הלאה, אז למה אני לא מסוגלת?! למה אני נשארת באותו המקום?! אולי אני באמת מטורפת וצריכה פסיכולוג, כבר לא יודעת. בגלל זה אני כועסת עלייך לפעמים כי יש בי משהו שכל כך שונא אותך, למרות כל האהבה, כי אתה לא נותן לי לשכוח אותך וגם אם לא תיצור איתי קשר זה לא ישתנה וזה אפילו לא תלוי בך. רציתי היום לישון מוקדם... היתי כל כך עייפה אבל אתה עזבת אותי והלכת לישון והנה אני יושבת מול המחשב ועכשיו כבר יותר קרוב לשלוש מלשתיים.... הילה למשל כל כך רוצה כבר לאהוב ולמצוא את הבחור שיאהב אותה ואני, אני מתחילה לשנוא את הרגש הזה שאין לי שליטה עליו והוא שולט לי בחיים ומעצב לי את האופי. אני לא מישהי שמתבודדת אבל משום מה בגלל האהבה הזו אני מאוד לבד, כל הזמן גם אם יש לי עם מי להיות וגם אם המון אנשים אוהבים אותי. ואני שונאת אותך ויחד עם זאת אוהבת אותך יותר מאת עצמי ויותר מהחיים שלי. ואני כל כך לא יודעת מה לעשות....
אתה ישן עכשיו יקר שלי ומעניין מה אתה חולם.... אני ערה בוכה ופשוט נמאס לי מהחיים... כולם מתפעלים כל כך מהאהבה שלנו ומהעוצמה שלה ואתה יודע מה המשאלה שלי בימים האחרונים? המשאלה הכי חזקה שלי היא שלא היתי מכירה אותך בכלל ולא היתי חייבת לעבור את הסיוט הזה. אני לא יכולה בלעדיך אבל להיות איתך החיים לא מאפשרים לי.... וככה אני מודעת לקיומו של הדבר שיעניק לי את האושר בחיים ולא יכולה לקחת אותו כי משום מה אלוהים הדפוק הזה לא חושב שאני ראויה לזה. ואולי בכלל אנחנו אוהבים כל כך כי אין לנו סיכוי להיות יחד? אולי אם היינו חווים חברות אמיתית בכלל לא היינו אוהבים? השאלות האלה פשוט יישארו לנו בתור סימני שאלה..... מעניין מה תחשוב על כל זה כשתקרא, בטח תחשוב במרירות שזו ההוכחה לכך שאיני אוהבת אותך(ואני אחשוב לי "הוי כמה שאתה טועה, הרי זו ההוכחה לההיפך") ושלא אכפת לי ממך וכלום אבל מה אפשר לעשות החיים קשים לשנינו והאהבה היא בכלל לא דבר טוב אז אני אסיים את המייל הזה ואאחל לך שתפסיק לאהוב אותי ושתמצא אהבות אחרות פחות חזקות ומסוכנות ויותר כיפיות וקלילות. אני.
לאהוב שלי, אני לא יכולה להסביר למה אני רבה איתך ולמה אני כועסת. גם לעצמי אני לא יכולה ממש להסביר. אולי זה מהחוסר אונים הנורא הזה, מהאהבה האכזרית הזו שתפסה אותי ולא עוברת..... כבר יותר משנתיים וזה לא עובר לי וגם לא נחלש. וכמה שאני רוצה ומנסה ומקווה ואומרת לעצמי לשכוח ולעבור הלאה זה לא הולך לי וכל כך קשה לי, קשה לי בלעדייך. עכשיו בערך שתיים בלילה ואני יושבת מול המחשב והדמעות זולגות לאט לאט. אני לא ממש יודעת אם המייל הזה הוא בשבילך או בשבילי, שאני אנסה להבין את עצמי ואת מה שעובר עלי. בלעדיך היו לי חיים כל כך טובים: יש לי חברות ומשפחה אוהבת והיתי מוצאת לי בנים שיאהבו אותי ואני אותם, אבל זה לא אפשרי, לא אפשרי רק בגלל שאתה קיים ויצא שהכרתי אותך. בגללך אין לי סיכוי לחיים שמחים כי כמה שאני ארצה האהבה אלייך כנראה לא תעזוב אותי לעולם. היו תקופות שחשבתי שזה המזל שלי, אתה, שאיזה כיף לי שמצאתי דבר טוב כזה אבל עכשיו אני יודעת את האמת- אני ואתה אנחנו קללה אחד לשני כי לעולם לא נוכל להיות יחד. ובשבילי זה אומר לסבול כל הזמן, לאהוב ולהתגעגע המון ולא להיות מסוגלים לסיים את זה. זוגות נפרדים כל הזמן ועוברים הלאה, אז למה אני לא מסוגלת?! למה אני נשארת באותו המקום?! אולי אני באמת מטורפת וצריכה פסיכולוג, כבר לא יודעת. בגלל זה אני כועסת עלייך לפעמים כי יש בי משהו שכל כך שונא אותך, למרות כל האהבה, כי אתה לא נותן לי לשכוח אותך וגם אם לא תיצור איתי קשר זה לא ישתנה וזה אפילו לא תלוי בך. רציתי היום לישון מוקדם... היתי כל כך עייפה אבל אתה עזבת אותי והלכת לישון והנה אני יושבת מול המחשב ועכשיו כבר יותר קרוב לשלוש מלשתיים.... הילה למשל כל כך רוצה כבר לאהוב ולמצוא את הבחור שיאהב אותה ואני, אני מתחילה לשנוא את הרגש הזה שאין לי שליטה עליו והוא שולט לי בחיים ומעצב לי את האופי. אני לא מישהי שמתבודדת אבל משום מה בגלל האהבה הזו אני מאוד לבד, כל הזמן גם אם יש לי עם מי להיות וגם אם המון אנשים אוהבים אותי. ואני שונאת אותך ויחד עם זאת אוהבת אותך יותר מאת עצמי ויותר מהחיים שלי. ואני כל כך לא יודעת מה לעשות....