Night-Girl
New member
אהוב שלי...
ניפגש בעוד מספר דקות. סוף סוף, אחרי שבועיים שלמים של מריבות ונתק. אני מתגעגעת אליך בכל כולי, והלב זועק אליך. אני חוששת מהשיחה הזאת. לא יודעת לאן תנשוב הרוח. אני בוכה כבר שבועיים, לא מבינה איך הכל קרה. איך שנה וחמישה חודשים מסתכמים בעשרות לילה של בכי, כאב ושברון לב? איך השתנינו כל כך ומה"זוג האידאלי" רק הפכנו לשני זרים? ואתה מוסיף לפגוע, ולהכאיב, לא מבין עד כמה המילים שלך ננעצות לי בלב כסכין חדה. אני עיפה מהדמעות שלי. כבר שום דבר לא מעניק את אותה ההנאה. אפילו הריקוד, הדבר הכי חשוב בחיי הפך לפתע חסר משמעות. אין שיר שלא מזכיר לי אותך, שלא גורם לי לחשוב באיזו סיטואציה שמענו אותו. הייתי כל כך רוצה בפעם האחרונה להרגיש את גופך מעליי, את תשוקתך, אותה תשוקה שהרסה אותנו. לאן האהבה הלכה? איך אבדנו את הכל? אתה בטח תתקשר עוד מעט, תבקש ממני שאצא החוצה. ומה אגיד אז...? אומר לך כמה שהכאבת? כמה שנפגעתי וכמה שכואב? תוהה האם תקשיב לי, האם תבין... האם עוד יש לנו סיכוי ביחד, או שמא כל אחד מאיתנו ילך לדרכו שלו. אני זוכרת את הריקוד הראשון שלנו יחד, "כשאני רואה את עינייך אני מרגיש מאוהב". אותם עיניים שמבט אחד שלהן יכלו להטריף אותי, מעלות בי דמעות. אני רוצה לקום וללכת, לעזוב הכל! אני לא מסוגלת יותר לסבול את המשפחה שלך, שלא לדבר על התפרצויות הזעם והקנאה, הניסיונות להפוך אותי למי שאינני... ועם זאת, אני רוצה שתחבק אותי, להרגיש אותך לצדי, ולהיות בטוחה ומוגנת בזרועותיך. "ניגוד אינטרסים" בטח היית קורא לזה. וכמו שתמיד פחדתי שאגיד "כי מחלום לקחוה, ואל חלום תשוב"...- מדרש הקרפדים
ניפגש בעוד מספר דקות. סוף סוף, אחרי שבועיים שלמים של מריבות ונתק. אני מתגעגעת אליך בכל כולי, והלב זועק אליך. אני חוששת מהשיחה הזאת. לא יודעת לאן תנשוב הרוח. אני בוכה כבר שבועיים, לא מבינה איך הכל קרה. איך שנה וחמישה חודשים מסתכמים בעשרות לילה של בכי, כאב ושברון לב? איך השתנינו כל כך ומה"זוג האידאלי" רק הפכנו לשני זרים? ואתה מוסיף לפגוע, ולהכאיב, לא מבין עד כמה המילים שלך ננעצות לי בלב כסכין חדה. אני עיפה מהדמעות שלי. כבר שום דבר לא מעניק את אותה ההנאה. אפילו הריקוד, הדבר הכי חשוב בחיי הפך לפתע חסר משמעות. אין שיר שלא מזכיר לי אותך, שלא גורם לי לחשוב באיזו סיטואציה שמענו אותו. הייתי כל כך רוצה בפעם האחרונה להרגיש את גופך מעליי, את תשוקתך, אותה תשוקה שהרסה אותנו. לאן האהבה הלכה? איך אבדנו את הכל? אתה בטח תתקשר עוד מעט, תבקש ממני שאצא החוצה. ומה אגיד אז...? אומר לך כמה שהכאבת? כמה שנפגעתי וכמה שכואב? תוהה האם תקשיב לי, האם תבין... האם עוד יש לנו סיכוי ביחד, או שמא כל אחד מאיתנו ילך לדרכו שלו. אני זוכרת את הריקוד הראשון שלנו יחד, "כשאני רואה את עינייך אני מרגיש מאוהב". אותם עיניים שמבט אחד שלהן יכלו להטריף אותי, מעלות בי דמעות. אני רוצה לקום וללכת, לעזוב הכל! אני לא מסוגלת יותר לסבול את המשפחה שלך, שלא לדבר על התפרצויות הזעם והקנאה, הניסיונות להפוך אותי למי שאינני... ועם זאת, אני רוצה שתחבק אותי, להרגיש אותך לצדי, ולהיות בטוחה ומוגנת בזרועותיך. "ניגוד אינטרסים" בטח היית קורא לזה. וכמו שתמיד פחדתי שאגיד "כי מחלום לקחוה, ואל חלום תשוב"...- מדרש הקרפדים