אהבת נשים בגן

אהבת נשים בגן

האביב בעיצומו, והשלגים הולכים ונעלמים מראשי ההרים סביבנו, הגן הגדול נפתח לפני שבועיים, והוא יפה ומיוחד. משער האבן שמתחת לבריכה הגדולה, הוא פרוס כלפי מטה, לכיוון משטח דשא גדול, המשמש למשחק גולף. לא ידעתי מי משחק גולף, ושיערתי כי אלה בטח אדוני האחוזה השולטים בנו. הגן בנוי עם חומה קטנה המקיפה אותו. בשבועות האחרונים, אני יכולה לראות ממרפסת התצפית את אנשי הכפר, העובדים בגן - טרקטור אדום מסתובב שם על השבילים בין העצים, ואנשים אוספים ענפים שבורים, ועלים שנשרו מהעצים. אני בסה"כ טיילתי בו פעמיים בלבד, ולא התרחקתי מהשביל המרכזי שגלש מטה. הייתי יורדת עד קצה השביל ושם שער ברזל חסום, המוקף קיסוס פרא וורדי בר, שהושארו לחסום את הגישה לשרשרת העבה שסגרה אותו. גם המצלמות שהותקנו לאורך החומה התחתונה, היוו רמז ברור , כי כאן הגבול. יכולתי להציץ מהשער לכיוון המדשאות הנפרסות ממול, ונראה כי החורף הכה בדשא ונדרש קצת חום לשחזור חלק מהמקטעים שנשרפו מהקור. מיקומי בקבוצת החניכות התחזק, וגם הקשר שלי והראיסה קאלי. בתצוגת הספורט האחרונה, בה הדגמנו תרגילי קפיצה, ישבו ראיסות ונתנו ציונים יחד עם המדריכות. קאלי נכחה בתצוגה, ובאה במיוחד לראות אותי. מייד שסיימתי את התצוגה שלי, היא חייכה והלכה. קיבלתי ציון טוב שירשם ברשימות בית הספר, ויקדם אותי בבית הספר. אני כבר מוכרת ע"י הראיסות וכמעט כולן זוכרות את שמי. גם אלה השונאות את קאלי, כבר אינן מסתכלות עלי בבוז כשאני באגף שלהן. מי שבולטת בניהן היא קטרינה מסט` פטרבורג. היא בהחלט הדיווה המוצהרת של הראיסות. היא נראית מלכותית בצורה יוצאת מהכלל והאופי השתלטני שלה מטיל מרות על חצי מהראיסות. היא תופסת מקום מרכזי בכל כינוס בו הראיסות משתתפות, והמדריכות מתייחסות אליה כאילו הייתה מלכת בית הספר. קשה לעמוד בפניה, ובכל פעם שקטרינה עוברת במסדרון, חניכות ומתמחות עומדות בהשתאות, ובמבט מושפל. מספר פעמים הייתי בחדרה, צריכה הייתי להעביר לה דבר מקאלי, או מראיסה אחרת שניצלה את שרותי. בכל פעם שנכנסתי, נאלצתי לעמוד בפתח חדרה מספר דקות עד שתפנה אלי. היה לה מבט של עניין כנה בעיניים, כשדיברה אלי, ומבט חסר חיים כשהייתה באמצע עיסוקיה. אני לא יודעת אם היא הייתה עושה זאת בכוונה, אבל תמיד היא נראתה עסוקה לכמה דקות לפני שפנתה אלי במבט בוחן ומביך - מלא עיניין ופליאה, כאילו בנדיבות של מלכה. אין ספק כי היא ידעה להשפיע בכוחה המגנטי, ואני יראתי אותה יותר מקאלי. הייתה לה שפחה ארמנית, בעלת פנים עדינות בצורת לב, ושיער מיוחד ושחור הנוטה לסגול. השפחה הארמנית שלה בעלת עיני הדבש, תמיד עמדה ליד קטרינה בציות, שותקת וגאה, כאילו מכירה בערך עצמה, כאשת סודה של המלכה. בשבוע האחרון היו מבחנים, ונלחש בין כי הארמנית עברה אותם, ותהפוך בקרוב למתמחה. מייד עברה רוח תזזית בין כל הבנות, ונדמה כי רובן, רצו לשרת את קטרינה. לי לא היה איכפת מהעניין, הייתי עסוקה בלימודים מעל הראש, ובשירות הראיסה שלי. אחותי וקליאן, שנרגעו מהכעס שלהן כלפי הראיסה שלי, שינו את דעתן לחלוטין על אופי השירות של הראיסות. לא עברו ימים רבים ומודעה פורסמה בחדר האוכל, כי קטרינה מחפשת עוזרת בין החניכות. הניסוח היה עדין, והמודעה הייתה על דף ורוד ומתוק, וחתימה מסולסלת הייתה בתחתיתה. ביום שבת בערב, מיד לאחר ארוחת הערב היא תבחר. כמו שחשבתי קליאן ואחותי החליטו להגיש את מועמדותן. ביום שישי בצהרים, שאלה אותי קאלי אם ארצה להצטרף לטיול בגן. מאוד התפלאתי על כך, כי אסור היה לנו להשתתף בפעילות של הראיסות. קאלי הרגיעה אותי שאני לא אהיה הראשונה המצטרפת לטיול בגן, וכי אם אני מלווה אותה, ואין לאף ראיסה הסתייגות בעניין, אזי ירשו לי. ירדנו אחרי ארוחת הצהרים, אני והיא. הראיסות לבשו בגדים נוחים להליכה, אם כי מגונדרים באופן יוצא מהרגיל. חלקן היו עם שמלות קלילות, וחלקן עם חליפות ספורט נשיות לבנות. כשהגענו, כבר מרביתן היו מסתובבות ומטיילות, אם זה בצמדים או אם זה בשלשות. קאלי החליטה ללבוש חצאית פרחונית, נעלי עקב נמוכות וחולצה שקופה מעליה ז`אקט מחוייט בצבע אפרסק. היא נראתה נינוחה, והרבתה לדבר. כשירדנו במדרגות, שמעתי רחש מאחורי, והסתובבתי לראות את קטרינה יורדת יחד עם הארמנית. שתיהן היו בשמלות קלסיות מנופחות עד חלקו הנמוך של הברך, ומתחת ראיתי גרבי ניילון לבנים. הנעלים היו נעלים עם עקב רחב הנוח להליכה. שתיהן היו מקסימות ורומנטיות עם הכובעים הרחבים והמטריות העדינות שנשאו. למרות שהיה איסור על החניכות ללבוש בגדים שונים מהשמלות הרקומות של בית הספר, הארמנית לבשה בגדים אחרים. חשבתי לעצמי כי הרי מהשבוע הבא היא תהיה מתמחה, וחוץ מזה ממחר היא כבר לא תשרת את קטרינה. קאלי לקחה אותי בשביל הפונה הצידה, ומסובב את צלע המצודה. שם היה בוסתן קטן....
 
אהבת נשים ( חלק ב' )

קאלי לקחה אותי בשביל הפונה הצידה, ומסובב את צלע המצודה. שם היה בוסתן קטן ובו רחבה קטנה, מעליה סוכה קטנה עשויה שיח גפנים, שהיה כמו שלד מפותל סביב קורות העץ של הסוכה. ישבנו על ספסל עץ הפונה לעבר האגם, ודיברנו. היא סיפרה שקטרינה כבר ארבע שנים בבית הספר, והיא בת 19. היא סיפרה שקטרינה שולטת ביפנית בצורה מושלמת, ושכנראה כשתסיים את התואר הראשון שלה באוניברסיטה, בסוף הקיץ, היא תעזוב. שאלתי אותה לגבי אוניברסיטה, והיכן יש כאן בכלל אוניברסיטה. היא צחקה ואמרה כי היא כבר שנה שלמה לומדת באוניברסיטה שוודית, וכי היא בקיץ נוסעת לסמסטר קיץ בשוודיה. מרבית החומר נלמד דרך האינטרנט. שאלתי למה בשוודיה, והיא אמרה כי זוהי ההתמחות שלה. הקשתי ושאלתי אם יש קשר בין ההתמחות שלה בשוודית, לגבי הגבר שהיא תחת חסותו? כאן, פניה החמיצו, והיא לא רצתה לדבר, רק הוסיפה והבהירה, את מה שאמרה בעבר " כשתהיי מתמחה, תביני בדיוק מה קורה כאן " לא הוספנו לדבר, שאלתי אותה לגבי הפטמות שלה, והיא פתחה מספר כפתורים בחולצתה, וחלצה שד. השד השזוף והמבריק שלה נגלה בשמש, יפה וקטיפתי. הפטמה העגולה והמושלמת הבריקה בצבע אדום כהה עד חום. קצה הפטמה היה בולט כחצי ס"מ. היא הייתה מושלמת, ונגעתי לבדוק את הפטמה. היא קצת נסוגה, ועדין מחזיקה את החזיה משוכה למעלה. " שטפת את הידים ?" שאלה בהתגוננות. " כן , כן " עניתי ונגבתי את ידי, קצת מתחרטת שרציתי בכלל לגעת בפטמה שלה. היא התקרבה ונגעתי בפטמה מלטפת בעדינות ובאהבה. "כואב ?" שאלתי. " עכשיו לא, כשאת נוגעת בעדינות, אבל לפני שעתיים כשהורדתי את המכונה זה כאב בטירוף" " היא שוקעת חזרה אחרי מספר שעות" אמרתי. " כן, אבל היא כבר החלה לבלוט החוצה באופן קבוע" זה היה רק חצי ס"מ, אבל זה היה בולט ויפה. נגעתי קלות שוב, מרפרפת באצבעותי, וגורמת לקאלי סיפוק, באהבה שאני מעניקה לה. היא הורידה את החזיה, וסידרה את השד בפנים בזהירות. " אני חושבת שכדאי שתלכי, עוד חצי שעה ההפסקה שלך תגמר, שלא תאחרי" היא אמרה. היה מספיק זמן לחזור לכן צעדתי לאט, מרשה לעצמי לחלום, ומשאירה את קאלי שם בבוסתן, ואולי היא תלך לפגוש ראיסות אחרות. היה נדמה לי שטעיתי, ופניתי לשביל קטן, שחשבתי שיקצר את דרכי לשביל המרכזי. היה מספיק זמן והחלטתי להמשיך איתו. מרבית העצים היו בלי עלים, ומידי פעם יכולתי לראות למרחוק, איזה קצת שמלה של ראיסה החולפת בשביל מקביל. הגעתי לקצה השביל שם התפצל לשניים, אולם שיחים גבוהים מלאי פרחי אביב משכרים, ניצבו מסביבי. פניתי ימינה, צעדתי מספר צעדים ועצרתי - שמעתי קולות. הייתי סקרנית לדעת מי הם המדברים, וצעדתי לכיוון הקול. פילסתי דרך בין שיחי לבנדר מלאים בתפרחות כחולות, ושיחי רוזמרין. הקול התחזק, ממש מעבר לשיח. התקרבתי לאט והצצתי. שתי שמלות נראו וזיהיתי מיד - אלו היו קטרינה והשפחה שלה. הזזתי בעדינות שני ענפים כדי לראות היטב. קטרינה אחזה במותניה של השפחת שפניה היו מוטות הצידה. דמעות מתגלגלות נראו על לחיה של השפחה. קטרין דיברה בקול נמוך מרגיעה אותה, כי הן תפגשנה וכי היא לא תשכח אותה. לא הבנתי למה כוונתה, רק ראיתי איך ידה השמאלית מכופפת את ראשה של השפחה, ומסיטה את סנטרה, כך שהראש בעל פני הלב יהיה מולה. היא נישקה אותה על פיה, ואט אט, התחזקה הנשיקה. הארמנית הטילה את ראשה לאחור, נכנעת לקטרינה. ראיתי את שפתי הדובדבן של קטרינה מגששות בלהט ללכוד את ראשה של השפחה, ובסוף נצמדו חזק. השפחה התמסרה לה ברצון, מחבקת אותה חזרה, ושניהן נשענו על העץ שמאחורי הארמנית. הייתי נסערת, מגילוי זה, ולא התכוונתי לברוח, אדרבא, כבר תכננתי בראש למצוא תרוץ לאיחור. אחרי כמה דקות גיפופים ונשיקות, הן נפרדו מהחיבוק, וקטרינה ניגבה לה את הדמעות. הן עמדו שותקות ממש עשרה צעדים ממני. לפתע אמרה קטרינה כי היא רוצה להשתין, והתקרבה לכיווני. אני הייתי על בירכי, ממש מאחורי שיח סבוך של רוזמרין. ראיתי את רגליה מתקרבות, ופחדתי לזוז. הפחד מהצפוי לי אם יתגלה כי ציטטתי לראיסה, ועוד איזה ראיסה - זאת קטרינה,... נכנסתי לחרדה. למזלי היא נעצרה חמישה צעדים ממני וקראה לארמנית שתבוא לעזור לה. השפחה התקרבה וסייעה לה להפשיל את השמלה, שלא תתלכלך בעפר. ראיתי את רגליה הארוכות גרובות היו גרבי ניילון לבנים וארוכים, התפוסים בביריות, שהפעם הראשונה שראיתי כמותן היו אצל קאלי בארון. הביריות היו כמו חגורה למותניה הצרים המשתפלת עד התחתון הרקום שלה, מהן נמתחו רצועות בד גמיש בצבע שנהב, שעברו מתחת לתחתון, לכיוון הגרביון הארוך. הן תפסו את הגרביון בחוזקה, מותחות אותו כלפי מעלה לכל אורך הרגל. רגליה היו ארוכות ומדהימות, ואפילו נעלי הלכה הבהירות, לא קילקלו את עדינותן. היא פתחה את רגליה לרווחה, נשענת על השפחה שהחזיקה במותניה ובשמלה. היא גילגלה את התחתון לברכיה, וכרעה מול עיני. ראיתי את הורדרדות נחשפת בין רגליה. היא יצבה את עצמה שוב והכוס הורדרד שלה נפתח כמו פרח בעל עלים ורודים. ראיתי קילוח עדין הזורם בעדינות מבין השפתיים שעתה התרחבו, ומסתלסל באוויר עד שפוגע בקרקע השחורה. היא הושיטה יד כלפי מטה ומשכה את השפתיים לצדדים עם שתי אצבעותיה. הזרם התייצב והתישר. שמעתי אותה מבקשת מטפחת נייר, וידה הופיעה, מנגבת באיטיות את טיפות השתן, וזורקת את המטפחת הצידה. עתה שפתי הכוס שלה התכנסו פנימה, וכאילו הפרח נסגר. היא התרוממה, וראיתי את ידה של הארמנית נדחפת מאחור, ומגששת בין הרגלים המפושקות, מחטטת בכוח. קטרינה גנחה במחאה וסגרה את רגליה בחוזקה, גורמת ליד להעלם. " זה לא המקום, בואי נלך לחדר " הן נעלמו באחד השבילים משאירות אותי המומה. קמתי ונערתי את השמלה מהעפר שבברכי. רצתי בזהירות בשביל מתפללת שלא אאחר לשיעור. * פרק "אהבת נשים, נגזר בשלמותו מתוך הבלוג שלי" והוא חלק מסיפורה של הנערה מקזחסטן
 

bugbuster

New member
כך נאה

וכך יאה. תודה
 

Redyuli

New member
yoo.

פואטי ומתגלגל על השפתיים. מזכיר לי איזו סדרת אנימה יפנית מדהימה שהייתה פעם ולא זוכרת את שמה.
 
היי

לא יודעת על איזה סדרת אנימה אתה מדבר, בכל מקרה אולי הנטאי במקרה - שהן סדרות למבוגרים.
 

Redyuli

New member
בואנה נערונת אני כותבת בלשון נקבה

קוראים לי יוליה אדומה ואת מתעקשת שאני בן. מה לך ילדה?
 
כתיבה חושנית

כתיבה חושנית ומעניינת, מזכירה ספרות רומנטית - אבל עם שילוב של אירוטיקה עדינה.
 
תודה

"כתיבה חושנית ומעניינת, מזכירה ספרות רומנטית - אבל עם שילוב של אירוטיקה עדינה" תגובה מדהימה.
 
למעלה